בנין ציון/א/קכב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א קכב

ב"ה אלטאנא, יום ד' ט"ו כסליו תרי"ד לפ"ק.

להרה"ג וכו' מ"ה בער אפפענהיים נ"י הגאב"ד דק"ק אייבענשיץ יע"א.

כתב מעכ"ת נ"י –

נשאלתי קהל אחד הי' להם שתי בתי כנסיות א' גדולה וא' קטנה ועוד שאר מנינים וכשנעשתה הבהכ"נ הגדולה רעוע וחשבה לפול הרסו אותה ובנו ביהכ"נ גדולה בנין נאה המחזקת כל בני הקהלה והסכימו שלא להתפלל בשום מנין רק בביהכ"נ החדשה הזאת ועוד התקינו כי קדיש יתום יאמרו כל האבלים ואפי' יאהרצייט ושלשים כולם יחד אמנם קמו מעוררים ואבני הקלע בידם מדברי הרמ"א ביו"ד (סי' שע"ו) ודברי המג"א בא"ח (סי' קל"ב) והקהל אומרים אם ננהיג במנהג הקודם יתרבו המחלוקת וקטטות בכל יום ויום יען שאין כאן רק ביהכ"נ אחת ורוצים לידע אי שפיר עבדי. והשבתי להם תקנה גדולה וישרה ראיתי כאן דהנה ענין קדיש יתום לא מצאנו לא בשתי תלמודיים גם לא ברמב"ם ובטור רק הב"י ביו"ד (סי' שע"ו) הביא בשם הכלבו שהעתיק דברי הזה"ק פ' אחרי פ"א פגע ר"פ באחד שהי' מקושש עצים וכו' אבל בש"ע לא הביא כלל מנהג הלז דיתומים יאמרו קדיש רק הרמ"א הביאו ועשה חיל וקים בזה ובאמת גוף המעשה שהביא הזה"ק אין לו פירוש ואפשר שבא כן לאחד בחלום והריב"ש בתשובה סי' קט"ו כ' ג"כ שלא נמצא מעשה זה בתלמוד ואפשר במדרש ובס' הנדפס בחדש כרם שלמה על יו"ד סי' שע"ו שהי' מלקט שו"ת ודברי אחרונים כ' שלא נמצא בשום מדרש אמנם הריב"ש כ' שם כי כל המנהג הזה הוא רק על קדיש דרבנן אחר הלימוד ולא על שארי קדישים אמנם אף שהרמ"א הביא סתם ואחריו המג"א הביא כמה וכמה דינים מי שיש לו קדימה בענין הקדיש לא אמרו רק בעיר שיש להם הרבה בתי כנסיות ובהמ"ד ואז נוכל לקיים פסקיהם וחלוקיהם בענין הקדימה שלשים ויא"צ אבל בעיר שאין להם רק ביהכ"נ אחת ובכל יום ויום שם אבלים שלשים ויא"צ הרבה כדי למעט במחלוקות טוב שיאמרו כולם בב"א כדי לתווך השלום ומה שהמערערים טוענים שלא לבטל המנהג כי כל מנהג יש לו שער בשמים ויסודתם בהררי קודש מדברי המג"א בא"ח סי' ס"א אמר אני להשקיט הריב נוכל לבטל וכבר אמרו חז"ל שם שנכתב בקדושה נמחק כדי לעשות שלום בין איש לאשתו מכ"ש בנדון זה ועיי' תשוב' הרדב"ז ח"ג סי' תרמ"ה הביא בשם הריטב"א וז"ל אבל המנהג להקל לעולם אין חוששין לו ואפי' הי' ע"פ גדולים שבעולם כל שנראה בו צד איסור לחכם בעל הוראה אשר יהי' בימים ההם שאין לנו אלא השופט שיהי' בימינו עכ"ל הכ"נ יש בו קולות שהרבה פעמים בא לידי מחלוקות במקום קדוש ואנוכי היודע ועד כי ראיתי פ"א שאחד נתן לחבירו מכת לחי ע"י הקטטה עבור קדיש ועוד גוף הדבר אין לו טעם מה חילוק יש אם אחד אומר הקדיש או הרבה יחד אדרבה כי עיקר הקדיש כ' בס' יש נוחלין הובא בס' בית לחם יהודה ביו"ד סי' שע"ו סק"ה הקדיש אינו תפלה שיתפלל הבן על האב לפני ה' שיעלה משאול מטה אלא זכות ומצו' הוא למת כשבנו מקדש ברבים והקהל יענו אחריו אמן והה"ד שאר מצות וזכיות שעושה הבן אחר מיתת אביו הוא כפרה לנפש האב עכ"ל וא"כ אם רבים אומרים ביחד קדיש בודאי יתקדש שמו ית' יותר וכמ"ש רש"י פ' בחוקותי א"ד מרובים העוסקים בתורה למעטים ואם יחיד אומר בפ"ע כמה פעמים אין עונים עשרה אחריו איש"ר אמנם מחמת דתרי קלי לא משתמעי יש לתקן שיאמר הש"ץ הקדיש והאבלים יאמרו בלחש מלה במלה אחריו ואז טוב יותר משיאמרו בב"א ולא ישמעו דבריהם והקהל אינם עונים איש"ר וראיתי אחד קדוש מדבר בספרו חתם סופר סי' שמ"ה בתשובה אחת כתוב אלי וזה לשונו אך נ"ל דהנה מנהג הספרדיים כל הקדשים אומרים האבלים בפ"א ועל כולם עונים איש"ר והגאון מוה' יעבץ בסידור שלו כ' אינני מטפל בדיני קדיש כי נכון מנהג הספרדים כל הקדישים אומרים כולם בפ"א ועז"כ בעל חתם סופר וכן אנו נוהגים בבית מדרשינו בקדיש דרבנן שיאמרו כל הבחורים האבלים יחד גם בביהכ"נ כשיש שום פלפול בין האבלים אומרים שניהם מה בכך על כן נלענ"ד וכו' עכ"ל ואם הגאון מהרמ"ס זצלל"ה אשר מרגלא בפומי' לומר אני אומר החדש אסור בכל מקום והי' שונא החדשות ואמר כי טוב לומר כולם ביחד בודאי טוב בעיר שאין להם רק ביהכ"נ אחת להנהיג מנהג ספרדיים ובפרט בביהכ"נ חדשה יכולים לתקן מנהגים חדשים עכ"ד מר נ"י.

על זה אשיב –

תמהתי דרך כלל איך קרא מעכ"ת נ"י תקנה גדולה וישרה לשנות מנהג ישראל אשר נהגו בכל מדינות אשכנז ופולין זה יותר משלש מאות שנה בקדיש יתום שיאמר כל אחד לבדו ולילך בעקבות המתחדשים בזמננו ששינו עניני התפלה והנהיגו גם המנהג הזה שיאמרו האבלים קדיש יחד. ועתה אתוכח עמו דרך פרט.

מר נ"י כתב שענין קדיש לא נמצא בשום תלמוד ומדרש רק במעשה שהביא הב"י בסי' שע"ו בשם הכלבו שהעתיק דברי הזוהר הקדוש פ' אחרי ע"פ המעשה שהובא שם וגוף המעשה שהביא הזוהר אין לו פירוש ואפשר שבא כן לאחד בחלום עכ"ד ואשאלה ממנו למה אין לו פירוש אפילו הי' המעשה בהקיץ ולא בחלום וכי יפלא בדברי רז"ל שרוחות המתים נראו לחיים בפרט לאנשים גדולים ודברו עמהם מה יענה מעכ"ת נ"י לאשר אמר ריב"ז לתלמידיו פנו כסא לחזקי' מלך יהודה שבא כדאמרינן בברכות פ' תפלת השחר ולאשר אמרינן בשבת פ' השואל הנהו קפלאי וכו' מאן ניהו מר א"ל אחאי בר יאשי' ולאשר אמרינן בברכות פ' מי שמתו במעשה החסיד שלן בביה"ק ושמע המתים מספרים זע"ז ומה שאמרינן שם שהלך שמואל אצל אביו ושאלו היכן מעות היתומים והשיב לו ומה דאמרינן ביומא פ' יוה"כ באבו' דכידור שאמר לבנו שהי' כיס מונח בקברי' ומה דאמרינן בכתובות פ' הנושא ברבינו הקדוש שהי' בא מע"ש לע"ש לביתו וקדש ומה דאמרינן בב"מ פ' הפועלים בר"א בר' שמעון שהי' מונח מת י"ח שנה בעלייתו וספר עם אשתו והורה הוראות מלבד הרבה מעשות כאלה שנמצאים במדרשים ובזוהר הקדוש והכי ישפוט מעכ"ת נ"י שגם כל אלה דברי חלומות היו והנה חפשתי בזוהר הקדוש אחר המעשה שכתב הב"י שנמצא בפ' אחרי ולא מצאתיו שם וכבר חשבתי שנתחלף להב"י מעשה אחר שהובא שם בפ' אחרי בר' חזקי' ור' ייסא שיתנו סמיך לבי קברא אתרגיש חד קברא קמייהו וצוח ווי ווי דהא עלמא בצערא שכיחא וכו' ע"ש אכן אין זה המעשה שהובא בכלבו ועכ"פ גם ממעשה זה נראה שהיו המתים מדברים עם החכמים בהקיץ. שוב מצאתי המעשה במדרש הנעלם הובא בזוהר חדש וכפי הנראה משם הי' המראה בחלום ובאמת אין חילוק בזה אם הי' בהקיץ או בחלום אחרי שהמדרש סיפר לנו ודאי שהמעשה אמת ולא דברי חלומות אשר ישאם הרוח.

עוד כתב מר נ"י שעל מה שכ' הריב"ש שאפשר שנמצא מעשה זה במדרש כתוב בספר כרם שלמה שלא נמצא בשום מדרש והי' לי תימא שהמחבר ז"ל ת"ח גדול ומופלג יכחיש דברי הרמ"א שכתב שנמצא במדרשות ועיינתי בספר הזה וראיתי שלא כתב הדברים שהועתקו בשמו שרק על מה שכתוב במראה מקום הבחי"י בשם מסכת כלה על זה כתב לא נמצא שום רמז ורמיזה במסכת כלה עכ"ל וזה אמת שהבחי"י סוף פ' שופטים כתב כן שנמצא במסכת כלה ובשלנו לא נמצא אבל הלא ידוע שהמסכתות החצונות לא נמצאו שלמים אתנו אבל מעולם לא עלה על דעת איש להכחיש הרמ"א ולומר שלא נמצא בשום מדרש כי באמת נמצא מעשה זה במדרש רבי תנחומא פ' נח (אין זה המדרש תנחומא הנדפס באמשטרדם) ונאמר שם מעשה בר' עקיבא שהי' מהלך בבית הקברות ופגע בפחם אחד שהי' טעון עצים על כתפיו וכו' עיי"ש באריכות וסיים שם וקרא באלף בית עד שהוליכו לביתו ולמדו ברכת המזון וק"ש ותפלה והעמידו והתפלל ואמר ברכו את ד' המבורך לעולם ועד באותה שעה התירוהו מן הפורענות ובא אותו האיש בחלום ואמר לר"ע תנוח דעתך בג"ע שהצלתני מדינה של גהינם עכ"ל הרי מה שהי' בחלום שם הוזכר במדרש אבל בעיקר המעשה נאמר מעשה בר"ע שהי' מהלך בביה"ק וכו' ואמר לו האיש שמעתי שהיו אומרים לי אלו הי' לך בן שהי' עומד בצבור והי' אומר בצבור ברכו את ד' המבורך היו מתירין אותו מן הפורענות וכו' מזה נראה שהי' ספור מעשה מה שנאמר בהקיץ ולא בחלום והמעשה הזה הועתק ג"כ במנורת המאור בלשון ארמי בשם מס' כלה פ' ר"י ע"ש נ"א ח"ב והנה במדרש זה לא נאמר מקדיש רק מברכו את ד' המבורך ואין זה תימא כי בימי ר"ע עדיין לא נתקן קדיש שנתקן בבבל אבל ברכו כבר נאמר בצבור שהוזכר במשנה ברכות (פ' ז') אכן אחר שגדולת מעלת ברכו היא שעל ידו ועל פי דבורו מקדשים רבים שם הקב"ה ועי"ז מזכה גם לאביו א"כ מעלת הקדיש עוד יותר באשר ששם מזכיר השבחים בעצמם שיאמרו אחריו ולכן יפה כתב הרמ"א שנמצא במדרש גם בזהר חדש מדרש רות נזכר מעשה כזה באריכות והי' הבן ההוא רבי נחום הפקולי ומסיים שם א"ר חייא בר אבא כהאי גוונא אירץ לר' עקיבא ע"ש הרי דנזכר ג"כ בזה מעשה דר' עקיבא ועכ"פ יוצא מזה דמעלת הקדיש גדול ויסודתו בקדש קדשים בר' עקיבא דכולהו סתומי אליבי'.

עוד כתב מר נ"י "אמנם הריב"ש כתב שם כי כל המנהג הזה הוא רק על קדיש דרבנן אחר הלמוד ולא על שארי קדישים". והא בורכא, שלא בלבד שלא נזכר מזה בריב"ש אלא אדרבא אפכא נראה שם שאף שהשואל לא הזכיר רק על מה שנהגו בספרד לומר קדיש דרבנן הוא השיב בשם רא"ה ז"ל שכתב בשם הר"מ ז"ל טעם תקנת הקדיש מפני המעש' וסיים ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חודש עכ"ל וידוע דקדיש בתרא היא מה שנאמר בפוסקים על הקדיש שאומרים אחר התפלה ולשון זה עצמו הוזכר ברמ"א סי' שע"ו על קדיש יתומים הרי שמנהג אמירת קדיש יתום כבר הי' מנהג שפשט בישראל בימי הראשונים זה יותר משש מאות שנה ויסודתו בקדש.

והנה מר נ"י באשר דמה שהראה שאין למנהג קדיש שרש ועיקר לא בתלמוד ולא במדרש ולא בראשונים אשר על כן יהי' ביד המורה כחומר ביד היוצר לאשר יחפוץ יטנו הודיע דעתו שמנהג טוב יהי' לתקן שכל היתומים יאמרו יחד ונגד המערערים שאין לבטל מנהג אמר שאין בזה שינוי מנהג כיון שביה"כ נבנה מחדש ועוד שאין מנהג עומד להקל ובזה יש תקנה להשבית המחלוקת שכבר אירע שהכו זא"ז על אמירת קדיש ולכן טוב ויפה ומקובל לעשות שלום ע"י שינוי התקנה עכ"ד מר נ"י תמהתי לשמוע דברים כאלה וכי ענין המנהג תלוי בבית אשר מתפללים בו הלא את אשר נהגו יושבי הקהלה עד עתה הוא הנקרא מנהגם וכי יקרא מנהג להקל שניתן ביד כל לשנות כרצונו מה שנהגו בכל תפוצות אשכנז ופולין כמה מאות שנה מפני שיש קצת פושעים שמרימים יד להכות בביה"כ הלא על כזה נאמר כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ומה שתלה מר נ"י באילן גדול במה שכתב הגאון חתם סופר זצ"ל ואמר הלא הוא הי' שונא התחדשות ואעפ"כ התיר לומר קדישים יחד בהציעו דברי היעב"ץ שאמר שישר בעיניו מנהג הספרדים גם בזה לא דבר נכונה וכי הגאון חת"ס התיר לומר קדישים כל האבלים יחד הלא טרח ויגע למצוא פשר בפסקו שיאמרו האבלים כל א' ב' קדישים ורק הקדיש השלישי יאמר השכיר עם עוד אבל אחר ורק לשינוי מעט הזה מצא לו סמך מדברי היעב"ץ וממה שנהגו בישיבה לומר קדיש דרבנן יחד ואלו רצה להתיר אמירת קדישים יחד לא הצריך לפסקו וגם היעב"ץ ז"ל אשר פה הי' מקום כבודו והי' לו ביה"כ מיוחד לעצמו לא שמענו ששינה מנהג בזה להניח האבלים לומר קדיש יחד אף שאמר שישר בעיניו מנהג הספרדים בזה.

ומה שנהגו הספרדים אין בידינו לידע על מה נהגו כן אבל עכ"פ יש חילוק רב בין הספרדים ובין אשכנזים כי הספרדים כל תפלתם היא במקהלות בקול שו' בלי איחור ומיהור ואחרי שרגילים בזה גם כשיאמרו קדישים יחד נשמע קולם יחד כדאמרינן במגילה (דף כ"א) דאף דתרי קלי לא משתמעי מכ"מ בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי הרי דאפשר לשמוע גם הרבה קולות אי יהבי דעתייהו ובזה רגילים הספרדים מה שאין כן בנו אנשי אשכנז שאין מתפללין וקורין בקול א' וכשהרבה מתפללים יחד אי אפשר לשמוע ולכוון כאשר ידעתי נאמנה במה שגם פה נוהגין לומר קדיש דרבנן האבלים יחד והוא כחוכא ואטלולא דכל דאלים גבר לישא קולו קול ענות גבורה וחבירו צועק כנגדו זה פותח וזה חותם ואי אפשר ממש לענות אמן יש"ר ולולא יראתי לבטל מנהג כבר הייתי מונעם שלא לומר קדיש דרבנן יחד כל שכן שלא להנהיג כן לכתחלה ומה גם בשאר הקדישים אשר לא נשמע ולא נראה בכל גלילות אשכנז ופולין אפילו קהלה אחת שנהגו כן חוץ ממה שהנהיגו מגידי חדשים אשר מנהגי ישראל לא יחשובו. אמנם מדברי מר נ"י נראה כי בעצמו ראה שלא יאות לומר הקדיש יחד בקול דתרי קלי לא משתמעי ולכן המציא פשר דבר שהש"ץ יאמר הקדיש בקול והאבלים יאמרו בלחש עמו ואמת ויציב כי כן הנהיגו המגידי חדשות אשר להם כל עניני הקדיש דברי חלומות ואשר לא ישגיחו אם יושג תכליתו באשר מגמתם רק לסתום פה השואלים חקם לומר קדיש לכבוד אבותם אכן למעכ"ת נ"י אשר לא יחשוב כן אשאל הלא תכלית וגדולת ענין הקדיש הוא (כאשר שמע האיש שרק ע"י ברכו את ד' המבורך אם יאמר בנו ברבים יזכה) שכמו שעל פי דבורו יזכו רבים לקדש שם ה' כן יזכה אביו על ידו וכי יושג תכלית זה אם האבלים יאמרו קדיש וקולם לא ישמע הלא שתיקתם יפה מדבורם כי נראה כשקר בפיהם ותרמית בלבם לומר לרבים שבחו לד' אתנו ואמרו אמן יש"ר ונשמרים לבלתי הרים קול לבל ישמעו רבים דבריהם ורק על דברת הש"ץ ישבחו הצבור לכן אין טוב רק לשמור דרך ארחות חיים אשר גבלו ראשונים ולזכות כל אחד לבדו בקדיש אשר יאות לו ע"פ התורה אשר הורו הפוסקים למי הקדימה ואחד המרבה ואחד הממעיט רק שיכוון לבו באמירת קדיש וברכו כנלענ"ד

הקטן יעקב.

סליק חלק יורה דעה. בעזרת חונן לאדם דעה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף