בכור שור/ויקרא/טז

בכור שור ויקרא טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחרי מות שני בני אהרן. לאחר שמתו בני אהרן מיד פירש הקב"ה על הדברים הגורמים מיתה לבאים למקדש, כגון: יין ושכר אל תשת (ופי' ר' דלא שייך בהו טומאה) ואחרי כן שמנה שרצים מטמאין וכל דבר המטמא גורם מיתה לבא במקדש, כמו שמתו בני אהרן בביאת מקדש, ואמרו. אסור שקצים שהם אסורים אע"ג דלית בהן טומאה, ואחר כך יולדת דכתיב בה: ואל המקדש לא תבא, ואחר כך נגעים שמשולחין ממחנה שכינה ואף משאר מחנות ונגועי בגדים ונגעי בתים שאף הם גורמים טומאה ומיתה לבא במקדש וזב ובעל קרי ונדה וזבה ואיש אשר ישכב עם טמאה ובסוף כולם כתיב: והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם [בטמאם] את משכני, כאשר מתו בני אהרן שבאו שלא כהלכה, וכתב כל אחד ואחד וטהרתו וכפרתו איך יוכשר לבא במקום הקדש, וכל אלו שייכו אחר מיתת בני אהרן. אבל עתה בזאת הפרשה הזכיר מיתת בני אהרן לפי שזאת הפרשה מזהרת ממש על דבר שגרם להם המיתה, שהן לא באו לפי הפשט לא שתויי יין ולא טמאים, אלא שנכנסו לפני המלך בלא רשות, שאין לבא בבית הפנימית בלא רשות והבא אחת דתו להמית על שעשה שלא כהוגן. וכן כתיב בני אהרן: אשר לא צוה אתם, שבאו בלא רשות, ועתה מזהיר על אהרן, שהוא בן ביתו של הקב"ה שלא יכנס לפני ולפנים וכ"ש אחרים שאינם כל כך בני ביתו של הקב"ה:

ב

ואל יבא בכל עת. שירצה אל הקדש:

ולא ימות. כי חיוב מית לבא בלא רשות:

כי בענן אראה על הכפרת כי שם אני מצמצם שכינתי בתך הענן, ואין לו לבא לפני בלא רשות:

ג

בזאת יבא אהרן. בזאת אני נותן לך רשות לבא ביום הכפורים ובדורון זה, שאין לבא אפילו ביום הכפורים אלא בדורון, כדכתיב גבי רגלים: ולא יראו פני ריקם, וחיב מיתה הבא ביאה ריקנית לפנים, ובשאר ימים אפילו בדורון חיב, דהיינו בלא רשות:

ד

כתנת בד קדש ילבש. שאינו נכנס בבגדי זהב שהוא אדום, אלא בבגדי לבן סימן שהחוטאים שהם אדומים, כדכתיב: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, מתלבנים היום ומתכפרים, ואין נכון שיצא מלפני הקב"ה בצבע אדום אלא בלבן, שיראה שנתכפר העון, ולפיכך החטאים אדומים שמביאין לידי כעס והכעס מאדים את הפנים:

בגדי קדש הם ורחץ במים. אעפ"י שהוא טהור צריך טבילה כשלובשן, וחמש טבילות ועשרה קדושין גמורי שעושה כהן גדל בו ביום כמו שמפורש ביומא, כי לכל חלוף עושה טבילה ושני קדושין חד לפשיטה וחד ללבישה:

[ה} ומאת [עדת] בני ישראל. אבל הפר והאיל משלו:

ו

וכפר בעדו. תחלה, ובעד ביתו תחלה, מוטב יבא זכאי ויכפר על חיב ולא יבא חיב ויכפר על החיב:

ח

לעזאזל. פתרונו ארץ קשה שאינה מעלה עשבים ואין בה גדול שום דבר כי אם סלע וארץ מדבר שאינה ראויה לישוב בני אדם, כי עז לשון קשה ואל כמו כן וענינו מוכיח עליו: לעזאזל המדברה ומדבר משמע ארץ ציה וצלמות אשר לא ישב אדם שם, וגם ארץ גזרה שבסוף הפרשה הכי משמע, ארץ גזרה מכל טוב. ואף רבותינו כך פירשו צוק וסלע גבוה וגזור ומשופע, שהיה דוחפו על מתניו ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים:

י

יעמד חי. דוגמא, פ' כשהיה מקריב ומכפר היה עומד שם והעונות מתפרשים מישראל ונטענים עליו, כדכתיב: ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה, והוא תמורתם ונתפס בעונם ומנותח אברים ועליו הקב"ה מכלה חמתו ושב חרון אף השם מישראל:

יג

ונתן את הקטרת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס:

וכסה ענן הקטרת. שלא יזונו עיניו כל כך מבית קדשי הקדשים:

יז

וכל אדם לא יהיה באהל. מפני אימת השכינה שבאה בענן הקטרת כדכתיב: כי בענן אראה על הכפרת, וגם שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים כשהוא פותח פתח האמה טרקסון ליכנס:

כו

והמשלח. והמוליך מיבעי ליה, אלא נראה לפי הפשט והמשלח אייציקלי גלביאה, [בלע"ז] לשון שלח, בשלח יעברו, וכמו אין משלחת במלחמה שהוא לשון שלח שאין שולחיו וכלי זינו מועילין לו במלחמה: ורבותינו דרשו: מדכתיב יעמד חי עמידתו חי ואין שלוחו לחיים, והיינו דקאמינא שיעמד חי מוכיח שאין שלוחו אלא לשון שלח, וכתיב: ושלח את השעיר במדבר, דמשמע דבמדבר נתח אותו גלבייר בל[ע"ז], דאי שלוח ממש הוה ליה למיכתב: המדבר:

כט

תענו את נפשתיכם. אינו אומר לא תאכלו, אלא תענו, מכאן דרשו רבותינו שאדם מתענה בחמשה דברים ששייך בהם לשון ענוי, אכילה ושתיה [וסיכה] ותשמיש המטה ונעילת סנדל ומניעת מרחץ, כדאיתא ביומא:

וכל מלאכה לא תעשו. לא תעסקו, רק בענוי ותפלה שיבאו קרבנכם וכפרתכם לרצון:

לב

אשר ימשח אתו. המושח בשמן המשחה, ו[מ]קרא קצר הוא:

ואשר ימלא את ידו. ברבוי בגדים, כדכתיב: ומלא את ידו ללבש את הבגדים:

לג

וכפר את מקדש הקדש. מטומאת מקדש וקדשיו. ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. מעונם, למד שהקב"ה ירצה כל הכהנים גדולים כמו אהרן, לכפר על הכל בין משוח בין מרובה בגדים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.