באר שבע/תמיד/ל/א

באר שבע תמיד ל א

דף ל' ע"א

חד אמר כדי שתהא הרוח מנשבת בה. לכאורה נראה דפליגי נמי כה"ג גבי סידור מערכה של שריפת פרה אדומה דתנן בפ"ג דמסכת פרה ועצים היו מסודרים שם ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה אלא שכל המפרשים פירשו התם שחזיתה מערבה כדי שיהיו מציתין את האליתה משם ולא אשתמיט חד מנייהו לומר שהטעם כדי שתהא הרוח מנשבת בה ואולי מפני שרוח מערב הוא חם ורך הלכך לא אסתבר לפרש כדי שתהא הרוח מנשבת בה. כן נ"ל:

אמר להן הממונה – פרק שלישי

אמר להן הממונה כו'. בפ"ק דיומא גבי אמר להם הממונה צאו והביאו טלה כו' ובר"פ אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה פרש"י הממונה הוא הסגן וכתבו עליו התוספות דליתא דבירושלמי דיומא פרק אמר להם הממונה חשיב חמשה דברים שהסגן היה משמש אחד הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו שני הסגן אומר לו אישי כ"ג הגבה ימינך. שלשה אחז הסגן מימינו העלהו. ארבעה הניף הסגן בסודרין. חמשה לא היה מתמנה לכ"ג עד שהוא נעשה סגן ולא קחשיב להא בהדייהו אלמא ממונה לאו סגן הוא וכן הקשו התוספות בפרק שתי הלחם על פרש"י מכח הירושלמי שהבאתי וכתבו שמא היה הממונה על הפייסות דאיקרי ממונה סתם כדתנן בפ"ב דיומא הממונה אמר להם הצביעו. ולי נראה דלא קשה מידי מהירושלמי על פרש"י מפני שי"ל דהירושלמי לא נחת לחשוב רק כל הדברים שהסגן היה משמש לכ"ג בעבודתו לאפוקי אמר להם צאו והביאו טלה וכן אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה כו' אינן דברים שהיה הסגן משמש לכ"ג ולכן לא קחשיב נמי וכשהוא עומד בשורה ומתנחם מאחרים סגן מימינו כו' בפרק כ"ג וכן אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת כו' וזה הממונה הוא הסגן כדפרש"י בפ"ק דברכות ובסמוך אעתיק לשונו ועוד י"ל דתנא ושייר וא"ת מאי שייר דהאי שייר הרי שייר וראש הכנסת נותנו הס"ת לסגן והסגן נתנו לכ"ג כו' ביומא ר"פ בא לו כ"ג כו' וכה"ג מצינו בירושלמי דסוכה פ' החליל דקאמר ששה קולות היו נשמעים מיריחו מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגרפה מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעין קול הצלצול עכ"ל ובהכרח צריך אתה לומר דלאו דוקא ששה קולות קאמר ותנא ושייר הני דקחשיב לקמן במשנה שלמה מיריחו היו שומעין קול השיר מיריחו היו שומעין קול השופר א"כ הוה שמונה קולות נשמעין מיריחו ולמה אמר ששה קולות אלא לאו דוקא ששה קולות קאמר ה"נ י"ל חמשה דברים לאו דוקא חמשה קאמר.

ונ"ל דטעמו של רש"י שפירש בכל המקומות הממונה הוא הסגן משום דאיתא בסנהדרין פרק כ"ג גבי וכשהוא עומד בשורה ומתנחם מאחרים סגן מימינו וראש בית אב וכל העם משמאלו כו' אמר רב פפא ש"מ מהא מתניתא תלת ש"מ היינו סגן היינו ממונה כו' והיינו שפי' רש"י בפ"ק דברכות גבי אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת וז"ל הממונה הוא סגן הכהנים כדאיתא ביומא היינו סגן היינו ממונה ע"כ ואני בקשתיו ולא מצאתיו ביומא אלא בפרק כ"ג שהבאתי וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות כלי המקדש וז"ל ממנין כהן אחד יהיה לכ"ג כמו המשנה למלך והוא הנקרא סגן והוא הנקרא ממונה כו' והתוספות גופייהו כתבו בר"פ משוח מלחמה דהא דתנן אמר להם הממונה היינו הסגן ואי קשיא על פרש"י הא קשיא שהרי רש"י עצמו פירש בפרק שתי הלחם דמתתיה בן שמואל הממונה על הפייסות הוא הממונה הנזכר כאן במשנה שאמר בואו והפיסו מי שוחט מי זורק ובסמוך אעתיק לשונו וכאן במשנתנו משמע בפשיטות דאותו הממונה עצמו שאמר בואו והפיסו אמר ג"כ צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה וכן צאו והביאו טלה כו' וכן פרש"י עצמו בהדיא שם והרי הממונה על הפייסות לאו סגן הוא. לכן נראה לי דהממונה הנזכר בכל אלה מקומות שהבאתי וכן הממונה הנזכר לעיל בפ"ק הממונה בא ודופק עליהן כו' הוא הממונה על הפייסות כדפירשו התוספות אבל לא מטעמם אלא מטעם אחר מפני שכל הדברים הנוגעים בפייס היו מוטלין על הממונה על הפייסות ולא על הסגן וכיון שהתחיל לומר להן בואו והפיסו מי שוחט כו' אמר להן גם צאו וראו כו' וכל הדברים אחרים הנגררים אחר עבודת התמיד התלויין בפייס אע"ג שהרבה מהן אינן תלויין בפייס כי מי שהתחיל במצוה אומרים לו גמור:

מי שוחט מי זורק כו'. תימה הלא האי סדר דלא כמאן לא כאבא שאול דאמר אביי משמו פרק אמר להם הממונה דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד ולא כרבנן דפליגי על אבא שאול ואמרו דלא הוה מפסיק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בדם התמיד אלא בקטרת ולפי זה כך הוא הסדר דישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות. ועוד קשה דהכא קתני זריקת דם התמיד ברישא ולקמן בפירקין קתני ברישא מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והדר קתני מי שזכה בדישון המנורה והדר קתני בריש פרק רביעי שחיטת התמיד וקבלת דמו וזריקתו לכן צריך לומר בהכרח שלא היה הפייס על סדר העבודה ואפשר משום דשחיטה וזריקה היא עקר עבודת התמיד טפי מדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין אותם בפייס והמפרש פירש טעם אחר בשם רבו הואיל שהיו מבקרין התמיד לאור אבוקות בתחלה קודם כל כו' וגם הוא נכון ואע"ג דשחיטה כשרה בזר תיקנו בה פייס הואיל דתחלת עבודת התמיד היא וחביבא להו אי לא יטילו פייס אתי לאנצויי עלה ואתו בה לידי סכנה כדמפרש הגמרא בסוף פ"ב דיומא. ומה שפירש ר"ע מברטנורה ז"ל מי שעלה לו הפייס זורק את הדם והסמוך לו שוחט הוא מדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ריש פ"ב דיומא ותימה רבתי בעיני מנין לו זה ולא שמעתי ולא ראיתי לשום אחד מן המפרשים שסובר כן אלא אדרבה הרמב"ם גופיה בפירוש משנתנו כאן ובחבורו בפרק ד' מהלכות תמידין ומוספין והסמ"ג ושאר מחברים כתבו בהדיא דזה שעלה לו הפייס הוא שוחט והשני שעומד בצדו הוא מקבל את דם התמיד והוא זורקו וכן פרש"י בהדיא ביומא פרק בראשונה גבי איבעיא להו כשהן מפייסין לעבודה אחת מפייסין וז"ל לעבודה אחת מפייסין כגון מי שוחט ולכשיזכה מי שזכה לשחיטה שוב אין פייס לשאר שתים עשרה עבודות אלא כהנים המוקפין לימינו נמשכין אחריו כפי סדר משנתנו שני לזריקה שלישי לדישון מזבח הפנימי כו' וגם מה שכתב ר"ע מברטנורה ז"ל השביעי העוקץ ולא זכר הרגל אם אינו טעות דלוג סופר לא דק כי השביעי מעלה העוקץ והרגל דוק ותשכח:

הרואה אומר ברקאי. בירושלמי דיומא מפרש ברקאי הוא ענין פטדה וברקת ויש אומרים שהוא ענין ברקים ורעמים ולכל הפירושים רצונו לומר שהאיר והבריק השחר:

מתיא בן שמואל אומר האיר כו'. במנחות סוף פרק שתי הלחם מייתי משנה זו ופרש"י מתיא בן שמואל היה ממונה על כך כדאמר בשקלים מתיא בן שמואל היה ממונה על הפייסות והיינו הפייסות שהיו מפייסין כשהאיר היום מי שוחט מי זורק וכשהוא שואל אם הגיע זמן שחיטה אמר לאותו שעל הגג אמור אם האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר לו הן ובירושלמי נמצא שלפיכך היה אומר עד שבחברון כדי להזכיר זכות ישני חברון ע"כ. וכתבו שם התוספות עליו ומה שכתוב בספרים בפרק אמר להם הממונה מתיא בן שמואל אומר ממונה על הפייסות אומר כו' ליתא אלא אומר הר"ם דה"ג מתיא בן שמואל ממונה על הפייסות אומר שהוא עצמו ממונה על כך והתם מפרש מי אמר כן עכ"ל, ואני אומר עם מה שמוחקין מלת אומר הראשון אכתי קשה לי על פרש"י שהרי בהדיא משמע התם ביומא דמתתיה פליג על ת"ק ועוד קשה על פרש"י שהרי ביומא מפרש הגמרא בהדיא שלא היה אחד אומר כל אלה הדברים האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון לכן יותר נכון פירוש המפרש וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל דמתיא בן שמואל פליג על ת"ק דלא היה אומר הרואה ברקאי לפי שזה השיעור אינו מספיק לזמן שחיטת התמיד אלא כזה הלשון היה אומר האיר פני כל המזרח וזמן זה הוא אחר זמן ברקאי שזכר הת"ק ואותן שהיו עומדים למטה שואלין לו הגיע האור עד חברון והוא משיב הן:

והביאו טלה מלשכת הטלאים. פי' שהיו שם הטלאים מבוקרין כדתנן בפרק אין נערכין אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים:

במקצוע צפונית מערבית. בפ"ק דיומא פריך הגמרא מהך משנה על המשנה דפ"ק דמדות דתנן התם שהיא דרומית מערבית לבית המוקד ומשני האי לשכה אקצויי מקציא ודאתי מצפון מתחזיא ליה בדרום ודאתי מדרום מתחזיא ליה בצפון ופרש"י האי לשכת הטלאים אקצויי מקציא בשתי המקצועות נראית שארוכה היא ועומדת במערב ומארכ' לצד הצפון ודרום עד קרוב למקצועות שמכאן ומכאן ודאתי מצפון מתחזיא ליה שמשוכה לצד דרום יותר ודאתי מדרום מתחזיא ליה משוכה לצד צפון ע"כ. וכתבו התוספות שהקשה ריב"א אמאי לא משני דהא דקאמר כאן דהוה לשכת הטלאים במקצוע צפונית מערבית היינו בקרן צפונית מערבית של עזרה דהיינו מערבית דרומית של בית המוקד שהרי במסכת מדות משמע דבית המוקד גדול היה לצפון העזרה וקאי התם אעזרה והכא אבית המוקד וי"ל דלא מסתבר לומר שהיה אומר על זה ארבעה לשכות היו שם כיון דלא הוו שם בעזרה אלא שתים מהם ועוד היאך יתכן קרנות העזרה וקרנות בית המוקד גדול שוות ומסתמא העזרה גדולה יותר מבית המוקד:

ואחת לשכת החותמות. פי' שמניחין שם חותמות של לוקחי סלתות ונסכים מן ההקדש בדמים כדתנן במסכת שקלים ד' חותמות היו במקדש והיה כתוב עליהן עגל גדי זכר חוטא והן סימני כבש ואיל ופר ושלש בהמות של מצורע כל מי שמבקש נסכים בא לו אצל הממונה על החותמות ונותן לו מעות כפי נסכים שהוא צריך ומקבל ממנו חותם של אותם נסכים ובא לו אצל הממונה על הנסכים ומראה לו החותם ומקבל ממנו נסכים שקנה כשמביא חותם שכתוב בו עגל בידוע שנתן מעות לנסכי פר כשמביא חותם שכתוב בו גדי בידוע שנתן מעות לנסכי כבש כשמביא חותם שכתוב בו זכר בידוע שנתן מעות לנסכי איל שתרגום של איל דכרא כשמביא חותם שכתוב עליו חוטא בידוע שנתן מעות לנסכי מצורע וקרי ליה חוטא משום דאמרינן בערכין על ז' דברים נגעים באים. ואחת לשכת בית המוקד פי' לשכה קטנה שקרויה בית המוקד ופתוחה לבית המוקד גדול:

הוציאו משם צ"ג כלי כסף כו'. בירושלמי סוף חגיגה ר' שמואל בר נחמן אמר בשם ר' יונתן כנגד צ"ג אזכרות שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי א"ר חונה חישבתים ואינן אלא פ"ג כנגד פ"ג חותמות בעזרה שהיה כל אחד ואחד מיחד שמו של הקב"ה וחותם ע"כ ובגמרא דידן לא אתפרש למה הוצרכו למנין כלים הללו ואפשר שהוא כנגד מה שצריכין לעבודת היום מן הכלים ואין אנו צריכין לטעם אחר:

השקו את התמיד כו'. פי' סמוך לשחיטתו כדי שיהא עורו נפשט יפה כדאיתא בביצה פרק משילין למה ליה למימר משקין ושוחטין מילתא אגב אורחיה קמ"ל דלשקי איניש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא והא דנקט בכוס של זהב בפרק שלפני זה אמר רבא גוזמא קתני דלא של זהב היה אלא של נחושת יפה כשל זהב ורבי ינאי אומר בכוס של זהב ממש להראות עשירות ויכולת שאין עניות במקום עשירות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף