אמרי בינה/דיני הלוואה/כז
|
< הקודם · הבא > |
כתב בש"ע (סי' מ"ה סי"ב) שטר שהיו עדיו מרובי' ונמצא א' קרוב או פסול והרי אין עדים קיימי' כדי לשאול אותם אם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום הרי זה בטל כו' וזה לשון רמב"ם ודייק הב"י דאם העדים קיימים צריך לשאול אותם ונאמנים אף שכת"י יוצא ממקום אחר ולא חשיב חוזר ומגיד כיון שחתומים ביחד איתרע וכן כתב הסמ"ע. אולם בתשובת רי"ף (סי' קפ"ב) כתוב אם העדים החתומים אמרו שנתכוונו שלשתן להעיד רואין אלו העדים יודעין יפה בעניני העדות ויודעין שהקרובים פסולים להדדי אין שומעין להם אלא אומרים בהם עדים החתומים על השטר נעשו כמו שנחקרה עדותן בב"ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואם אינן בקיאים בעדות שומעין להם הרי מבואר אף דחתומים ביחד ואיתרע אם הם בקיאי' בעדות אינן נאמנים שישבו יחד ונתכוונו להעיד ואמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד:
וראיתי בשער משפט שתמה הא בקבל עליו קרוב. או פסול בין לעדות בין לדין אחר גמר דין אינו יכול לחזור וכשהעידו בב"ד הוי כגמר דין כמבואר (סי' כ"ב) ואם כן כיון דהלוה קבל עליו הקאו"פ ומיד כשחתם הוי כנחקרה עדותן וכהעיד בפני ב"ד למה פסול השטר וליהני להכשרים שהלוה קבל עליו עדות הפסולים כמו דנאמנין דלמחזי אתו או שלא הכירו בקרובים לדעת הרי"ף ועוד אם עדים אחרים מעידים שישבו כולם לחתום הא לפי עדותם היו כולם כשרים. ונראה ליישב כיון דעכ"פ עכשיו שנודע ע"י ב' עדים שישבו יחד שוב אינו מוכח מתוך השטר ואין כח בזה השטר כיון שצריך בירור מבחוץ על ידי העדים שקבל עליו הקרוב או פסול או על הכשרים החתומים בהשטר ועוד הא כל חילו ותוקף של השטר דכשר ולא הוי מפי כתבם הוא דגלי הקרא דמהני אם נעשה כתיקון השטר וכמו שכתב רש"י גיטין (דף ע"א) דאורחי' בהכי וזה הכל בנעשה על פי כשרין להעיד לו על פי פסולין הפוסלין כל העדות ומבטל אף הכשרים על פי חק התורה לא ע"י קבלות פסולין דבזה לאו תורת שטר עליו:
ואם נפסל על ידי חתימת הפסולים אם הכשרים זוכרים עדותן יכולין להעיד כמבואר שם בש"ע (סי"ג) והוא מדברי תשובת הרא"ש ודעת הלבוש והסמ"ע דהחתימה לא מקרי הגדה בב"ד וליכא רק ראיה לבד ולא מפסל כ"א השטר אבל בע"פ יכולין לחזור ולהגיד ודעת הש"ך דאם היו עמהם בשעת ראיה בטל לכ"ע דעדים החתומים על השטר כנחקרה עדותן בב"ד דמי והוי תרתי ראיה והגדה ובנו"ב מהד"ת אה"ע (סי' ע"ו) וקצוה"ח כתבו כיון דהעדים פסולין לאו תורת שטר עליו ולא הוי כהגדה. אולם באמת לא נראה כן מדברי הפוסקים וביותר מבואר בדברי רמ"ה ב"ב (דף קס"ב) וז"ל ובדין הוא דאי מתברר דהאי קרוב או פסול חתם ברישא ובתר הכי חתמין כשרין בין מעילאי בין מתתאי אע"ג דחתימי זה שלא בפני זה כיון דחזיוה לחתימת ידיה בשטרא ואצטרפו בהדיה כמאן דאסהידו בהדיה כחדא דמי וענש הכ' לנטפל לעובר עבירה כו' ולנטפל לפסול כפסול עיי"ש עוד הרי אף לדעת רמ"ה דל"ב ראו ביחד והגדה בלבד פוסלת כמבואר בדבריו שם ובטור (סי' ל"ו) ומ"מ בעינן עכ"פ הגדה תוך כדי דיבור כמבואר שם בדו"פ מ"מ שטר עדיף לעשות צירוף אף דלא ראו ביחד ולא חתמו ביחד וחתימתן על שטר אחד עושה הצירוף. והוי כאלו הגידו תוכד"ד אף דחתם הפסול מתחילה חשיב חתימתו כאלו הגיד בפני ב"ד וכדעת הש"ך. ובאמת מסתימת דברי רמ"ה משמע אף אחר שהי' השטר ביד המלוה גם כן מצטרף וזה צ"ע. גם משמע מדברי רמ"ה ואף דלא חתם מתחילה רק הפסול לבד והוי רק כעד א' מ"מ פוסל לד' רמ"א (סוף סי' מ"ו) דעד א' החתום בשטר לא אמרינן כנחקרה עדותו בב"ד אם כן לא הוי כלל כהגדה בב"ד יש לומר דמה דחתום הכשר אחר כך בזה נתעורר הגדות הפסול וחשיב כאלו הגידו ביחד אולם בש"ך שם העלה דאף בעד א' בשטר אמרינן בי' כנחקרה עדותו ויבואר אי"ה לקמן. עכ"פ מבואר דגם לענין קרוב או פסול הוי החתימה כהגדה לבטל העדות וכשיטת הש"ך. ועיין מה שכ' מו"ז בדברי משפט לתרץ דברי תשובת הרא"ש על פי דעת רמב"ם דעדות שבשטר ל"ה רק מדרבנן ויכול המלוה לומר אי אפשי בתקנת חכמים ונתבטל השטר מעיקרא ומועיל שפיר הגדות הכשרים לחוד וקצת יש לומר אף לדעת החולקים על דעת רמב"ם וסוברי' דעדות בשטר מועיל מה"ת וכנחקרה עדותן בב"ד דמי מן התורה מ"מ למה שהעלה בנתיבות (סי' מ"ו ס"ק ט') דעכ"פ בעינן שיבא השטר לפני ב"ד וכל זמן שלא בא השטר בפני ב"ד מן התורה יכולין לחזור דלא הוי כהגדה וכנחקרו בפני ב"ד עד שבא השטר לפני ב"ד ורק מתקנת חכמים מהני אף אם מתו או נפסלו העדים קודם שבא השטר לפני ב"ד. אם כן יש לומר דקודם שבא השטר לב"ד בנמצא אחד מן החתומים קרוב או פסול יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים שיהיה כנחקרה עדותן משעת חתימה בטרם שיבא השטר לב"ד ולכך מהני הגדת הכשרים שיגידו בעל פה. אולם לקמן יתבא' בהוכחה דלא כמו שכתב הנתיבות בזה רק מדין תורה הוי כנחקרו בשעת החתימה וגם דיש לומר כיון דנעשה כבר השטר ונתרצה לתקנות חכמים שוב אינו יכול לומר אי אפשי בתקנות חכמים וע"כ נראה כן דאם לא כן אף להסוברים דשטר הוא מן התורה כנחקרה עדותן בב"ד הא מ"מ לא עדיף מהגדה בעל פה ומן התורה צריך דרישה וחקירה ואחת מן השבע חקירות היא באיזה שעה ואנן לא כתבינן שעות וגזירת הכתוב הוא דצריך ז' חקירות גם בדיני ממונות רק מתקנתא דרבנן שלא תנעל דלת בפני לווין לא צריך דרישה וחקירה בדיני ממונות ואם כן לכ"ע היה יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים או כיון דכבר התרצה המלוה וצוה לחתום בשטר מהני ואינו יכול שוב לומר אי אפשי בתקנת חכמים וגם כיון דהוי חב לאחרים אינו יכול לומר אי אפשי בתק"ח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |