בית מאיר/יורה דעה/רח

בית מאיר ‏ יורה דעה רח

סעיף א'. ואם רוב אנשי וכו'. עיין דרו"פ היטב ומבואר מיני' ממה דקשה לו מדין הקציר דאזלינן הכא אף לקולא בתר הרוב דהיינו אם הרוב אין קורין בשר מליח אלא של ע"ג והמיעוט קדשי שמים לענין שנאמן לפרש דבריו ומשום שפירש וא"י מקום ליישבו דלענין אם פירש הא אפילו במחצה על מחצה מהני. ותו ממקום שבא להוכיח דאפילו לקולא אזלינן בתר רובא מדין הקציר שם לא נשמע מעולם דצריך לפרש דבריו. ומשמע ברור אפילו בסתם. וגם בדברי הט"ז לא הונח לי אבל הנלענ"ד דמעיקרא לק"מ דדוקא במתפיס בבשר מליח או כי"נ דהא בשום צד אי אפשר לומר שכונתו הי' להתפיס בתרווייהו בשל קודש ושל ע"ג דהא תרתי אלו סותרין זא"ז שזה תופס נדר וזה אינו תופסו להכי נראה להטור דודאי אם הרוב קורין לחומרא אין לו נאמנות לקולא וממילא אפשר דה"ה לקולא אם הרוב קורין כן לבשר ע"ג דנמי סתמא אפילו אין משמעות כונתן אלא לפי הרוב וא"צ לפרש אלא במחצה ע"מ כי מה"ת לומר שיתפס לשונו דוקא על המיעוט ולא על הרוב. וכן בהקציר דודאי לשונו אין סובל אלא חד קציר או דחטים או דשעורים דהא אין זמנם שוה ואיהו חד זמן אך נקיט לנפשי' ולהכי פשיטא שא"א לומר שאחז המיעוט בלשונו ועזב הרוב. משא"כ בשמן וכבשים דאפשר שכונתו הי' על הכל ואפילו על מה שהמיעוט קורין שמן או כבוש שפיר דמשום ספק נדרים להחמיר אמרינן שמא כונתו הי' נמי על מה שהמיעוט קורין אותו כמו שאמר ועיין ברמב"ם פ"ט ובלח"מ שם. וזה ברור לענ"ד: בש"ך ס"ק ד' וה"ה להקל כגון וכו'. נ"ב צ"ע דבזה סותר תירוץ הפרישה שהביא מקודם דהא זה ע"כ איירי בסתם דאילו במפרש למה לי רוב: סעיף ג בש"ך ס"ק י"ג מסיים וכמבואר בב"י אין להקל. נ"ב צ"ע למה הא קנס דרבנן הוא ובדרבנן הולכין אחר המקיל והיינו טעמא דהרמ"א שלא הגיה עליו אלא אדרבא סוף הסימן מסכים להדיא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף