ב"ח/חושן משפט/שי

ב"ח ‏ חושן משפט שי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

השוכר את החמור ונסתמא וכו' משנה פ' האומני' וע"פ סוגיית הגמרא (בדף ע"ח ע"ט): ומ"ש רבינו ומיהו נראה וכו' טעמו דכל ששכרו לרכיבה או לכלי זכוכית אפילו נסתמא או התליעו רגליה כיון דאינה ראויה לרכיבה ולכלי זכוכית דינו כאילו מת או נשבר שיתבאר בסמוך ומשמע לי מפרש"י דבא"ל חמור סתם דחייב להעמיד לו חמור אחר המשכיר חייב לטפל בו או ימכור חמור זה וישכיר לו אחר או יקנה לו חמור אחר אבל בא"ל חמור זה אומר לו הרי שלך לפניך והשוכר צריך לטפל בו למכור אותו ולהשכיר לו חמור אחר ואין המשכיר חייב לטפל בו. וכ"כ ב"י בסוף סימן זה ע"ש הרמב"ן ז"ל:

ב

והרמב"ם חילק וכו ואיני מבין מה חלוק בין שכרו למשא או לרכיבה וכן השיג עליו הראב"ד ונראה ליישב דס"ל להרמב"ם דכיון דא"ר ב"ר הונא אמר רב השוכר את החמור לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך וכו' מבמע דהאי דינא דחייב ליקח בדמי הנבלה חמור או ישכור וכו' אינו אלא בשכרו לרכוב וכמו שהוא כתוב בגירסתינו בגמרא לרכוב ולא כגי' הרב המגיד וכ"כ ב"י ועל השגת רבינו שכתב איני מבין מה חלוק בין שכרו למשא או לרכיבה זו קושיא היא וצריך ליישבה בטוב טעם. ונראה דה"ט בשכרו לרכוב כיון דאי הוה א"ל חמור סתם אמרינן דאי נסתמא או התליעו רגליה חייב להעמיד לו חמור אחר א"כ השתא דא"ל חמור זה אמרינן דלא א"ל זה אלא משום דאסיק אדעתיה במא תהיה חולה או נסתמה ויתליעו רגליה וכיוצא בזה דשכיחא ולכן אמר חמור זה התנה עמו שלא יתחייב להעמיד לו חמור אחר אע"פ שהשכירו לרכיבה אבל לא אסיק אדעתיה שמא ימות דלא שכיח וכיון דלא התנה עמו על המיתה לפיכך אם מת או נשבר בחצי הדרך אם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת יקח וכו' אבל בשכרו למשא דאפי' לא א"ל חמור זה אלא חמור סתם אם חלתה או נסתמה אין חייב לו להעמיד חמור אחר בע"כ הא דהתנה וא"ל חמור זה אין זה אלא דאסיק אדעתיה שמא ימות ולכך א"ל חמור זה דאינו משעבד לו אלא חמור זה כמו שהוא עכשיו חי אבל לא אם ימות שאם ימות לא יקח בדמי הנבלה חמור אחר וכ"ש שלא ישכור בדמיה חמור אחר כי לא נבתעבד לו אלא חמור זה בעודו חי. ומיהו בזה צריך להרמב"ם היכא דשכרו לרכיבה וא"ל חמור זה ונסתמא או התליעו רגליה ויש בדמי זה להשכיר אחר אם יכול השוכר למכרו ולהשכיר אחר כיון שחמור זה נשתעבד לו וכדסבירא ליה לרבינו שכתב לעיל ומיהו נראה אם יש בדמי זה לבכור וכו' וכך הוא להרמב"ם או שמא כיון דא"ל חמור זה שלא להתחייב לו בחמור אחר אמרינן דלפטור עצמו לגמרי נתכוין בין שיהא בדמי זה לשכור חמור אחר בין לא יהא בדמיו לשכור חמור אחר בכל ענין יהא פטור שלא ימכרנו כלל ועיין בדברי הרמב"ם ריש פ"ה דשכירות דלא גילה הרמב"ם דעתו בדין נסתמא וחלתה היכא דא"ל חמור זה ולא כתב מדין זה כלום: ומ"ש והא דאמרי' שנותן לו שכרו וכו' עד אינו נותן לו כלום משכרו כ"כ התוספות בד"ה אלו עד הכא ראש (דף ע"ט): ומ"ש ונראה שכל היכא וכו' ומדברי רש"י יראה וכו' לשון רש"י בזה כתבתי בתחלת סעיף זה ומ"ש ולא נהירא דכל זמן שיש בדמיה לשכור וכו' מדברי רבינו משמע שהבין מדברי רש"י שכתב כך אהיכא דא"ל חמור זה וכך הבין הרא"ש וכתב עליו שהוא מגומגם וכו'. ולפעד"נ דלא עלה על דעת רש"י מעולם לפרש כך דדבר פשוט היא דמתניתין בדא"ל חמור סתם היא כדתנן מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור אחר. ואין זה אלא בדא"ל חמור סתם כדאיתא בגמרא וכדכתב הרא"ש גופיה אלא דרש"י בא לפרש דבסיפא כיון דהמשכיר אינו רוצה להפסיד משכרו כלום לכך חייב להעמיד לו חמור על ידי שיוסיף מעות על הנבלה ויקנה לו חמור אחר או ישכור לו אחר בדמי נבלה ומ"ש שהרי חמור זה שיעבד לו אין רצונו לומר דא"ל חמור זה דודאי חמור סתם קא"ל. אלא דעכ"פ חמור זה שיעבד לו ואף יותר מזה נשתעבד להעמיד לו חמור אחר אם ימות זה וכיון שחפץ בשכרו הלכך חייב לעשות אחת משתים או יקנה חמור אחר או ישכור מיהו אם יחזיר לו שכרו פטור דפשיטא דלא נשתעבד להעמיד לו חמור אלא בשביל שכרו וכשמחזיר לו שכרו לפי שנאנס דמת החמור אין המשכיר חייב כלום. מיהו דעת רבינו נכון היכא דהנבלה שוה הרבה אע"פ דאינו מוצא לשכור אלא ביוקר גדול דצריך המשכיר לשכור לו ואינו יכול לומר אחזיר לך מעותיך והנבלה תהא שלי כיון דחמור זה שיעבד לו ואין חלוק בין דא"ל חמור סתם בין א"ל חמור זה דמ"מ חמור זה שיעבד לו עכ"פ ומנבלתה יוכל להשכיר ולפעד"נ פשוט דאף רש"י מודה בזה ולא אמר רש"י דיוכל להחזיר לו שכרו אלא היכא דאין בנבלה בכדי לשכור לו חמור אחר דאז יחזיר לו שכרו ופטור ולשון רש"י ודאי משמע דה"ק דאם יש בדמי נבלה והעור כדי להעמיד לו חמור אז חייב המשכיר למכור העור והנבלה וכו' או אם אין בנבלה להעמיד לו חמור אחר ואינו רוצה להוסיף מעות אז יחזיר לו שכרו ואין ללשון רש"י זה משמעות אחר ולפי זה האי אז יחזור לו שכרו מיירי כשהנבלה שוה קצת דכתב רבינו דינו בסמוך וכמו שיתבאר בס"ד ולא היה כדאי לכתוב על פרש"י ולא נהירא דודאי פירושו נהיר ובהיר וכדפי'. ומ"ש רבינו דבשאין הנבלה שוה כלום וכו' שלא שעבד לו מנכסיו כלום אלא זה החמור וכו' דברים ברורים הם שהשכר מחצי הדרך שהלך הם נכסיו כשאר נכסים שלו שבביתו וכיון שהנבלה אינו שוה כלום אין לשוכר עליו כלום דלא נשתעבד שיתן לו מביתו: ומ"ש ואם הנבלה שוה קצת וכו' עד לזה לא נשתעבד לו להוסיף לו מביתו כיון שאין הנבלה שוה כל כך כבר כתבתי דבחלק זה מדברי רש"י ונראה דה"ק רבינו דאם ישכור לו ביוקר בדמי הנבלה ובחצי השכירות הנשאר השתא ודאי כשהעמיד לו חמור שמוליכו למקום שנשכר לו א"כ השכירות הם נכסיו כשאר נכסיו שבביתו והרי לא נתחייב לו אלא להוסיף ולצרף מן השכירות עם דמי הנבלה עד חצי שכירות כפי מה שהיה בשעה ששכרה ומה שמשלם יותר מזה בשביל היוקר הוא מקרי מוסיף מביתו שהוא שכירותו. ואמר טעם לזה כיון שאין הנבלה שוה כ"כ כלומר דאם הנבלה שוה הרבה ודאי יכול לשכור אפילו ביוחר גדול כיון שהשכירות הוא מדמי הנבלה שלזה נשתעבד לו משא"כ בשוה קצת וצריך להוסיף מן השכירות וה ודאי מוסיף מביתו הוא ודו"ק:

ג

ששאלת וכו' פשיטא שצריך ליתן לו שכירות כל יום ויום וכו' צ"ע אי ר"ל שכירות כל יום ויום וכל הימים בשוה או שמא דביום שעמדה בלא מלאכה א"צ לשלם אלא כפועל בטל ולקמן יתבאר בס"ד ריש סי' של"ד ומ"ש אי לא היה ראוי להתגדל וכו' גם זה יתבאר בסי' של"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.