אמרי בינה/דיני נדרים/כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני נדרים כא

סימן כא

במ"ל (פ"ו מהל' שבועות) הביא דברי תשובת רשב"א דנדר עד"ר ועבר כבר דיכולין להתירו דהוי לד"מ שיפקע ממנו האיסור ובת"ג (דף ל"ה) כתב לתרץ בזה קושית תוספות גיטין שם דמה פריך הש"ס דלמא אזלה לגבי חכם דלמא מדרינן לה עד"ר וכ' דהא באלמנה קפדינן דוקא על נדר שעומדת באיסור כל ימי' א"כ חשדינן לה על פעם אחת שתעבור ושוב יכולין להתירה עי"ש. ותמהני עליו למ"ש הוא בעצמו שם בדעת התוס' בא"ד דהקשו דידירנה על הככר ותאכל לאלתר והקשו הראשונים הא קיי"ל אכלה כולה נשאלין עלי' וכתב הוא לתרץ דתוס' סברו כמ"ש בתשובת המיוחסת דבאלמנה ל"ש חרטה דמעיקרא רק הואיל דתכלית הנדר נתלה בדבר אחר סגי ליה בחרט' דהשתא ובכה"ג אין הנדר נעקר מעיקרא ולא לתקן האיסור מה שכבר אכלה עי"ש וכ"כ השעה"מ הלכות נדרים [וסותר דברי עצמו שכתב לתרץ למה דקיי"ל צריך לפרט הנדר איך פרט צדקיהו הנדר לפני הסנהדרין וכתב כיון דמתירין לו אח"כ נעקר למפרע ולא עבר על הנדר ולדברי הרמב"ן במיוחסת גם נדר צדקיהו לא ניתר ע"י חרט' דמעיקרא רק ע"י חרטה דהשתא א"כ לא נעקר למפרע] א"כ שפיר הקש' תוספת דלמא מדרינן ל"ה עד"ר ואף שתעבור פעם אחת על הנדר מ"מ עד כאן לא כתב הרשב"א דמתירין לה רק היכא דניתר ע"י חרטה דמעיקרא בכה"ג הוי לדבר מצוה כדי שיתעקר הנדר למפרע ולא יתעבד עבירה אבל בנדר אלמנה כיון דאף אחר ההתרה לא יתעקר הנדר מעיקר' ואיסור' דעבדה עבדה שוב לדבר מצוה:

עוד כתב שם בתו"ג לתרץ קושית הש"ך (סי' רכ"ח) ע"ד הסוברים דבנדר עד"ר בדיעבד מהני ההתרה א"כ מאי משני הש"ס בהא דכהן הנושא נשים בעבירה דמדרינן ע"ד רבים הא יש לחוש שלא יגלה להחכם שנדר עד"ר ויהני ההתרה בדיעבד וכתב לתרץ דדוקא היכא דניתר ע"י חרטה דמעיקרא דחכם עוקר גם הדיבור שהי' עד"ר בזה דאין מתירין רק בשביל שרבים זכו בכבודו בזה מהני בדיעבד אבל בנדר דנושא נשים למ"ש הרשב"א דניתר ע"י חרטה דהשתא כ"ע מודים דאף בדיעבד ל"מ ההתר' כיון דלאו נדר טעות הוא עי"ש ותמהני איה ראה ברשב"א דנדר דכהן הנושא נשים בעבירה לא שייך חרט' דמעיקרא דלמ' באמת יתחרט אח"כ לגמרי ע"כ לא כתב הרשב"א במיוחסת רק גבי נדר אלמנה כיון שאינה מחזירה הכתובה וכן נדר יתרו וצדקיהו אבל בנושא נשים בעבירה כיון דחיישינן שיצרו יתקפו וצריך סייג ניחוש נמי שיתחרט מעיקרא על מה שנדר ומה שעבד הוא עבר ואין. ברם בקושית הש"ך נראה בפשיטות כיון דלכתחילה אין מתירין לו נדר שהוא עד"ר א"כ ע"כ לא כתב ה"ר אביגדור דבדיעבד מהני ההתר' רק היכא דגילה בפני החכם המתיר דנדר עד"ר והחכם הי' מתיר לו בדיעבד מהני אבל היכא דלא גילה דעתו בפני החכם שנדר עד"ר בכה"ג הוי חרט' בטעות שאלו הי' החכם יודע שע"ד רבים נדר ל"ה מתיר לו ועיין תוס' ב"מ (דקט"ו) בכה"ג אי עבד ל"מ לגבי זכי' דהוי בטעות כן בזה י"ל א"כ ל"ק קושית הש"ך דאם לא יפרש להחכם שהנדר הי' עד"ר לא יועיל ההתרה ובזכרוני שכוון לזה ג"כ הגאון המנוח מ' נחום ז"ל שהי' אבד"ק נאשעלצק:

עוד כתוב שם בתו"ג עפ"י הנחה הנ"ל דאף בנדר דכהן ל"ה רק חרט' דהשתא להקשות מה בכך שצריך לפרט הנדר כיון שא"צ לפרט הסיב' רק לשון הנדר וכשיבא לחכם להתיר צריך שיגיד הלשון שהב"ד הדירו ירגיש החכם א"כ יש לחוש שיעש' מקודם הנדר בעצמו ויאסור על עצמו הנשים פסולות בלשון שלא ירגיש החכם שהי' ע"ד איסור וא"כ לא יחול נדר של הב"ד עליו ואח"כ ישאל לחכם על נדר הראשון ולא יחול הנדר השני כיון דאינו נעקר ע"י חרט' דמעיקרא לא נעקר למפרע וכתב עפי"ז לתרץ דברי הרמב"ם דלכך אף לדידן צריך שידור עד"ר דאז אף שיתיר לו נדר הראשון כבר חל עליו נדר הב"ד עד"ר דלא גרע מכולל ע"ש. ומלבד מ"ש דבזה שייך חרט' דמעיקרא בלא"ה לא ידעתי מאי ק"ל דאף דכן מבואר בש"ך (סרל"ח סקכ"ו) משם מהר"מ מינץ דבהפרת בעל דמיגז גיז אם נשאל על הראשונה בהפרת בעל אין השני' חלה היינו דוקא היכא דהשבועה השני' הי' כמו הראשונ' כגון נשבע' שלא תאכל ככר זה ואח"כ נשבעה שנית כמו השבועה הראשונה אבל היכא דנשבע בפירוש שיחול השבוע' או הנדר אחר שיפקע הראשונ' בכה"ג חל. וכ"כ בתוס' רע"א סוף מ' נדרים לתרץ קושית תוס' שם בהך דנטולה אני מן היהודים דאף דאין איסור חל על איסור מ"מ כשאמר' נטול' אני מן היהודים על אחר הגירושין חל וכן נמי בזה. ואף למה שהוכיח בס' שעה"מ מקושי' תוס' הנ"ל כדעת המר"מ מינץ היינו דמשמע דנטול' אני מן היהודים אמרה על לעולם מעכשיו והוי כנדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל בכה"ג שנדר על ככר שלא יאכל ואח"כ אמר בפירוש קונם ככר זה עלי אחר שאשאל על הראשונה ודאי מהני א"כ ל"ק דהב"ד ידירו בכה"ג אם לא נדר מקודם יחל מהשתא ואם נדר כבר קודם לכן יחול הנדר כשישאל על הראשון ושוב ליכא חשש כלל. הן אמת שראיתי בספר שמחת יו"ט מן מהרי"ט אלגזי (סי' ה') שיצא לדון בדבר חדש בנדרי איסור דדומה להקדש לדעת הרשב"א דסובר באומר שור זה עולה לאחר ל' יום דיכול לחזור קודם ל' יום כן נמי באומר קונם ככר זה עלי לאחר ל' יום כיון דאיסור חפצא הוא ועיקר האיסור לא חל על הנודר כ"א על החפץ יכול לחזור בו קודם חלות הנדר יעו"ש א"כ שוב י"ל דניחוש שידור מקודם שידירו אותו הב"ד ואף שידירו אותו הב"ד שיחול אחרי שישאל על הנדר הראשון מ"מ בזה כ"ז שלא חל יכול לחזור. אך האלגזי בעצמו הקשה ע"ז א"כ בהא דקיי"ל אין מתירין הנדר עד שיחול ואם נאמר דיכול לחזור למה לי' להתר' יחזור ממה שנדר וכתב דלדעת הרמב"ם דהמקדיש דבר שלבל"ע חייב לקיים דבורו משום ככל היוצא מפיו יעשה א"כ א"י לחזור מקודם משום ככל היוצא מפיו יעש'. אך הקשה א"כ איך שייך לומר אין מתירין הנדר עד שיחול הא מעכשיו כבר חל עליו החיוב לקיים נדרו משום ככל היוצא מפיו יעש' נהי דגוף הנדר לא חל עדיין בגוף החפץ מ"מ הרי עליו בנדר לקיימו וא"י לחזור אטו מי שאמר הרי עלי בנדר להקדיש דבר זה אינו יכול לשאול על נדרו ע"ש שלא העלה דבר ברור בזה:

ולע"ד הנה כבר הביא המח"א הלכות נדרים (סי' י"ב) דעת הרוצה לומר כן שהנודר נזירות בתנאי אם אעש' דכ"ז שלא חל הנזירות יכול לחזור כמו במקדש את אשה לאחר ל' יום והשיג על זה ממה דמבואר בראש נדרים (דף כ"ט) גבי האומר שור זה הקדש לאחר למד יום דא"י לחזור דחייב לקיים דבורו משום מוצא שפתיך תשמור ואף לדעת הרשב"א היינו באומר שור זה יהי' הקדש לאחר ל' שלא חייב א"ע בלשון נדר אבל כשמקבל בלשון נדר שוב א"י לחזור והביא ג"כ ראי' מש"ס דנדרים (דף צ) בהא דאין מתירין הנדר עד שיחול וכן מש"ס דנזיר (דף י"ד) יעו"ש. וכן מצאתי ברדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סוף פ"ב מהלכות שבועות שכתב שטעות הוא בידם לומר דיכול לחזור מהך דאין מתירין את הנדר עד שיחול יע"ש:

ומ"ש האלגזי דא"כ איך שייך לומר אין מתירין עד שיחול כיון שכבר חל עליו החיוב לקיים הנדר. לא קשה כלל למאי דמבוא' בש"ס נדרים שם הטעם בשאלה דאין חכם מתיר כלום אא"כ חל הנדר דכתיב לא יחל דברו עי"ש בר"ן וברא"ש שם מבואר שנאמר לא יחל דברו וסמיך ליה ככל היוצא מפיו יעשה אחר שחל הנדר ובא לידי עשיה אז אמרינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין עכ"ל. הנה מבואר לפנינו הטעם דכ"ז שלא שייך שיעשה הנדר ושיעבור על בל יחל אף אחרים אינם מוחלין. א"כ אף שכבר חל עליו לקיים מוצא שפתיך תשמור וכן ככל היוצא מפיו יעשה היינו כשיבא לידי מעשה אבל כ"ז שלא שייך לעשות בפועל ול"ש בי' לא יחל אין אחרים מוחלין לו. ומדוקדק מאד לשון הש"ס שם אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר כלום ולשון כלום הוא מיותר לכאורה ולהנ"ל א"ש דהי' מקום לומר דהחיוב של מוצא שפתיך תשמור יהי' ביד החכם להתיר ואז אם חוזר אח"כ יהני קמ"ל דכ"ז שלא שייך לגבי הנדר לא יחל לא חל ההתרה כלל ונשאר בחיובו וכשיבא לכלל חלות הנדר אז יכול להתיר ואינו יכול לחזור קודם לכן וז"פ וברור. וא"כ ל"ק כלל קושיא הנ"ל דהב"ד יכולין להדירו שיחול אח"כ. ובמ"ש נ' הא דכתב המהרש"א רפ"ג דמועד קטן בנודר שלא יגלח אם יאכל פירות במועד דא"י להתירו בערב רגל דעדיין לא חל ואמאי לא נאמר דאח"כ כשבא חלות הנדר דחל למפרע יחול למפרע ההתרה ג"כ ובאמת שכן מבואר בר"ן בתשוב' (סי' נ"א) באומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאין החכם יכול להתיר עד אחר שישן למחר אף דממ"נ יחול אם לא ישן למחר ל"ה צריך כלל התרה דל"ה נדר ואם ישן הי' חל הנדר למפרע מ"מ כיון דעדיין לא הוברר הנדר מקרי לא חל הנדר וכ' דמדאורייתא א"ב וזה תימה גדולה הא ע"כ צ"ל ממה דאיתקן שמואל בגט שכ"מ אם מתי דבמברר דבריו יש ברירה או כשאינו מתנה על ב' דברים לא תליא בברירה וכן תמה ע"ז רבינו עק"א ז"ל בדו"ח וביותר יקשה הא מבואר ממתניתין דפ' מי שאחזו דלא יתיחד עמה כשאומר מהיום אם מתי דחיישינן שמא קדשה כמו שכ' רש"י שם הרי דחל הקידושין למפרע כשנתברר אח"כ שחל הגט ועיין בספר אבני מילואים אה"ע (ס"מ ס"ק ט) לענין אם יכול לגרש תוך זמן דלא נתברר אם חל הקידושין או לא דרק משום דל"ה לשמה אבל קידושין לעולם מהני וא"כ ה"נ אמאי לא מהני ההתרה למפרע. ולמ"ש דל"מ ההתרה מטעם דכ"ז דליתא בבל יחל דבריו אז גם אחרים אין מוחלין לו א"כ אף דאח"כ איתברר דהי' חל למפרע מ"מ אז ל"ה מוזהר ע"ז בבל יחל ולקיים ככל היוצא מפיו דרשות לו שישן היום ובידו שלא לישן למחר ורק מדרבנן חיישינן דבתנאה לא מזדהר אבל מה"ד בידו לקיים וכן בנידון דמהרש"א ג"כ מקרי לא חל הנדר אף דאח"כ איתברר למפרע כשלא נתקיים התנאי דחל מעיקרא מ"מ אז בשעת ההתרה ל"ה קאי בבל יחל ואף לקיים ככל היוצא מפיו לכך אינו יכול להתיר כמו בכ"מ דא"מ הנדר עד שיחול וז"ב:

שוב ראיתי בתשובתו של מהר"מ חביב בעל ג"פ ז"ל שבתשובת גו"ר (כלל ב' סי' ב') שם הקשה ג"כ מהא דאין מתירין את הנדר עד שיחול הא בלא"ה יכול לחזור והעלה דאין מתירין הנדר עד שיחול הוא רק בדרבנן ובדיעבד מותר ואף הוא עצמו יכול לבטלו ודבריו נגד דברי ראשונים ועיין ברשב"א בתשובה המיוחסת (סי' רע"א) ובתשובת ר"ן (סי' נ"א) ובש"ך (סי' רכ"ח ס"ק ל') והא דהביא שם מדברי רשב"א נדרים (דף ל') דס"ל לאביי ורבא באומר ה"ז עולה לאחר ל' יום יכול לחזור ולרמב"ם דפוסק קדושת דמים פקעה בכדי ה"נ יכול לחזור בו. ובעל גו"ר שם השיב דה"ד קדושת דמים ואפילו ת"ל דגם קדושת הגוף יכול לחזור שאני קונמות עי"ש וז"א דמבואר שם דקונמות הוי קדוש' דמים לענין זה דפקעה בכדי אם התם מיירי בקונמות עי"ש בר"ן ולענין לחזור בו סובר הרשב"א אף בקדושת הגוף יכול לחזור עי"ש ברשב"א ובתשובה (סי' קכ"ב) והר"ן ס"ל כיון דלבר פדא א"י לחזור ה"נ לאביי ורבא דלא אשכחן דפליגי בזה וא"כ אף אם לא פקעי בכדי י"ל חזרה הוא ענין אחר. ובמ"א כתבתי בהא דמס' עירובין (דף ל"ו) בעי מיניה רבא מר"נ ככר זה היום חול ולמחר קודש ואמר עירבו לי בזה מהו דלמה נקט כשאמר היום חול הא אף כשאמר רק מחר קודש היינו הך. וי"ל לדעת הר"ן והרא"ש הנ"ל כשאמר שיהא קודש למחר שוב אינו יכול לחזור א"כ ודאי ל"ה סעוד' הראוי' דא"י לאכול והוי לענין עירוב כנפל עליו גל. אלא צריך לומר דהכוונה הי' אם נשאר למחר יהא קודש דכוונתו היה שיהיה בידו לאכול היום ועי"ש בריטב"א ובשעה"מ הל' לולב ובמקו"ח (סי' תקס"ב) ואכ"מ בזה ויבואר אי"ה עוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף