גבורת ארי/יומא/לט/ב

גבורת ארי יומא לט ב

דף ל"ט ע"ב

כלה שבירושלים לא היתה צריכה להתקשט מריח הקטורת הקשו התוס' דאמר בפ' כ"ש קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה ודייק מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא מאי לאו לאותן העומדים בפנים דלא אפשר וקמכוון ואביי לאותן שבחוץ אם כן לאביי היו עושין איסור בכל יום ותי' דאינו אסור אלא שלא יקרבו עצמן לעזרה כדי להריח יותר ואיני יודע אמאי ק"ל לאביי הא לרבא קשה נמי דאסר אפי' לעומדין בפנים אע"ג דלא אפשר כ"ש דלעומדין בחוץ דאפשר דאיכא איסורא מכל מקום לכולי עלמא לא קשה מידי דהא עד כאן לא פליגי אביי ורבא אלא בדמכוון ואוסר רבא אפילו בדלא אפשר אבל בשאינו מכוון בדלא אפשר אפילו רבא מודה דשרי והכא לא אפשר ולא מכוון הוי דלכולי עלמא כהאי גוונא שרי הלכך להעומדין בירושלים כהאי גוונא הוי לא אפשר כדמוכח התם בכולה שמעתתא בדלא מכוון לכולי עלמא שרי. מיהו הא ק"ל ללישנא קמא דרבא התם אדר' שמעון דאמר דאפשר ולא מכוון אסור וכי שרי ר' שמעון בדבר שאינו מכוון בדלא אפשר מכלל דלר' יהודא אפילו בדלא אפשר ולא מכוון נמי אסור והשתא תקשה אדר"י מהא:

מ"ד מעכבי כר' נחמיה. ק"ל אם כן הנחה נמי תעכב דהא מדברים הנעשים בבגדי לבן הויא. וי"ל דלהאי לישנא מצי למימר כיון דלר' נחמיה חוקה אהגרלה נמי קאי לר' ינאי אם כן הא דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני גבי הגרלה אע"ג דמחוקה נפקא ליה עיכובא להגרלה למעוטי הנחה קאתי למימרא דהגרלה דתני ביה מעכב אבל לא הנחה דלא תני ביה וכהאי גוונא אמרינן בפ"ב דזבחים (דף י"ט) מכדי ה' טבילות וי' קידושים מדאורייתא וחוקה כתיב בהו לעכבו ומשני אמר קרא ולבשם פי' דבהאי קרא דטבילה לבישה נמי כתיבא לבישה מעכבה ואין דבר אחר מעכבה פי' להכי שנה בלבישה למעוטי דחוקה אהאי קרא דמיירי בלבישה וטבילה לא קאי ולמעוטי טבילה דאינה מעכבת והכי נמי מהאי טעמא שנה אשר עלה ב' פעמים למעוטי הנחה דאינה מעכבת ואע"ג דהכא עליה והנחה לאו בחד קרא כתיבי דהנחה נפקא ליה מונתן אהרן על שתי השעירים גורלות ועליה מקרא דבתריה מאשר עלה נפקא אם כן מנלן דמדשנה בעליה דלמעוטי הנחה אתי מעיכובא דילמא למעוטי דבר אחר לא קשה מידי דהא הא דשנה בעליה היינו דלא תימא דלא צריך כלל אלא בקריאת שם בלא גורל קדישי כמו בכל מקום כדאמר לקמן וכיון [שכן] אין כאן לא עליה ולא הנחה כיון דאין כאן גורל לגמרי ואף על פי ששנה בעליה לעכב מכל מקום הנחה במקומה עומד שאינה מעכבת דאם לא כן למה לי דשנה בעליה ומכל מקום לר' יהודא לא מעכב אע"ג דתני קרא בעליה כיון דלא כתיב בלשון ציווי ובעל כרחך הא דתני לאו משום לעכב שא"כ הו"ל למכתב בלשון ציווי וחוקה אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לר"י לא קאי וכמש"ל בשם התוס' מיהו לר' נחמיה דחוקה קאי אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ וממילא עליה מעכבת אפשר לומר דהאי דתני בעליה למעוטי הנחה אתי וכיון דלא איצטריך לגופיה דלעכב עליה אלא למעוטי הנחה מעיכובא ממילא אינו צריך לכתוב בלשון ציווי דהא לאו לציווי דצריך ולעכב כ"ר אלא אדרבא למעוטי דלא לעכב הנחה דאינו צריך בדיעבד כתבי' [ואין לומר דנפקא ליה מדאמר לקמן אילו נאמר את השעיר אשר עליו הייתי אומר יניחנו עליו תלמוד לומר עלה כיון שעלה שוב אינו צריך ומצי למימר כדקא ס"ד לקמן דלעכב קאמר וש"מ דהנחה לא מעכב דליתא דאם כן הא פלוגתא דר' ינאי ור"י לא תלי' כלל בפלוגתא דר' יהודה ור' נחמיה דהשתא הוי ליה לומר דר' ינאי דאמר עליה מעכבת אפי' אדר"י אמר ואע"ג דלא קאי חוקה אעליה כיון שנעשית בחוץ מ"מ מעכבת דהא מהאי קרא גופיה דמפקית מיניה דהנחה אינה מעכבת ש"מ נמי דעליה מעכבת כדמסיים לקמן וש"מ הגרלה מעכבה הנחה לא מעכבא אלא ודאי כדפירשתי שוב ראיתי בת"י שהקשה להאי לשנא קמא דלית ליה עליה מעכבא מטעם דתני ביה קרא אלא מטעמא דסבירא ליה כר' נחמיה מנא ליה דלא מעכבא הנחה ותי' הואיל וכבר הן מבוררין שניהן אין סברא שתעכב הנחה ולדידי אין טעם לסברא זו דהא איכא למימר כיון דגזירת הכתוב הוא דאין השם מקדש לשעירים דיום הכפורים כמו שמקדש בכל מקום אלא דוקא הגורל שאין מתפרשין מי לה' ומי לעזאזל אלא בעליה עם הנחה דוקא ועל שניהם קפיד רחמנא אפי' בדיעבד והמחוור כדפי']:

מאן דאמר לא מעכב הני מילי עבודה הגרלה לאו עבודה היא קשה לי למה לי האי טעמא דהגרלה לאו עבודה היא ולא קאי חוקה עליה ותיפוק ליה מהא דאמר לקמן ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת שיכול ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם תלמוד לומר ועשהו חטאת והא ר"י דאמר הגרלה לא מעכב בעל כרחך מיעוטא דועשהו חטאת לא דריש אם כן נימא דהיינו טעמא דלא מעכב משום האי קל וחומר דבמקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם והא אע"ג דלר' נחמיה חוקה אהגרלה נמי קאי מ"מ דרשינן ק"ו שאינו מעכב דאפי' היכא דכתיב חוקה דרשינן ק"ו ומהכא מילף ליה בפ"ק דחולין (דף כ"ד) גבי הא דקאמר דאין פרה כשירה בעריפה מק"ו מעגלה משום שנאמר ושחט וחוקה:

מאן דאמר לא מעכב הני מילי עבודה קשה לי כיון דלהאי לישנא לר' יוחנן לכולי עלמא לא מעכב הגרלה תקשה הא דתנן לקמן ריש פ"ו (דף ס"ב) מת א' מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל יקח זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לה' יתקיים תחתיו כו' והא ליתא אלא למ"ד הגרלה מעכבא דאילו למ"ד אינו מעכב אינו צריך להביא ב' ולהגריל עליהם דהכי אמר ר' שמעון התם בגמ' ומייתי לה לקמן בשמעתין מת א' מהם מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר' שמעון ומהכא דייקינן דהגרלה לר' שמעון לא מעכב מכלל דלרבנן דאמרי מביא זוג אחר ומגריל סבירא להו דהגרלה מעכבת וכי תימא לרבנן נמי הגרלה לא מעכב ואפי' הכי כיון דמצוה בעלמא איכא משום מצוה צריך לחזור ולהגריל הא ליתא דאי סלקא דעתך דמשום מצוה לרבנן צריך לחזור וליקח זוג אחר בתחילה כדי לקיים המצוה בכל חוקותיה ומצותיה א"כ רישא בעד שלא הגריל מת אמאי סגי ביקח זוג לשני הא תנן התם שני שעירי יום הכפורים מצוותן שיהיו שניהן שוין במראה בקומה ובדמים ובלקיחתן כאחת והא השתא כשמת א' ולוקח זוג לשני הא אין לקיחתן כא' דהא בן זוגו של מת נלקח כבר קודם לזה הבא ונלקח חילופי המת אלא ודאי היינו טעמא כיון דלקיחתן כאחת אינו אלא למצוה ובדיעבד אין מעכב במת א' מהן אחר הלקיחה משום מצות לקיחה אינו צריך ליקח זוג א' מחדש ויהיו כאן ג' שעירים ובע"כ יהיה הא' נדחה כדתנן התם בסיפא גבי משהגריל מת דיקח זוג וכו' והשני ירעה עד שיסתאב כו' הכא נמי במשהגריל מת אי סלקא דעתך דהגרלה אינה מעכבת בדיעבד ואינו אלא למצוה בעלמא אמאי יקח זוג אחר ובעל כרחך ידחה א' לרעיה ביקח זוג לשני לחוד סגי כדי שלא ידחה שעיר א' לרעיה משום הגרלה דאינו אלא מצוה בעלמא ואינה מעכבת כמו דסגי ברישא בעד שלא הגריל מת דסגי ליה ביקח זוג לשני ולא חייש להא מצוה דלקיחתן כאחת אלא ודאי ש"מ דהגרלה מעכבת בדיעבד ובעל כרחך יקח זוג א' אע"ג דשעיר א' נדחית לגמרי דהא אי אפשר בלאו הכי כיון דהגרלה מעכבא והשתא תקשה להאי לישנא לר"י דהגרלה אפי' לר' נחמיה לא מעכב כ"ש לר"י מתניתין מני מיהו למאי דאפרש לקמן גבי ולקיחתן כא' יש לישב למדקדק בו והדברים ארוכים ואין צריך לכפלן:

אשר עלה אשר עלה תרי זימני. קשה לי הא הא אשר עלה דכתב רחמנא תרי זימנא לאו אחד שעיר כתביה רחמנא דתימא שנה עליו הכתוב לעכב אלא חד אשל ה' קאי וחד על שם עזאזל כדכתיב והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי והשתא תרווייהו לגופיה איצטריך דבין של ה' ובין של עזאזל צריך עלית גורל מתוך קלפי ולמצוה וקרא קמא דונתן על שני השעירים גורלות להנחה אתי ולמצוה ואכתי עליה לעכב מנלן כיון דלא תנא ביה קרא בחד שעיר תרי זימני:

שאני הכא דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימנא ק[שה לי הא כמו דתנא בעלייתו מדכתב רחמנא אשר עלה תרי זימני הכי נמי בהני קראי גופייהו תנא נמי להנחה דהא כתיבא אשר עלה עליו תרי זימנא ועליו היינו הנחה דאמר לקמן אילו נאמר אשר עליו הוי אמינא יניחנו עליו וכו' והא בין למאי דסלקא דעתך לקמן בין למאי דשני התם עליו הנחה משמע ואם כן להאי טעמא הנחה נמי תעכב ושם אפרש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף