בית נתן/ברכות/לא/ב
בדבר זה מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי (ומן תיבת א"ד עד לכף זכות ל"ג בכ"י עיין במוהרש"א בחא"ג שכ' דהאי איכא דאמרי כל זה בילקוט אינו וכן נראה מפירש"י בספר שמואל דלשון אחר הוא ודרשו כן משום דמלת לא כמיותר):
שתיתי א"ר אלעזר מכאן לחושדין אותו בדבר שאין בו שצריך להודיעו ויען עלי ויאמר לכי לשלום אר"א מכאן לחושד את חבירו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלהי ישראל יתן את שאלתך אל תתן את אמתך לפני בת בליעל אר"א מכאן לשיכור שמתפלל כאלו עובד עכו"ם כתיב הכא לפני בת בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך מה להלן עכו"ם אף כאן עכו"ם:
שתתן לי בן אחד ביניהם משל למלך בשר ודם שעשה סעודה גדולה וזימן כל אנשי עירו בא עני אחד ועמד על הפתח ולא השגיחו עליו אמר אדוני מלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פת אחד ביניהם:
ואם לאו תראה אלך ואסתתר לפני אלקנה בעלי ויקנא בי וישקני במי סוטה ואין אתה עושה תורתך פלסתר דכתיב ונקתה ונזרעה זרע הניחא למאן דאמר אם היתה עקרה נפקדת שפיר אלא למאן דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בנחת אחד יולדת שנים קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים מאי אם ראה תראה ד"ת כלשון בני אדם (כך היא גי' כ"י וכל מה שכתוב אצלינו מן דתניא ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם היתה עקרה נפקדת ד"ר ישמעאל א"ל ר"ע א"כ ילכו וכו' אלא מלמד וכו' עד אחד יולדת שנים לא גרסינן כלל בג' כ"י הנז' ובזה הונח לנו מה שהרגיש הגאון ר"י פיק עה"ג וז"ל סוטה פ"ד דף כ"ו ושם מוחלפת השיטה וע"ש בתוס' ובתוס' מנחות י"ז וצ"ע קצת עכ"ל
ובספר מעשה רב מהג' מו"ה בצלאל רנשבורג כתב בזה וז"ל בגמרא ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם היתה עקרה נפקדת דברי רבי ישמעאל נ"ב עיין סוטה דף כ"ו ע"א ושם הגירסא מהופכת דברי ר"ע אמר לי ר"י וכו' והיא נראה עקרית דבכריתות די"א ע"א מפורש דרבי ישמעאל סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם ור"ע לא ס"ל הכי וכמ"ש שם בתוס' ישנים ד"ה ורבי ישמעאל וכו' יעוש"ה ודו"ק וגירסא דהכא צ"ע. שוב הסכמנו דלאו דוקא נאמר הכא דברה תורה כלשון ב"א כי אם הכונה דהכא באמת דברי אדם הן שדרכו בכפל הלשון והוא מאמר חנה שאמרה אם ראה תראה והוא נכון אמנם אחר העיון ז"א מלשון הירושלמי שזכרו התוספו' בכריתות שוב ראיתי במשנה למלך פ"ו מהלכות דעות הרגיש בקושייתי ועיין תוס' סוטה דכ"ד ע"ב ד"ה ורבי יונתן וכו' הביאו סוגיא דברכות כמו שהיא בסוטה ומהרש"א שם דכך הוא הנכון ומהמ"ל נעלמו כל דברי התוס' וגם דברי המוהרש"א דסוטה שם עכ"ל
והגאון אלפי מנשה כתב וז"ל שאם היתה עקרה נפקדת וכו' עיין סוטה שמהפך דברי רבי ישמעאל לר"ע ונראה להוכיח כגרסא דשם משום דמסיים א"כ מאי אם ראה תראה דברי תורה כלשון בני אדם ומאן אית ליה האי סברה רבי ישמעאל אבל ר"ע דורש על כל קוץ וכו' וכך מצינו שאמר ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש עכ"ל הרב אלפי מנשה
והרב מעון הברכות בדף ס"ה רצה להוכיח דגי' דהכא עיקר ואין בדבריו ממש וכנראה שנעלמו ממנו דברי התוספות שם בסוטה שמביאים הגי' דסוגיין כמו שהוא שם בסוטה וכמ"ש המוהרש"א שם וכמה נכון גי' הכ"י דלא גרסינן זה כלל בכאן וממילא אין מקום לדבריו שהגירסת דכאן הוא עיקר אלא בודאי העיקר גירסא הוא דשם וכמו שכתבו הגאונים הנז'):
דברי תורה כלשון בני אדם וזכרתני ולא תשכח את אמתך א"ר אלעזר שלש אמהות הללו למה אמרה חנה:
זרע אנשים מאי ניהו זרע אנשים רב אמר גברא בגוברין וכו':
לא ארוך ולא גוץ לא אוכם ולא צחור לא חכם ולא טפש:
א"ר אלעזר מכאן ששמואל מורה הלכה בפני רבו היה שנא' וישחטו את הפר ויביאו הנער אל עלי אייתי תורא לקורבנא אמר להו שמואל שחטוהו אמרי ליה ליתי כהן ולישחוט אמר להו מי כתיב ושחט הכהן את בן הבקר ושחט את בן הבקר כתיב ואח"ך והקריבו בני אהרן את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שהיא כשרה בזר שחטוה אמרוה קמי עלי אמר להו מימר שפיר קאמר מיהו הוה ליה מורה הלכה בפני רבו וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה איתיוה לקמי דעלי אתיא אימיה והא בכיא קמיה אמרה ליה אני האשה הנצבת עמכה בזה אמרה ליה אחיל ליה אמר לה שבקי להאי לימות ונבעי רחמי אנא ואת ויהבין לך אחרינא דעדיף מיניה אמרה ליה אל הנער הזה התפללתי (כמה נוסחא זו מרווחת וכל הקושיות שהקשו המפרשים עפ"י נוסחת הדפוס נוחים עפ"י נוסחת הכ"י ועיי' בצל"ח וז"ל כאן מצאה התמיה מקום איך דבר השכיח ונוהג תמיד מימות משה ועד עתה לא פסקו הקרבנות ואיך נשכח מכל הכהנים דבר זה שזר כשר לשחיטה עד שעלי הכהן טעה בזה ועש"ב שפר זה של שמואל קרבן נשים היה ובזה טעה עלי וכו' בדרך הזה דרך הרב חיד"א בס' ראש דוד בפ' תרומה דס"א ע"ב ד"ה ואפשר עש"ב ולפי גי' כ"י יבא הכל על נכון ולא נעלם זה הלימוד מהכהני' וכש"כ מעלי הכהן הס מלהכיר ואפילו הישראלים היו יודעים זה הלימוד כי כפי גי' הכ"י מבואר שתכף ששמעו ממנו זה הלימוד שחטו הפר ולא הלכו לשאול את פי עלי ואם היה אצלם לאיסור שישראל ישחט איך עשו מעשה עפ"י נער קטן הפך המקובל אצלם אלא בודאי הגמור כ"ע הוו ידעי הא דשחיטה כשרה בזר אלא שהכהנים היו נוהגים סלסול בעצמן שישחטו הם שעל הרוב הם היו בקיאים יותר מישראל כי לא אמרו שהכהן אסור לשחוט אלא שגם בזר כשרה וכמו שמצינו בשליחות השעיר ביוהכ"פ שכשר בזר מדכתיב איש ואפ"ה עשו הכהנים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו כמבואר ביומא דס"ו והנה בשעתה שהביאו את הפר לשחוט לא היה שם עלי הכהן וגם לא שום כהן אחר והעומדים שם אמרו ליה ליתי כהן ולישחוט כיון שהכהנים היו נוהגים סלסול לשחוט בעצמם והשיב להם שמואל מי כתיב ושחט הכהן וכו' לעכב בשביל זה אה"נ אם היו שם כהנים היו גם הם רשאים לשחוט אבל כיון שאין שם כהנים לשחטיה ישראל שהשחיטה כשרה בזרים גם לכתחלה והשומעים הבינו דבריו שהדין עמו שאינו צריך להדר אחר כהן ולכן תכף ומיד שחטוהו על פיו כי גם הם ידעו שהשחיטה כשרה בזר ואחר ששחטו הלכו ואמרוה קמי עלי שעל פיו שחטוה בישראל ולא עכבו לחזור אחר כהן הגם שמנהג היה שהכהן היה שוחט והשיב להם עלי מימר שפיר וכו' ולא שאל לו עלי כלל מנא לך הא כמו שכתו' בנוסחתינו ועיי' בצל"ח מה שכתב בזה שרצה להבחין חכמתו ולפי גי' הכ"י אינו צריך לזה שתכף אמר להם זה הלימוד והשומעים ספרו לעלי כל דבריו וא"כ אין מקום לשאול מנא לך הא כיון שהוא בעצמו פירש שיחותיו ועולה הכל על נכון):
דדים להניק בהן דדים שבראתי בי למה (ובכ"י לא כתב דדים הללו ולפי גי' הכ"י אין מקום למה שכתב היד יוסף הנז"ל[1] שהיתה מורה באצבע על הדדים):
וא"ר אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מרעה לטובה אמר רב נחמן בר יצחק וחוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת מאי תקנתי ליתיב תעניתא על תעניתיה וא"ר אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנא' ותתפלל אל ה' לא נאמר על ה' (וכן גי' הכ"י לעיל ד' ל' ע"ב והיא מרת נפש ותתפלל אל ה' ונ"ב בנוסחתי' על ה')
(אמר ננ"ק האי מימרא כל היושב בתענית בשבת וכו' לא איתפרש בגמרא אי איירי בתענית חלום ברם התוס' פירשו בשם ר"ח דבתענית חלום מיירי והוקשה לי הלא עיקר מימרא דתענית חלום מפורש במ' שבת די"א וז"ל יפה תענית לחלום כאש לנעורת אמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף אפילו בשבת ולא נזכר שם שהוא העיקר סוגיא בדוכתא מהאי תקנתי דליתיב תענית לתעניתיה איברא בתענית ד' י"ב ע"ב בנוסחת הדפוס נזכר זה מאי תקנתיה ליתיב תענית לתעניתא והגאון ר"י פיק ז"ל ציין שם בשבת עה"ג תענית די"ב וע"ש וכוונתו פשוטה דבתענית נזכר האי תקנתי' ובשבת דהעיקר היא שם וסוגין בדוכתא לא נזכר זה והנה בנוסחת הכ"י הנוסחא בתענית קרוב להאי דשבת וז"ל יפה תענית לחלום כאש לנעורת אמר רב חסדא ובו ביום ואפילו בשבת עכ"ל הכ"י והאי מאי תקנתיה ליתיב תעניתא לתעניתא ל"ג בכ"י בתענית כ"א כאן בברכות
ומצאתי בשו"ת מוהר"י מברונא סי' ס"ג וז"ל בפ' אין מעמידין (ט"ס וצ"ל בפ' אין עומדין) כל העומד בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של ע' שנה ופי' בתענית חלום וחוזרים ונפרעים ממנו תענוג של שבת מאי תקנתיה ליתיב תענית לתעניתיה ותימה דאמרינן בשבת יפה תענית לחלום וכו' כאש לנעורת ובו ביום ואפי' בשבת ולא קאמר דקורעין לו וכו' ולא קאמר נמי וחוזרים ונפרעים ממנו? ותירץ הרב שלמה שאין לישב תענית לתעניתו לתענית חלום וכ"כ הראב"ד בסדר ברכות שלו והא דאמר היושב בתענית בשבת קורעין לו וכו' ההיא בר"ה שחל להיות בשבת מיירי דבר"ה קורעים לו גזר דינו על שחטא ושב ולפי שגרם לו ע"י החטא שהוצרך להתענות לכך חוזרים ונפרעים ממנו וצריך לישב תענית לתעניתו אבל ע"י חלום מה יש לו לעשות ואינו מבטל עונג שהתענית עונג שלו כדאמרינן בירושלמי כשמת ר"ע היה ר' אלעזר בוכה (ט"ס וצ"ל כשמת ר' אלעזר היה ר"ע בוכה) אחריו א"ל תלמידיו מפני אתה בוכה והלא שבת היא א"ל זה הוא עונג שלי עכ"ל (מיתת ר"א וענין ר"ע נזכר בבבלי סנהדרין דס"ח ע"ש) ועיי' במפתחות מוהר"י מברונא הנז' ד"ה שבת שכתב דהא דא"צ למיתב תענית לת"ח הביאו השכנה"ג בסי' רפ"ח הגה"ט אות ט' ובשיטה זו קאי הרשב"א ז"ל ע"מ כתובות על ד' ל"א סע"ב ורבים לוחמים ע"ש איברא מש"כ על שם הרשב"א בכתובות לא מצאתי דבר זה להרשב"א אבל מצאתיו בשיטה מקובצת לביצה ר"פ שני[2] על שם הריטב"א וכ' שעליו אמרו כל היושב בתענית בשבת קורעין לי גזר דינו של שבעים שנה ע"ש
וסברת מוהר"י מברונא מצאתי מפורש בהגהת סמ"ק כ"י על קלף בסי צ"ו על הא דאיתא שם בסוף הסימן ואדם שהתענה בשבת צריך להתענות עוד תענית אחר כתב שם הג"ה וז"ל בפ' אין עומדין אתמר כל היושב בתענית קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה פי' בתענית חלום וחוזרים ונפרעים ממנו עונג של שבת ומאי תקנתיה ליתב תענית לתעניתי' ותימה דאמרי' בשבת (ד"יא) יפה תענית לחלום כאש לנעורת ובו ביום ואפילו בשבת ולא קאמר התם שקורעין לו גזר דין של שבעים שנה ולא קאמר ונפרעים ממנו עונג שבת? ושמעתי בשם מרה"ר שלמה שאין צריך לישב תענית לתענית אם מתענה תענית חלום בשבת וכן כתב הר"ר א"ב ב"ד הירחי בפי' ברכות שלו (אננ"ק אולי צ"ל הר"ר אבן ירחי כי הראב"ד הירחי לא נודע עיי' שה"ג ח"ב אות ז' ח' ויו"ד שם מזכיר שלשה ראב"ד ע"ש ובמוהר"י מברונא שכפי הנראה העתיק זאת כתב הראב"ד בסדר ברכות) והא דקאמר היושב בתענית בדיעבד בר"ה שחל להיות בשבת מיירי וקורעים גז"ד של ע' שנים וחוזרים לפי שהוא גרם לתעניתו שהתענה בשביל חטאיו לכן צריך לישב תענית לתעניתו אבל היושב בתענית חלום אין חוזרים ונפרעים ממנו כי מה יכול לעשות בע"כ צריך להתענות וכן מוכח במ' תענית בהדיא שא"צ לישב תענית לת"ח בשבת כי מה שהוא מבטל הגזירה אין עונג גדול מזה כדאי' בירושלמי כשמת ר"ע (ט"ס וצ"ל ר"א) היה ר"א (ט"ס וצ"ל ר"ע) בוכה אחריו א"ל תלמידיו מפני מה אתה בוכה הלא שבת היא א"ל זה תענוג שלי עכ"ל
והנה לפי דברי מוהר"י מברונא והגהת הסמ"ק כ"י אשר בשיטתייהו קאי גם הריטב"א הנז' יבא על נכון מה שהקשה בס' סמיכות חכמים ד' ס"ה וז"ל יש לדקדק מאמר זה מאי בעי הכא שאין מקומו כאן רק במסכת שבת ואם בשביל להסמיך וכו' עש"ב ולפי דברי מוהר"י מברונא ודעימיה יבא על נכון כיון שזה מיירי בר"ה שחל להיות בשבת ור' אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא מפרש ודורש פסוקי חנה וחנה היא מדברת על לבה וידוע כי חנה נפקדה בר"ה כמבואר בר"ה ד"י סע"ב לכן סמך לה האי מימרא דכל היושב בתענית בשבת וכו' שג"כ מדבר בר"ה וכנז' וכפי המבואר נכונים דברי הט"ז בסי' רפ"ח דאם למחרתו הוי שבעה עשר בתמוז דעולה התענית לכאן ולכאן וכמו שהסכים הרב יד אהרן לדעת הט"ז ודלא כהרב מטה יהודה שדוחה דברי הט"ז ומסיק כס' משאת בנימין דאינו עולה לכאן ועיי' בס' בית דוד א"ח ד"ל ע"ב סי' קי"ב שנסתפק ג' ספיקות בת"ח ופשט אותם מדברי ה' משאת בנימין ע"ש והעיקר כהט"ז והבו דלא להוסיף עלה ואין (לההענות) [להתענות] עכ"פ כ"א תענית א' והרוצה לסמוך על דברי מוהר"י מברונא וכו' שלא למיתיב תעני' לתעניתיה כלל בת"ח כלל אין מזניחין אותו וכדאי הריטב"א ומוהר"י ברונא לסמוך עלייהו:
אחר כותבי כל זה ראיתי בשו"ת הריב"ש סי' תקי"ג אם מותר להתענות בשבת תשובה והרב הנז' הביא קושיא זו למה לא נזכרה בשבת ויען שאחרי המחילה רבה אין דבריו מעלים ארוכה אמרתי להעתיקם בקיצור נמרץ וז"ל שם גם מה שהקשה מפני מה לא הביאו ההיא מימרא בפ"ק דשבת דעקרא בתענית חלום והביאוה בפ' אין עומדין זה אינו קשה בעיני אעפ"י שהתוספות (הקתו) [הקשו] כן (לא ידעתי היכן הקשו התוספות כן לא בברכות ולא בשבת ולא בתענית) דההוא דר' אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא דכל היושב בתענית מייתי לה בפ' אין עומדין אגב גררה דמלתא אחריתי דר' אלעזר משום ר"י בן זמרא במלתא דחנה דמיירי בה התם כמו שדרך התלמוד לעשות כן וכן ההיא דיפה תענית לחלום דפ"ק דשבת מרה דההיא שמעתה רב חמא בר גוריא בר מחסיא משמיה דרב ומייתי לה התם אגב כמה מימרא דאתמר התם דמריהו הדין רב חמא גופיה משמי' דרב והני תרתי מימרא אע"ג דתרווייהו בת"ח קא מיירי כל חדא וחדא אתא לענינה דההיא דפ"ק דשבת אשמעינן וכו' וההיא דפ' א"ע דר' אלעזר מיירי בשכר העושה כן ואמר שקורעין לו גז"ד של שבעים שנה כי הוא מצוה רבה ועלה אמר רב נחמן בר יצחק שחוזרין ונפרען ממנו ביטול עונג שבת אא"כ יתענה יום אחר והשתא אם רב נחמן בר יצחק אמרה למילתיה עלה דהא דר' אלעזר לרבותא שלא נחשוב שאחר ששכר גדול כל כך שלא יהיה בה שום נדנוד איסור אין להקשות למה לא למה לא הביאוה בתלמוד עלה דההיא דפ"ק דשבת דרב נחמן אמרה עלה דההיא דר' אלעזר ולא עלה דההיא דרב יוסף וגם מסדר התלמוד אחר שהביאה בפ' אין עומדין שהיא רבותא טפי מה לו להביאה כאן פעם אחרת ומלתא דרב יוסף גופיה אתאמרה הכא אגב גררה והלכך עלו כהוגן דברי המפרשים וכו' עש"ב והרואה יראה כמה דבריו רחוקים ודחוקים בזה ואף לפי דבריו שב' המימרות מיירות לענין ת"ח בשבת פשיטה שיותר נכון היה להביא האי תקנתא דליתיב תענית לתעניתיה בסוגיא דשבת דסוגין בדוכתא עדיף ובאמת שאף לפי פירושו אין כאן מקומו בפ' אין עומדין כלל ועיקר וכמו שהקשה בס' סמיכת חכמים ועוד במ"ש שגם מסדר התלמוד אחר שהביאה בפ' א"ע מה לי להביאה בשבת פעם אחרת, נראה שנעלם ממנו לפי שעה הסוגיא במ' תענית ד' י"ב ע"ב בגי' הדפוס ושם איתה כך ואר"י אפילו בשבת מאי תקנתיה ליתיב תעניתא לתעניתא ע"כ וכיון שמסד' החלמוד מביא תקנתא זו במ' תענית כש"כ שהיה לו להביאה במ' שבת ששם העיקר בת"ח בשבת וסוגין בדוכתא אלים טפי כידוע (לבן) [לכן] העיקר כמ"ש מוהר"י מברונה וסמ"ק כ"י והריטב"א דההיא דברכות מיירי נמי שמתענה בר"ה שחל להיות בשבת וכמ"ש בפנים וכבר ידוע שכמה גאונים כתבו להתענות בר"ה, ואה"נ שדינן דין אמת שבשבת תשובה אין חיוב להתענות ודו"ק ואכמ"ל):