באר שבע/סוטה/יד/א

באר שבע סוטה יד א

דף י"ד ע"א

אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר קשה לי טובא זה הלשון דמשמע שמשה רבינו היה פרוש מאהבה כלומר מאהבת שכר קבול המצות ולא לאהבת מצות בוראו והא אמרינן לקמן בפרק היה נוטל דזהו נקרא שלא לשמה וכן אמרינן בפ"ק דע"א במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו והיינו דתנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כו' ואע"ג דתניא בפ"ק דפסחים האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עולם הבא הרי זה צדיק גמור ופרש"י הרי זה צדיק גמור בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעוה"ב או שיחיו בניו ע"כ. מ"מ נ"ל לדקדק מפשטא דלשנא של הברייתא דלכתחלה לא יתכן לעשות כן מדקתני האומר בה"א וכה"ג דייק הגמרא בפ"ק דביצה השוחט חיה ועוף יחפור בדקר ובריש פ"ב דחולין השוחט וכן בפרק חבית הרוחץ במי מערה דיעבד אין לכתחלה לא. ולכאורה היה נ"ל לדקדק עוד דקדוק אחר מלשון הברייתא מדקתני האומר סלע זו לצדקה בשביל כו' ולא קתני סתם האומר מצוה זו אעשה בשביל שיחי' בני כו' משום דשאני מצות צדקה שהיא מחולקת משאר כל המצות בזה שבשאר מצות כתיב לא תנסו את ה' וגו' ובמצות צדקה כתיב ובחנוני נא בזאת וגו' וכן אמרו עשר בשביל שתתעשר הרי הש"י אמר בפירוש שהוא רוצה וחפץ שתהיה מצות צדקה מכוונת להנאתנו ולתועלתנו הלכך נקט דוקא האומר סלע זו לצדקה דאלו בשאר מצות אסור לכוין להנאת עצמו. אמנם לפי האמת אי אפשר לחלק כן דאם כן היכי פריך הגמרא בפ"ק דפסחים מהך ברייתא על מצות בדיקת חמץ דמותר לכוין להנאת עצמו הלא יש לדחות ולומר דשאני מצות צדקה כו' והא דנקט דוקא האומר סלע זו לצדקה נ"ל משום שאמר רבא בפרק ואלו מגלחין בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא והא ודאי דלא אמר כן אלא דוקא בשאר מצות חוץ מצדקה דאם לא כן קשה היאך אפשר לו לרבא לומר שאין בני חיי ומזוני תלויין בזכות צדקה והלא מקרא מלא דבר הכתוב דשלשה אלו תלויין בזכות צדקה חיי דכתיב וצדקה תציל ממות וכעובדא דבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה כו' בפ"ק דבבא בתרא וכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד ודרשו בפ"ק דבבא בתרא זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי הגדה כו'. מזוני דכתיב ובחנוני נא בזאת כו' וכהנה רבות. שוב מצאתי בחדושי הר"ן בפ"ק דפסחים עלה דההיא הרי זה צדיק גמור וז"ל ואע"ג דתנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס היינו לומר שמדה מעולה היא ביותר שיהיו עובדים מאהבה ואפ"ה העובד כדי שיזכה לחיי עוה"ב צדיק גמור הוא אבל לא חסיד עכ"ל. וכל זה איננו שוה לי ליישב זה הלשון כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר וכי משה רבינו לא היה רוצה להיות חסיד שלא היה מבקש אלא לקבל שכר ושמא י"ל דהא דאמרינן לקמן בפרק היה נוטל פרוש מאהבה נקרא שלא לשמה היינו מאהבת אדם ודכוותיה איירי פרוש מיראה מיראת אדם כדפירשו התוס' בשם ר"י בפרק החולץ ולא כדפרש"י פרוש מאהבה מאהבת קבול שכר המצוה.

אבל קשה לי על פירוש זה ההוא דאמרינן במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו והיינו דתנן אל תהיו כעבדים כו' אלמא אע"ג שהוא פרוש מאהבת קבול שכר המצות ולא מאהבת אדם אסור. ואפשר ליישב אפילו לפרש"י דלא אמרינן לקמן פרוש מאהבה נקרא שלא לשמה אלא דוקא אם תוהה על הראשונות אם לא יהיה לו שכר ובכה"ג איירי הא דתנן אל תהיו כעבדים המשמשין כו' כמו שפירשו התוספות בפ"ק דפסחים וכן מוכח בהדיא בפ"ק דראש השנה ובפ"ק דבבא בתרא וכן הא דאמרינן בפ"ק דע"א במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו איירי נמי דוקא בתוהה על הראשונות אבל אם אינו תוהה על הראשונות אז אפילו חסיד מיקרי. כן נ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף