אילת השחר/כתובות/צ/ב

אילת השחר כתובות צ ב

דף צ' ע"ב

ש"מ אחת בחייו וא' במותו יש להן כתובת בנין דיכרין ולא חיישינן לאינצויי. לכאורה כ"ז שלא שמענו תקנה מחמת דאתי לאינצויי מהיכי תיתי נחוש שמא יתקנו דלא ליתי לאינצויי אח"כ, וכי זה חידוש דלא תיקנו דלא ליתי לאינצויי, אמנם אם יש להסתפק דבאופן דיש חשש דלא ליתי לאינצויי דלא תיקנו כתובת בנין דיכרין, שפיר שייך לחדש ענין דלא חשו לזה ותיקנו כתובת בנין דיכרין.

וש"מ כתובת בנין דיכרין לא טרפה ממשעבדי דאי ס"ד טרפה ממשעבדי ליתו בני הראשונה וליטרפינהו לבני שני'. יש לעי' למה צ"ל ליטרוף לבני שני', הא כיון דיש נכסים לגבות להשני' או להראשונה וכיון דהראשונה קודמת אז בניה גובין ולא בני השני', אבל למה צ"ל שטורף מבנים של השני'.

עוד צ"ע דאם באנו לומר דגובין מבני השני', הא להשני' יש רק חוב א"כ גובין את החוב, והא ברשב"א (ב"ק דף פ"ט) הוכיח דלא גובין שטר דהיינו חוב דהוי מילי, וכן הוא בר"ן שעל דף י"ט.

רש"י ד"ה שמע מינה. ובני ראשונה באין ליטול חלק יתר מכח ירושת האב דהא ירתון תנן. מבואר מרש"י דאי יסבון תנן אין שום ספק, דודאי יש גם בא' בחייו וא' במותו דין כתובת בנין דיכרין דהא הם בע"ח כמו בני השני'.

רש"י ד"ה כתובה. שהשני' נגבית בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו. הנה אפשר לפרש דהביאור דהם ירשו את הנכסים, ואע"פ שמשלמין אח"כ בזה הכתובה ולא נשאר להם, מ"מ גם זה ירושה מקרי, כיון דגם זה חיוב על היורשין ואין כאן סתירה להירושה, נמצא דלא מה שפורעין היא הירושה אלא שירשו את הנכסים ממש, ומה דצריך לטעם דפריעת חוב אביהם הוי ירושה, היינו דהי' מקום לומר כיון דירשו דבר העומד לפרוע בזה החוב ולא יקבלו כלום למעשה לא מיקרי דירשו, ע"ז אמרינן דגם זה שעומד לפרוע אין כאן סתירה דג"ז ירושה מקרי שפיר. ואפשר לפרש דגם עצם הפרעון הוא הירושה ובאופן שבל"ז אין להם ירושה, מ"מ הירושה מתחילה מזה שפורעין החוב, אע"ג דמאי שנא פרעון חוב או איזה הפסד אחר שהופסד הקרקע, דאע"פ ששניהם ביחד מפסידין מ"מ לא נתקיים כאן שום ענין של ירושה, וא"כ למה פריעת בע"ח מה שיוצא על חשבון שניהם נקרא דנתקיים כאן ירושה, יש לומר כיון שבפריעת בע"ח נתקיים מצוה. אלא דצ"ע דהא הסיבה שגובין אינו המצוה, דהא אף בהפקיר גובין מן ההפקר, ובמקום אחר נטינו לומר דהיכא שיש לוקח או יורש רמי החיוב על הלוקח והיורש לשלם החוב בהדבר המשועבד, ויתכן דבלי שהי' להם מצוה לא היו יכולין לגבות מהן אע"פ שבהפקר גובין, וא"כ הוי שפיר ענין ירושה, וצ"ל כיון דעכשיו גובין מחמת מצותן מקרי קיום ירושה אע"ג דבלי שהיו יורשין ג"כ היו גובין.

והנה ברא"ש ביאר בשתי כתובות ובע"ח, דהבע"ח הוי מותר, היינו דוקא אם יש מותר חוץ ממה שכנגד השתי כתובות, דאל"כ כיון דמכאן ולהבא גובה הוי כמועטין ונתרבו, ומוכח מזה דעצם הפרעון הוי ירושה, דהא בלי הפרעון אין כאן כתובת בנין דיכרין כיון דלא יתקיים נחלה דאורייתא, ומ"מ הי' סברא להרא"ש דיהי' נקרא שנתקיים נחלה דאורייתא ע"י דהפרעון הוא עצם הירושה, ומה דלא יזכו בכתובת בנין דיכרין הוא משום דהוי כמועטין ונתרבו דבשעת מיתה לא הי' מותר דינר וזכו בני הקטנה לירש שוב עם בני הגדולה.

ודברי הרא"ש צ"ע דלכאורה גם על מקבלי כתובת בנין דיכרין הי' מוטל לשלם חוב אביהם, דמ"ש יורשין אלה מכל יורשין, וא"כ כשהי' בשעת מיתה כשיעור שתי כתובות נימא דכיון דכשיגבה הבע"ח הם יהיו היורשין מדין כתובת בנין דיכרין, א"כ נמצא דגם הפרעון הי' לפי ערך חלקם מחמת דין ירושת בנין דיכרין, א"כ איך שייך לומר דיתקיים נחלה דאורייתא, כגון בירשו ש' זוז, וכתובת הראשונה ר' והשני ק' והחוב ל' לכאורה בני הראשונה יפסידו כ' ובני שני' י' ולא נתקיים נחלה דאורייתא, ומי יימר לן להתחיל דנקרא ששתיהם נתנו בשוה כדין נחלה דאורייתא דכולן משלמין בשוה, ולפי"ז ישאר לבני הראשונה קפ"ה ולבני שני פ"ה, ולכן הי' ס"ד דאז יזכו בני הגדולה בכתובת בנין דיכרין, נימא דזה ששילמו הוא מדין יורשי כתובת בנין דיכרין ולכל א' הי' מוטל לשלם כפי חלקם.

קיצור הדברים הא אם יהי' להם כתובת בנין דיכרין אז התשלומין ג"כ יהי' מדין יורשי כתובת בנין דיכרין, ואז הא לא נתקיים נחלה דאורייתא, ובהכרח משום זה לא יוכל להיות כה"ג דין כתובת בנין דיכרין, וע"כ צ"ל דכתובת בנין דיכרין זה דין שנשאר אחרי שנפרעו, ולא יצוייר כלל שבני כתובת בנין דיכרין משלמין, ולזה צריך לחשוב תמיד דפרעון החובות הוא מחמת דין ירושה רגיל ונמצא שנתקיים נחלה דאורייתא על כרחך, ולכן לולא דמועטין ונתרבו אין כתובת בנין דיכרין היו זוכין בני הגדולה, ונפק"מ לפי"ז באם יש מותר דינר על שתי הכתובות, דמבואר ברא"ש ובשו"ע (סי' קי"א) דאז מקבלין כתובת בנין דיכרין אפי' שזה משועבד לשלם חוב, אז אף אם החוב יותר על דינר מ"מ בהשאר יחלקו לפי חלקם, היינו דנוריד את זה כאילו שילמו שתיהם חלק שוה, כגון כתובת הא' ר' והשני ק' וירשו ש"א והחוב ס"א אז הס"א נחשוב ששילמו שוה ונשאר ר"מ שמזה בני בעלת ר' יקבלו ק"ס ובני בעלת מנה יקבלו פ', ולא נחשוב דדינר א' שילמו שוה ונשאר עוד ס' שבני בעלת ר' שילמו מזה מ' ובני בעלת ק' שילמו מזה כ'. (מהדו"ק)

בא"ד. שהשניה נגבית בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו. צ"ב הא מסקינן כאן למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא, ואיך יש כאן ירושה דהא לא מחויבין לשלם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א