בית נתן/ברכות/לו/א
דלרפואה קא מכוין לא לברך עליה קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי לברוכי:
ורב נחמן אמר שנ"ב רב יהוד' אמר בפ"ה פירא הוא ואע"ג דאשתני במילתי' קאי רב נחמן אמר שהכל הואיל ואשתני אשתני א"ל רבא לרב נחמן לא תפלוג עליה דרב יהודה דשמואל ורבי יוחנן קיימי כוותיה:
עילויא אחרינא בפת לא מברכינן עליה בפה"א אלא שהכל והא"ר זירא אמר רב מתנא אקרא חייא וכו':
וכ"ש דשערו לא קמחא דשערי איצטריכה ליה סד"א הואיל ולא אכלי ליה אינשי לא לבעי ברכה כלל קמ"ל ומי גרע ממלח וזמית דתניא על המלח ועל הזמית אומר שנ"ב מהו דתימא מלח וזמית עבדי אינשי דאכלי אבל הכא כיון דקשה לקוקני לא עבדי אינשי דאכלי אימא לא לבריך קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי מלקדש סימן (כ"כ בכ"י וצריך מובן, ואפשר שהוא ר"ת מלחא אותיות מ"ל ואותי' קד"ש קמחא דשערא וק"ל):
רב יהודה אמר ב"פ האדמה אוכלא הוא ושמואל אמר וכו':
סופו להקשות ומברכינן עליה בפה"א מי דמי צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דיקלא מי נטעי אינשי אדעתא דקורא וכל היכי דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי לא מברכינן עליה והתנן על מיני נצפה על העלין וכו':
אדעתא דשותא דקלא מי נטעי אינשי:
אומר בפה"ע רב דאמר כר"ע דתנן וכו':
הוה אמינא אפי' בארץ ישראל קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ונימא הלכה כר"ע בח"ל אי אמר הכי ה"א הנ"מ גבי מעשר דרבנן אבל ערלה דאורייתא אימא לא קמ"ל בחוצה לארץ שרי ובא"י אסור רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל קפריסין א"ל כמאן כר"ע וקא סברת כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ונעביד מר כב"ש:
והכא לחומרא א"כ הוה לי ספק ערלה ותנן וכו':