אמרי בינה/דיני טוען ונטען/כד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני טוען ונטען כד

סי' כד

היכא דהדין הוא דזה עומד בשלו וזה עומד בשלו מבואר בש"ע (ס"ו) דמ"מ לא נפקע החיוב מכ"א ואם אחד מכר השט"ח לאחר הלוקח גובה ואם גבה קרקע חוזר וגובה ממנו שמשועבד לחובו ונחלקו הסמ"ע והש"ך ושורש מחלקותם הוא כפי שביארו האחרונים דעת הסמ"ע דדוקא במכר המלוה המוקדם את השטר כגון הלוה לשמעון בניסן ושמעון לראובן בתשרי וכשמכר ראובן השט"ח חוזר שמעון וגובה מהלוקח דשדה זו כבר משועבדת לראובן מניסן ואחר כך כשלוה משמעון בתשרי נשתעבד אותה שדה לשמעון ומשו"ה חוזר וגובה אותה ממנו אבל אם שמעון מכר השטר חוב וגבה הלוקח מראובן קרקע תו לא מצי ראובן גבי מלוקח מכח שעבודו אלא אם כן כתב ש' לראובן דאקני ודעת הש"ך אפילו לא כ' דאקני והמאוחר מכר כיון דמשתעבד מדר"נ א"צ דאקני וחילו מדברי תוס' פסחים (דף ל"א) וביאר הקצוה"ח דדעת הסמ"ע דשעבודא דר"נ היינו דהחוב שיש לו ללוה משועבד הוא להמלוה והיכא דאפילו זכה הלוה בהשדה ומכרו לאחר ולית ליה דאקני כיון דהחוב של הלוה נעשה אחר כך אינו גובה כ"כ אינו גובה מהקונה השטר חוב ודעת הש"ך דבקרק' דכח הלוה אלם וחשיב כאלו בא לידו אותו הכח קם להמלוה אף דלית לי' דאקני עיי"ש היטב בקצוה"ח:

ויש לחקור לדעת הש"ך דהוי כאלו המלוה הראשון הלוה להשני וגוף החוב שהי' ללוה שייך למלוה שלו ולא בתורת שעבוד אם מת הלוה. והיתומים הם קטנים דאין נזקקין להוציא מידם ונשאר חוב להלוה אצל אחר וגבו היתומים קרקע בחובם אם נזקקין להמלוה הראשון להוציא מידם כמו בלוקח השטר חוב דאף דלא כ' דאקני להמלוה הראשון מ"מ גובה מהקרקע שגבה בחובו כיון דאינו בתורת שעבוד אלא על המלוה הראשון הוא לגמרי ואין לו כח למכור דבר שאינו שלו ה"נ אף דגבו היתומים בקרקע מ"מ כיון דלא בא לגבות מיתומים בתורת שעבוד אלא שלו הוא לגמרי לא הוי כנזקקין לנכסי יתומים קטנים רק מה שגבו דבר שאינו שלהם דמ"ש לוקח השטר חוב וגבה קרקע דאמרינן אף אם לית לי' להמלו' ראשון דאקני מ"מ כיון דמן התורה זכה בגוף החוב שהיה להלוה ולא בתורת שעבוד ולכך אף אם הלוה היה גובה הקרקע ומכרו לאחר לא היה יכול לגבות מהלוקח כיון דלית ליה דאקני מ"מ כאן גרע כיון דנשתעבד לו מדרב"נ והוי כאלו גבה שלו ובהגהות טו"ז הקשה לדעת הש"ך דהא אם המאוחר גבה בעצמו קרקע בחובו וחזר ומכרו לאיש אחר אין המוקדם גובה מן הלוקח ולמה יגרע זה הלוקח השטר שזכה בשדה וכפי ביאור הקצוה"ח כיון דזכה המלוה בגוף חוב השני באמת גם אם גבה ומכר אף דדאקני לית ליה הוא דוקא כשקנה קרקע ומכרו דלא חל רק שעבוד כ"ז שהוא ת"י וכשמכרו פקע השעבוד אבל אם גבה בחובו כיון דבגוף החוב שייך להמלוה כאלו הוא הלוהו ממש כשנתברר דלית לי' לגבות ממ"א וחל למפרע שיזכה בתורת שעבודא דר"נ ואותו כח של הלוה קם למלוה ואין לו כח למכור דבר שאינו שלו וכמו שכ' הקצוה"ח. אם כן ביורש נמי אף דלית ליה דאקני וגם הם יתומים קטנים דאין נזקקין לגבות מהם החוב מ"מ כיון דמבע"ח של המת נזקקין ממילא יכול המלוה ראשון לגבות מהם מה שגבו מהלוה של מורישיהם דהוי כמו שאין לו כח למכור דבר שאינו שלו כן נמי אין לו כח להוריש דבר שאינו שלו:

ובנתיבות כ' ליישב קושית הח"צ דבשלמא כשגבה כבר ונעשה שלו מכירתו הוא מה"ת אין המלוה יכול לטרוף כיון דלא משתעבד לו דאקני אבל במכר השטר חוב דלא הוי רק מדרבנן ויכול למחול דנשאר אצלו שעה"ג והכא דשעה"ג והנכסים שייך למלוה הראשון אין מכירת המלוה השני מכירה ואין גביית הלוקח גביה ואינו מובן כיון דמחזקינן בהסברא דאין מכירתו מכירה ואין גביית הלוקח גביה מטעם כיון דכבר זכה המלוה הראשון בגוף החוב מ"ש הלוקח מהלוה עצמו נימא גם כן כיון דכבר זכה המלוה הראשון בשעה"ג וגוף החוב הוי כמוכר דבר שאינו שלו וא"ל כיון דעכ"פ הלוה המלוה השני כבר זכה בהגבייה ויכול לסלקו בזוזי ממילא כשמכר לאחר הוי כלוה וקנה ומכר דאינו גובה ז"א דהא הלוקח השטר חוב גם כן יכול לסלק בזוזי דאף דלא חל המכירה מ"מ לא גרע ממוכר שטר חוב בלא כתיבה ומסירה וגבה הלוקח דאין מוציאין מידו וגם הא דעת הרמב"ן ב"ב דאחר דגבה הלוקח מן הלוה המכירה הוא מן התורה וע"כ כיון דכבר זכה הראשון מכח שדר"נ בשעה"ג וגוף החוב הוי כמוכר דבר שאינו שלו אם כן גם אם המלוה מכר אחר שגבה מהראוי לומר דגם כן אף בלא כתב לו דאקני שיוצא מתחת יד הלוקח הקרקע דהוי כמוכר דבר שאינו שלו וכן נראה דעת הקצוה"ח דאין לחלק בין לוקח השטר חוב לשאר לוקח מן הלוה הראשון וכן נמי אם מת והוריש י"ל דג"כ טורף אף מיתומים קטנים:

אולם מדברי רשב"א ב"ק (דף ח' ע"ב) מבואר דאינו כן דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אף אם גבו קרקע בחוב אביהן דכ' שם בהא דמוקי שם הש"ס הברייתא ביתמי דלאו בני פרעון נינהו ושיעבודא דילי' עליה דידיה רמיא וכ' דאיירי ביתומי' קטנים דאם לא כן היכי קאמר דלאו בני פרעון נינהו הא קיי"ל כר"נ יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגובה והא ודאי בפרעון קאמר דאי לא מאי מהדרינא שטרא דקאמר ויתמי בכה"ג קאמר כלומר מהדרינא לדידהו בחוב אביהן ובקטנים דאינם בני פרעון אינו יכול לדחותם בכך דאפילו החזירה עליו הן חוזרין ושעבודא עליה דידי' רמיא דהוי כאשתדוף בני חורי דגבי ממשעבדי ועיין תומים (סי' קי"ט) דרצה לפרש למה לא מתרץ הש"ס דאיירי דא"ח המעות להמוכר דמ"מ יכול להודות דחייב לאביהן וחזר בו דבהודאה ל"ש שעדר"נ בחיי אביהן דהודאה לא מהני למפרע וע"כ איירי דידענו דחייב לאביהם [וי"ל למה שכ' הקצוה"ח (סי' ל"ד) דהודאת בעל דין לאו מטעם חיוב חדש הוא דהא ילפינן מכי הוא זה וכיון דחייב במודה במקצת שבועה ע"כ דמהני הודאתו דחייב מכבר וממילא י"ל כיון דנאמן דחייב לאביהם חל שעבודא של הניזק על הקרקע שמגבי ליתומים מטעם שעדר"נ. אולם למ"ש הקצוה"ח כאן דהיכא דהיה ללוה מלוה על פה אף דגבה אחר כך קרקע לא חייל שעדר"נ מטעם כיון דהלוה השני היה יכול למכרו והוי כמו מטלטלין אם כן כמו כן בהודאה דלא ידענו מקודם כלל מהחוב ואף אם נאמר דהודאתו מהני על למפרע ויחול על זה שדר"נ מ"מ כיון דאם מכר הקרקע לא הי' אביהן יכול לטרוף מהלוקח בעד חובו דלא מהני אז הודאתו במקום דחב לאחרים] וכיון דע"כ איירי דחייב לאביהן בבירור ובכ"ז כשגבו יתומים קטנים בחוב אביהן אין נזקקין להוציא מהם:

ואולי יש לחלק בין הבא לגבות מיורשים לבא לגבות מלוקח. דאף דדעת הש"ך דמכח שדר"נ נשתעבד לראשון גוף החוב מ"מ כשגבו היתומים בחוב אביהם כיון דהם זכו בגוף הגבי' שגבו מהלוה של אביהם דבידם לסלק בזוזי רק מטעם דרבא כתובו' (דף צ"א) שיאמר לדידי שוה יותר מכדי חובך וכ"ז שאינו אומר כן אינו יכול לסלקו מחובו וכמו שסובר רמב"ח שם דאין הלוקח יכול לסלקו בזוזי כיון דלא ס"ל דיכול להעלות השדה בדמים אבל היורש בלאו ה"ט יכול לסלוקי בזוזי אפילו אינו מעלה יותר מחובו משום דשומא הדרא ליורש אפילו בתר שומא והכרזה ואף רמב"ח מודה דיורש יכול לסלק בזוזי משום דינא דשומא הדרא וכמו שכ' הרא"ש כתובות שם להוכיח מפלוגתא דרמב"ח ורבא דגבי לוקח ל"ש דין שומא הדרא ועיין קצוה"ח (סי' ק"ט) בזה והיינו דיורש הוי כרעא דמוריש ויורש כל זכות שהיה להמוריש ואם כן ממילא ביתומים שגבו קרקע בחוב אביהן הוי כמו אביהן ממש אף דבע"ח זכה בגוף החוב מ"מ הוא זכה בגוף הגביה ויכול לסלק להבע"ח משעבודו בזוזי כן נמי היורש וממילא הוי כנזקקין לגבות מיתומים קטנים מה שאין כן בלוקח שטר חוב או בלוקח הקרקע מה שגבה הבעל חוב המוכר בחובו אף דלמפרע נשתעבד להמלוה הראשון מכח שדר"נ מ"מ א"י לסלק בזוזי רק אם מעלה בדמים לכך הוי כל הגבי' בטעות וטורף ממנו המלוה הראשון בחובו אף בלא כ' לו דאקני רק בזוזי יכול לסלק דיכול להעלות בדמים והוי כאלו שוה יותר מכדי חובו. דלענין שיעור כדי החוב הוי כזכה המלוה הראשון בגוף החוב והוי כמוכר דבר שאינו שלו לדעת הש"ך אבל לגבי יורשים דכיון דיכולין לסלק בזוזי אף באינם מעלו בדמים חל אף בדלא כ' לו דאקני וקנו והוריש אינו גובה מהם מ"מ כיון דנשתעבד הגביה הזאת וגוף החוב להמלוה הראשון טורף מהם מ"מ לגבי יתומים קטנים הוי כמו שבא לגבות מהם ואין נזקקין לגבות מיתומים קטנים:

שוב ראיתי בדברי משפט ממר זקני מ"ו הגאון זצ"ל (סי' פ"ה) שם הביא משם בנו הוא אאמ"ו הגאון בעל דברי חיים ז"ל דפשיטא ליה דאם פרע הלוה השני להלוה ראשון הן לו הן ליתומי' קטנים של המלוה השני שהוא לוה להראשון כיון דהוי כמו דמלוה הראשון הלוה להשני הוי בטעות וחוזר המלוה הראשון וגובה מיתומים קטנים דהוי כבא לידם בטעות ומתרץ בזה קושית תוס' כתובות (דף צ"ב) ד"ה ראובן בסופו עיין שם בדברים עמוקים ומדברי הרשב"א ב"ק הנז' שהבאתי לא נראה כן. וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף