ביאור הגר"א/אורח חיים/תקסח

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תקסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א נדר כו'. ירושלמי דנדרים פ' קונם הלכה א' מילתא דרב אמר מתענין לשעות דרב אמר לוה תעניתו ופורע א"ל שמואל וכי נדר הוא זה נדר להתענות ושכח ואכל כזית איבד תעניתו ר' בא בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם אבל אמר יום זה מתענה ומשלים ופי' הרא"ש לפי שביום סתם לוה ופורע משא"כ ביום זה וזה שאמר שם אחר מילתיה דרב כו'. וז"ש כאן וה"ה אם היה ת"ח שאינו לוה ופורע כמ"ש בגמ' פ"א דשבת ופ"א דתענית וכ"ש לת"צ שאינו אלא בו ביום וז"ש לוה אדם תעניתו דייק תעניתו ועב"י וכן יום ידוע לו כמו שפי' הרא"ש בנדרים והג"א בשבת דיום זה הוא בכה"ג וכ"כ הטור ואין לך יום זה מכה"ג והרא"ש בשבת פי' דנדר להתענות יום זה וע' ס"ב:

ויש מחמירין כו'. דהראב"ד כ' דאף ביום זה לוה ופורע דאמרינן לא יהא אלא נדר ור"ל כמו נדר דצדקה דלוה ופורע כ"ז שלא בא ליד הגבאי עדיין וכן כאן הוא בידו ומסקינן בפ"א דערכין דאפי' סלע זו לוה ופורע וכ"מ דקאמר וכי נדר כו' אי מצי כו' ואי ביום סתם אמאי לא יפרע אי לא מצי השתא ליעבדיה כשיהיה בריא דהא לא קבע היום דוקא וע' רא"ש. והירושלמי הנ"ל פי' דביום סתם מחוייב להתענות יום אחר משא"כ ביום זה שאם ירצה מתענה ומשלים ואם ירצה לוה ופורע ועפ"י דעת זו מחמירין ביום זה לעשות שניהם:

ב

ס"ב הנודר כו'. לשון הרמב"ם וכמ"ש הרא"ש דדוקא ביום סתם והקשה הא צריך לקבל במנחה וה"ל יום זה ותי' דמיירי בכה"ג דבתחילת הנדר לא קבל עליו וע"ש פ"ק דשבת:

והוצרך כו'. מדאמרינן שם וכי נדר כו' אי מצי כו' ר"ל שהמצוה מעכבו והרא"ש פי' שמצטער וז"ש אי מצי כו':

או מפני כו'. כעובדא דשם וכ' ב"י דפ' כלישנא קמא ואפשר דאף ללישנא בתרא אין מותר בלא אונס אלא לשמואל אבל רב לא ס"ל דשמואל אף ללישנא בתרא וכ"מ ברא"ש:

וכ"ש כו'. כנ"ל ס"א:

או התענה כו'. הואיל ובירר ימים אלו דרחמי נינהו ה"ל כיום זה דאלו הימים מיוחדים לתענית כמ"ש בתוספתא שני וחמישי הוחדו לת"צ ובהן ב"ד כו' וכ"ה במתני' וגמרא כל התעניתים בהן וז"ש בפ"א יחיד שקיבל עליו בו"ה של כל השנה ואירע בהם ימים הכתובים כו' ואם איתא ליזוף וליפרע ולכך נקט שם בו"ה:

וכ"ש שא"י כו'. כנ"ל ס"א ע"ש:

מיהו תענית כו' כי לא כו'. ר"ל דאומדן דעת הוא דאדעתא דהכי לא קיבל וכמ"ש הראב"ד דמטעם זה לוה אדם תעניתו ופורע:

וא"צ התרה. כמו בלוה ופורע כמ"ש הרא"ש בנדרים ממ"ש בירושלמי מילתיה דרב מתענין לשעות כו' ר"ל דחשבינן אותו מקצת לתענית לענין זה דא"צ לשאול על נדרו:

ואם קיבל כו'. כנ"ל לענין לוה ופורע:

י"א כו'. כמש"ש וכי נדר כו' צערא כו' ואע"ג דקי"ל כרב מ"מ אינה אלא לצעורי וה"ה בממונו וז"ש ונראה כו':

ג

ס"ג מי שנדר כו' ויכול כו'. ערש"י ב"מ ע"ה ב' ד"ה כל ימי כו':

ד

ס"ד יש מי כו'. כמש"ו ויראה לי כו':

הכא מודה כו'. כמ"ש במנחות ק"ז ב' שור במנה והביא שנים כו' ואפי' כו':

ז

ס"ז כשאירע כו'. כמו בנדרים וידע שהשנה מעוברת. מהרי"ו סי' ה' והביאו ב"י והוא כשיטת הרמב"ם שפסק כר"מ בנדרים ס"ג וכאוקימתא דאביי שם דסתם מתני' ר"מ היא וכמ"ש בש"ע י"ד סי' ר"כ בשמו אבל כל הפוסקים חלקו עליו וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם דהלכה כר' יהודה וכן פסק בש"ע שם ובח"מ סי' מ"ג סכ"ח ובא"ח ריש סי' תכ"ח בהג"ה ובא"ע סי' קכ"ו ס"ז בהג"ה וז"ש הרב וי"א כו' וכ"כ בתה"ד סי' רצ"ד ומהרי"ל סי' ל"א ועוד כ' מהרי"ל ראיה ממ"ש בפרק קמא דמגילה דאי לאו מסמך גאולה לגאולה מסתבר טעמיה לעשות בראשון אלא שכ' די"ל דשם משום דאין מעבירין על המצות אבל בתה"ד שם הביא ג"כ ראיה זו וכ' משום דאין מעבירין על המצות וה"נ דאין מעבירין כו' וכ' שם אח"כ ראיתי כו' והוא דברי מהרי"ל שם ולא חש לדבריו. אבל כל ראיותיהן אינן נראין לי דמנדרים אין ראיה דשם פליגי בלשון בני אדם דבנדרים הלכו אחר לשון ב"א וכן בשטרות אבל כאן העיקר להתענות בשניהם דלרשב"ג ל"פ את"ק במגילה ו' ב' אלא בסדר פרשיות אבל בשאר מודה לת"ק שכל מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון וכ"ה במגילת תענית ספי"ב דחשיב שם מגילת תענית של אדר כתוב שם ואין בין אדר ראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ושילוח מתנות לאביונים וכן ראיתי במ"א שהביא ראיה זו ואף שכ' שם רשב"ג אומר כל מצות שנוהגות בשני אינן נוהגות בראשון חוץ מן ההספד ותענית שאסורין בזה ובזה וקי"ל כרשב"ג מ"מ הא אמר חוץ מן ההספד ותענית ור"ל כל האמורין במגילת תענית דעלה קאי וה"ה להתענות כמ"ש בגמרא דאין ביניהם אלא סדר פרשיות דצריכי להיות סמוך לניסן וכן מ"ש בגמ' ושוין בהספד כו' קאי אכל האסורין בחדש זה וז"ש תוס' שם ד"ה ור"א כו' די"ד וט"ו שבאדר ראשון אף שאסור בהספד ותענית א"צ לעשות משתה ושמחה ולכאורה קשה הא איסור הספד ותענית ילפינן ממ"ש משתה ושמחה אבל לפ"ז ניחא דטעם הספד ותענית שאסור בראשון לאו משום קרא דקרא לא אסיר אלא בשני כמ"ש השנית אלא משום דכתיבי במגילת תענית כמ"ש במגילת תענית ובגמ' שם ה' ב' וכת' שם במגילת תענית ואין בין אדר ראשון כו' כנ"ל ואח"כ כת' וכותבין בשטר אדר ראשון כו' כמ"ש בס"פ קונם אלמא דשטרות הן במחלוקת אחרת. וראיה שניה שהביאו ממגילה שם מ"ש דטעמא דרשב"ג משום גאולה כו'. לאו ראיה היא דודאי לסברתם דסברי בחדש אחד לבד ראיה היא אבל הגמרא דשם מוכח כמ"ש דנוהג בשניהם מדפריך טעמא דרשב"ג ולא פריך על ת"ק דנוהג בשניהם ש"מ דהסברא לנהוג בשניהם אלא דלאחר שלמדו מבכל שנה ושנה דאינו נוהג אלא באחד וכמש"ש ואי אשמועי' השנית כו' פריך בשלמא כו' אלא כו' וע"כ לא אצטריך בכל שנה ושנה בין לראב"י בין לרשב"ג אלא לאפוקי מת"ק דלא לנהוג בשניהם דלמעוטי ראשון או שני לא שמעינן מקרא אלא לזה משום דאין מעבירין ולזה משום דכתיב השנית אבל ראיית מ"א ממ"ש ואי אשמעי' השנית לא נראה דשאני דכתיב השנית ואדרבה מזה לכאורה מוכח לעשות בראסון אבל מה שכתבתי ראיה ברורה היא וכן מ"ש מ"א מספ"ב דתענית מיום ניקנור וטוריינוס ראיה ברורה היא וכן ממש"ש לא נצרכה אלא לחדש מעובר ואף שהעיקר כפירוש שני של רש"י שם וכן פי' התוס' שם מ"מ מדלא משני לא נצרכה אלא לשנה מעוברת ש"מ דנוהג אף בשני וכמ"ש במגילת תענית הנ"ל להדיא וכ"כ במהרי"ו שם שכן הורה מהרי"ל וכן הורה הוא וע' ש"ך בי"ד סי' ר"כ ס"ח דהרבה מאחרונים שס"ל כדברי הרמב"ם וכ' דגם בנדרים יש להחמיר בשניהם כ"ש כאן שמדינא הוא כן:

וכן המנהג. וכן פי' בי"ד ס"ס ת"ב:

בשניהם. כן הוא עיקר מדינא כנ"ל:

ט

ס"ט אם אירע כו'. כמ"ש בפ"ק דמגילה:

ואין כו'. שאף ט"ב אמרו שם שרבי רצה לעקור בכה"ג:

י

ס"י די כו'. שלא נדר אלא לילך:

יב

סי"ב ה"ז כו'. כמ"ש ואל ינהוג כו' ועסי' תקע"ד ס"ג בהג"ה ומ"ש שם בשם מרדכי בשם ראבי"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.