בנין ציון/ב/צו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב צו

סימן צו

ב"ה אלטאנא יום ו' ח' כסליו תר"י לפ"ק.

להרב מו"ה פנחס שיפפער נ"י דק"ק לעמבערג:

על מה שכתב מר נ"י. וז"ל – עיין מש"כ המ"א (ס"ס ש"מ) בשם הרוקח דכהנת מעוברת מותרת לכנס לאוהל המת מטעם ס"ס ותמה המ"א תיפוק לי' מטעם טהרה בלועה ותירץ הברכי יוסף דל"ד לטהרה בלועה משום דקיי"ל עובר ירך אמו הוא וכשנטמא אמו נטמא גם העובר לכן צריך הרוקח לטעם ס"ס:

והנה לכאורה דבריו תמוהין דאי נימא עובר ירך אמו הוא א"כ דינו ממש כמו האם דהוי ממש כמו חלק האם כמבואר גיטין (ד' כ"ג ע"ב) וא"כ עדיין אינו צריך לטעם ס"ס דבנות אהרן אינם מצווין על הטומאה אכן אחר העיון נראין דברי הברכ"י נכונים דנהי דאמרינן עובר ירך אמו הוא מ"מ אם זכר הוא לא נחשב אותו כנקבה בשביל שהוא ירך אמו וא"כ אם הוא זכר שפיר מוזהר על הטומאה דרק לענין דלא יהי' בלועה נאמר ירך אמו הוא וראי' לזה דאם זכר הוא לא נחשב אותו כמו נקבה בשביל עובר ירך אמו הוא מהא דגרסינן יבמות (ד' ע"ח) אמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אינו צריך טבילה דיצא בטבילת האם והקשו התוס' והנ"י למאן דס"ל גבי טבילת גר דאם טבל קודם שמל לא עלתה לו טבילה דהוי כטובל ושרץ בידו א"כ אמאי אמר רבא דעלתה לו טבילת אמו דהא הוי טבילה קודם מילה ואי איתא דאם אמרינן עובר ירך אמו הוא אז גם אם הוא זכר דינו כמו האם ממש א"כ מאי הקשו התוס' והנ"י דהא עיקר טעמא דרבא התם משום דאזיל לשיטתו דס"ל עובר ירך אמו הוא כמש"כ התוספ' שם הגם דבגמרא דחינן שם דנוכל לומר דס"ל לרבא עובר לאו ירך אמו הוא מ"מ דחוי בעלמא הוא כמ"ש התוספ' שם והעיקר דרבא לשיטתי' דס"ל עובר ירך אמו הוא וא"כ מאי הקשו התוספ' והנ"י דילמא להכי עלתה לו טבילה אע"ג שהוא קודם מילה משום דבשעת טבילה הי' דין העובר גם אם הוא זכר כמו נקבה דנעשה גיורת בטבילה לבד משא"כ גבי גר בעלמא דלעולם אימא לך כשטבל קודם שמל לא עלתה לו טבילה אלא ודאי דגם אי נימא עובר ירך אמו הוא מ"מ אם זכר הוא אין דינו כנקבה רק כמו זכר ולכן שפיר הקשו התוס' והנ"י לשיטת הסוברים דטבילה קודם מילה לא מהני וא"כ דברי הברכ"י נכונים דנהי דאמרינן עובר ירך אמו הוא והוי העובר כגלוי ולא הוי בלועה מ"מ דינו כזכר ומוזהר על הטומאה ושפיר איצטריך הרוקח לטעם ס"ס עכ"ל:

תשובה

מלבד שאין סברא לומר כן דאיך שייך לומר דירך אמו הוא ונחשב כזכר דהוי ב' הפוכים אלא דאדרבא ממה שהביא מעכ"ת נ"י ראי' מוכח להיפך דבפי' כתבו הרשב"א והריטב"א ביבמות (דף מ"ז) שקושית התוספ' היא רק להך לשון אי ס"ל לרבא עובר לאו ירך אמו הוא וכן נראה גם מדברי תוספ' והרא"ש שם הרי בפי' דאי אמרינן עובר ירך אמו הוא נחשב כאם ולא כזכר ומה שכתב הברכ"י בשם הקדוש לענ"ד כוונתו כיון דעובר ירך אמו הוא א"כ נטמא עם אמו ואף דאז ליכא איסור כיון דנחשב כנקבה מכ"מ כשיולד והופרש מהאם ונעשה זכר הרי נשאר בטומאתו שהרי ודאי גם בשר שנפרש מטמא מת אף שמצד בשר מן החי אינו מטמא מכ"מ מטמא מטעם טמא מת כאלו הי' מחובר בו דטומאה שבו להיכן הלכה כעין מה דאמרינן בפסחים (דף ל"ג) וא"כ הרי טמאה בן קטן למפרע לכן הוצרך הרוקח הטעם דס"ס הוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף