אילת השחר/כתובות/פח/א
אי פיקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא. פרש"י שהיא בשם או בכינוי ואוחז ספר בידו וכו'. והנה לאביי דס"ל בב"מ (דף ו' ע"א) דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, אלא דמה דתועיל השבועה משום שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו, ובממון חושב שיחזיר אם לא יבורר אצלו שבאמת מגיע לו עפ"י דין משא"כ שבועה דא"א להחזיר, א"כ מה נפק"מ כל זה, דהא ממון חמור כשבועה עם שם וכינוי אלא דאפשר להחזיר, וכל הנפק"מ הוא אם יכול להחזיר או לא, א"כ גם שבועה שבלי נקיטת חפצא כיון שאינו שייך להחזיר למה לא תועיל כמו בנקיטת חפצא, ונצטרך לומר דכל הסוגיות ס"ל דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא בממון קל ואז יש מדרגות בחומרא לגבי האנשים, וא"כ איך ס"ל להפוסקים כאביי דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ורק משום ספק מלוה ישנה משבעינן לי'.
ומוקים להו להנך קמאי במלוה. בקצוה"ח (סי' פ"ד ס"ק ג') הקשה למה דוקא קמאי, בשלמא לתירוץ הגמ' דיש צירוף ומחויב לשלם מחמת שני הע"א נמצא דמחמת גבייה השני' משלם והתביעה לשבועה הוא רק על הראשונה, אבל בקושית הגמ' דעדיין לא העמדנו דהעד הראשון הי' גם בפעם השני, א"כ למה דוקא התביעה על הפעם הראשון, ותירץ דלגבי פעם השני הוי כבר יודע שהוא חשוד וא' שעסק עם חשוד אינו בדין של חשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל, לכן הוא טוען רק על הגבייה הראשונה שאז לא ידע עדיין שהוא חשוד, וצ"ע דהא מה דביודע שהוא חשוד אין לו דין דשכנגדו משום דכולם ילכו ויעסקו אתו ויחייבו אותו שבועה ולא יכול לישבע, וכ"ז כשידוע לב"ד ולאנשים שהוא חשוד, אבל כאן רק היא יודעת שכעת יהפך לחשוד, וגם אח"כ שום אדם לא ידע זה רק היא, ולמה לא חשיב בזה דין חשוד דשכנגדו נשבע ונוטל.
היאך סמיך. ובתוס' הקשו דשפיר סמך למ"ד דהלואה אחר הלואה מצטרפין, ובשטמ"ק בשם הריטב"א והרא"ש ביארו דקושית הגמ' היא דכיון שנצטרפו על מנה א' שוב לא נשאר לנו דין ע"א לחייבו שבועה דאורייתא, וכן הוא בביאור הגר"א (סי' ל' ס"ק ט"ז), ומשה"ק דתשבע מדר' חייא דהוי כהעדאת עדים על מנה א', י"ל כיון דהעדאת העדים לא מחייבתו לשלם על מה שמעידין דהא נמצא דגבתה מזמן והרי זה הילך, ואפילו למאן דס"ל הילך חייב הכא מודה דפטור דאם מעידין דחייב והילך חייב, אבל אם יודעין שחייב ומעידין שפרע אין בכלל עדות ששייך לחייב על ידם שבועה.
אמר לנו אבא לויתי ופרעתי. יש לעיין אם טענה זו שטוענין בשם אביהם הוא ג"כ מכח הדין דטענינן ליורש, דבל"ז אע"ג דאמר להם אבוהון אין זה סגי להיות לו דין טענה כיון דלא טען בב"ד, ורק הודאתו דלא לוה דהוי כמודה דלא פרעתי מהני אפי' חוץ לב"ד [ובאמר לנו אבא לא לויתי דנפרעין, לפי"ז להפוסקים דלא טענינן ליתמי מזוייף כיון דלא שכיחא, א"כ כאן כיון דמה דאמר לא לויתי אין לזה מעלת טענה כיון דלא אמר בב"ד, א"כ כשיש שטר אפי' בלתי מקויים נפרעין מהן]. אמנם מבעל העיטור (הובא בש"ך סי' ק"ח ס"ק י"ז) דס"ל דלא טענינן ליתומים נגד יתומים ולכן צריכים לטעון דוקא בשם אביהם דפרע, הרי דס"ל דאין זה מדין טענינן כשטוענין שאביהם אמר שפרע אלא דיש לזה דין כטוען אביהם כעת בב"ד, וא"כ כשאומרים אמר לנו אבא לא לויתי הוי כטוען כעת בב"ד ולכן יצטרך קיום ולא הוי כמוציא שטר על היתומים דלא צריך קיום משום דלא טענינן להו מזוייף, לאלה דס"ל דלא טענינן ליתומים מזוייף. (מהדו"ק)
שם. אמר לנו אבא לויתי ופרעתי. כתב הריטב"א בשם בעל העיטור (והובא בש"ך סי' ק"ח ס"ק י"ז) דרק אם אמר להם אביהם שפרע אז הוא דאין גובין מהן אלא בשבועה אבל אם לא אמר להם לא טענינן דאין טוענין ליורשין לחובתו של יורש זה. וצ"ע דלפי"ז נהי דאביהם אמר להם שפרע מ"מ הא לא טען בב"ד אישתבע לי דלא פרעתיך, והא אף אי הי' טוען בב"ד שפרע כ"ז שלא הי' אומר אשתבע לי דלא פרעתיך לא היו משביעין, א"כ איך אנו טוענין בזה ליורש לחובתו של יורש השני.
והנה מדברי העיטור משמע דהא דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה הוא מדין טענינן, וכמש"כ רש"י ולא כמש"כ התוס' בשבועות (דף מ"א) דזה מתקנה מיוחדת, ולפי"ז יש לבאר דס"ל דלא טענינן לחובת היורשים השניים, היינו דלא תיקנו לחוש שמא השטר נפרע, אבל אם אך יש החשש דפרעון טענינן בזה, היינו לדרוש שבועה ודאי עושים תמיד, וטעם החילוק דהא לטעון שמא פרע אבינו אין לזה דין טענה כלל בלי תקנ"ח, ולכן לחובת היורש השני לא מחדשין לחוש לשמא פרע, אבל אם תיקנו לחוש שמא נפרע, וע"כ התקנה היתה שיהי' דינו כודאי פרוע ולא הוי כאיני יודע אם פרעתיך דאז הא חייב, וכיון דכן אם היו היורשין בעצמם טוענין אשתבע דלא פרעתיך היו מחייבין שבועה וע"ז לא צריך לחדש עוד תקנה, א"כ אף כשהם אינם אומרים בפירוש כ"ז שאינם מוחלים השבועה יש להשביעם, דכל הטענינן דיש כאן הוא רק לפתוח לבקש שבועה, ורק לטעון פרוע לא טענינן, כיון דבלי תקנ"ח אין לטענת שמא דין לחוש כלל נגד שטר טוב.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |