באר שבע/סנהדרין/קיב/א

באר שבע סנהדרין קיב א

דף קי"ב ע"א

אמר רב יהודה דנין וחובשין וכו'. תימה למה לא קאמר חובשין וחובשין ואין דנים אותם כלל עד לבסוף שרואים אם נעשים רובה נדחים או מעוטה כדי שיגמור הדין כולם בשוה וכן קשה על עולא שהרי השתא לא קשה נמצא אתה מענה את דינו של אלו מאחר שעדיין לא נתקבל עדותן ולא נגמר דינן:

וריש לקיש אמר מרבין להן בתי דינין. נ"ל דר"ל פליג על רבי יוחנן משום שתי תשובות בדבר חדא דא"כ לא תמצא לעולה כשיודח רובה שידונו רובם ככולם בשוה בדין עיר הנדחת דהיינו להריגה בסייף ובקרא משמע שידונו רובם ככולם בשוה להריגה בסייף ולא לחלק אותם על חציין בסקילה ומחציין ואילך בסייף מדכתיב הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב וגו' ועוד דא"כ נמצא שיהו דנים שנים בשתי מיתות ביום א' דהיינו בסקילה על חציין ובסייף מחציין ואילך ומיהו בהא איכא למימר דסבר רבי יוחנן דמחציין ואילך אינן נהרגין על ידי אותו בית דין עצמו שדנו אותם עד חציין לסקילה אלא דוקא על ידי ב"ד הגדול כדין עיר הנדחת כדאמר רבי חמא בר יוסי א"ר הושעיא והוצאת את האיש ההוא וכו' דמייתי בסמוך לכן אמר ריש לקיש שיש תקנה אחרת למצוא שיודח רובא וידונו רובם ככולם בשוה בדין עיר הנדחת דהיינו להריגה בסייף כפשטיה דקרא ולא יהא קשה נמצא אתה מענה את דינו כו' על ידי שמרבין להן בתי דינין וקס"ד דהא דקאמר ריש לקיש מרבין להן בתי דינין למגמרא דינייהו לאלתר קאמר ולכן מקשה איני והא אמר רבי חמא בר יוסי וכו' וה"ה דהוה מצי לאותוביה ממשנתנו דריש מכלתין דקתני בהדיא אין עושין עיר הנדחת אלא על פי ב"ד של ע"א אלא משום דרבי חמא בר יוסי כו' בא למילף טעמא דמשנתנו הנזכר מקרא הלכך ניחא ליה טפי לאותוביה מר' חמא בר יוסי וכו' אי נמי משום דהוה מצי לדחוק ולומר דהמשנה לא מיירי לעניין לדונו במיתתם אלא לענין שאר דברים כגון לעשותה תל עולם ולאבד ממונם ומשני דריש לקיש לא קאמר דגמרינן לדינייהו לאלתר אלא ה"ק דמעיינין בדיניהן אם הוי מרובין אז מעלים אותם לב"ד הגדול ויגמור הדין כולם בשוה ביום אחד ותו לא מידי. כן נ"ל:

אמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה. פרש"י נכסי רשעים הקרובים לעיר שיכולים לקבצה לתוך העיר באותה העיר שכונסין שלל העיר לרחוב לשרפן הן אבודין כלומר אף על פי שנשארו חוץ לעיר מ"מ כיון שהם קרובים לעיר שיכול לקבצה לתוך העיר חשבינן להו כאלו היה מקובצין לתוך העיר וקרינן להו ואת כל שללה תקבוץ ומאבדין אותם שם חוץ לעיר אבל מפשט דברי הרמב"ם בפ"ד דהלכות ע"א משמע שהוא מפרש הא דאמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה ר"ל שלא נשארו חוץ לעיר אלא נקבצין עכשיו לתוך העיר אז נשרפין עם השלל אבל אם לא נקבצו לתוכה אלא נשארו חוץ לעיר אין מאבדים אותם בכל מקום שהם אפילו אם הם קרובים לעיר אלא ינתנו ליורשיהם ואני אומר דלשון ובנקבצים לתוכה דייק כהרמב"ם ולשון נכסי רשעים שחוצה לה דייק כרש"י דוק ותשכח:

אמר רב חסדא בהמה חציה של עיר הנדחת כו'. לאו דוקא בהמה אלא הוא הדין חיה ועוף:

אלא אמר רבא בפאה נכרית וכו'. מה שיש לדקדק בזה פירשתי באורך בחדושי בנזיר בפרק מי שאמר גבי ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף