באר שבע/תמיד/לב/א

באר שבע תמיד לב א

דף ל"ב ע"א

שנאמר כגבוה שמים על הארץ כרחוק מזרח ממערב. אין זה פסוק אחד אלא תרי קראי דסמיכי להדדי כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו והיינו דקאמר ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרוייהו כלומר נכתוב גבי גבר חסדו על יראיו וגבי הרחיק ממנו את פשעינו כי ההוא דנפיש ומיהו החכם הגדול ראב"ע ז"ל פירש בפסוק כגבוה שמים על הארץ וגו' שמזרח רחוק ממערב כפל הגובה מן הארץ עד לרקיע. ובאמת אין זה הכרח טוב האי דקאמרי ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרוייהו כי ההוא דנפיש כי מצינו רבות כהנה שכתוב גבי שני ענינים כי הכא שני שיעורים דזוטר ודנפיש. ותמיה אני למה דרשו החכמים דזה וזה כאחד שוין מדברי קבלה למה לא דרשו זה מן התורה כדדרשו בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות ובחגיגה פרק אין דורשין א"ר אליעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר למקצה השמים ועד קצה השמים אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי חד שיעורא הוא וכתבו שם התוספות וז"ל ופליג אמאן דדריש בתמיד דמזרח ומערב רחוק טפי דאי לא תימא הכי אדם היכי הוה קם כיון דכתיב מקצה השמים ועד קצה השמים. וי"ל שסובר שהיה בגן עדן עד שנתמעט עכ"ל ושמא י"ל משום דפשוטו של הפסוק ולמקצה השמים וגו' לאו בהכי מיירי כלל אלא ר"ל וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה:

שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. זהו כדעת בית שמאי בפרק אין דורשין דאלו בית הלל אמרי ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וחכמים אומרים זה וזה כאחת נבראו שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו' ומסיק התם מכח דקשו קראי אהדדי כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואח"כ נטה שמים:

כיון דחזו דקהדר שאיל כו'. ואע"ג דשאיל מעיקרא מן השמים לארץ רחוק כו' לא חששו מלהשיב לו שמים נבראו תחלה משום דאין זה שאלה עמוקה מן השמים לארץ רחוק כו':

דילמא אתי לשיולי מה למעלה. במסכת חגיגה ריש פרק אין דורשין פרש"י מה למעלה מהרקיע שעל ראשי החיות ומה למטה מהן (ויש ספרים דגרסי מה למטה מהתהום) ומה לפנים חוץ למחיצת הרקיע למזרח ומה לאחור למערב ע"כ. וראיתי כתוב בהגה"ה וז"ל אינו יכול להיות מה שפרש"י מה לפנים חוץ למחיצת הרקיע ומה לאחור למערב מדפריך בגמרא בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור לחיי אלא לפנים מאי דהוה הוה אלמא מה לפנים קודם לעולם הוא ועוד בתוספתא מה לפנים ומה לאחור מה היה ומה עתיד להיות ע"כ הגה"ה. וכן פירשו רוב המפרשים מה לפנים קודם שנברא העולם ומה לאחור מה שיהיה אחר שיכלה העולם והתוספות כתבו בסוף פרק הקורא את המגילה עומד וז"ל מה לפנים ומה לאחור פירוש מה בסוף גבולי העולם למזרח א"נ מה היה קודם ששת ימי בראשית ומה יהיה אחר שיכלה העולם ע"כ. ומתוך מה שכתבתי בשם ההגה"ה שהבאתי יתבאר לך דפירוש קמא אין לו שחר:

ימית את עצמו יחיה את עצמו. פירש המפרש ישפיל את עצמו יגבה את עצמו כו'. ולי נראה לפרש ימית את עצמו היינו לא יאכל מעדנים יותר ממה שיש לו אלא יסתפק עצמו בצמצום כדי שלא יצטרך לילך ולגזול כשיחסר לו ויהרגוהו ודכוותיה יחיה את עצמו והיינו יאכל מעדנים יותר ממה שיש לו ולכשיחסר לו ילך ויגזול ויהרגוהו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף