אילת השחר/בבא בתרא/קה/א

אילת השחר בבא בתרא קה א

דף ק"ה ע"א

חולקין עליו חביריו על בן ננס. ומסקנת הגמ' דאע"ג דיש סתירה בין לשון ראשון ללשון אחרון, מ"מ מספקינן על מה התכוין יותר כמש"כ הרשב"ם בד"ה קא משמע לן, וכתב בנימוק"י בשם ריטב"א לחלק מכל תוך כדי דיבור דאמרינן כשחוזר בטל הדיבור הקודם ולא מספקינן איזה מהן רוצה, דכאן חיישינן כיון דאמר הלשון האחרון ולא בירר יותר כי חזר וניחם על האחרון ורוצה בלשון ראשון, ועדיין לא מבואר כל צרכו, אמנם הראוני בתוס' רי"ד דכתב דיש לומר דרצה לכפול מה שאמר בדיבור הראשון אלא דהתבלבל בלשונו ואמר ההיפך אבל דעתו כמו שאמר בלשון הראשון.

תוד"ה אבל בא. ויש לומר דמסתברא לי' במחליף פרה בחמור דאיכא חזקת מרא קמא ולא אמרי רבנן יחלוקו אלא הממע"ה כיון דאית ליה חזקה אבל היכא דאין מוחזק זה יותר היה לב"ד לומר להם שיחלוקו ולא להניחם לתפוס דאפי' רבנן מודו הכא לסומכוס. הנה באילה"ש כתובות (דף כ') נתקשינו דאיזה סברא היא שמחמת שהאחד מוחזק לכן יוכל השני ג"כ לזכות ע"י שיתפוס ממנו ויהי' עדיף כשאין א' מוחזק דאז יחלוקו, וע"כ צ"ל דכיון דכעת א' מוחזק א"א לומר חלוקה לרבנן ובהכרח נפסוק הממע"ה, וכיון דתמיד בהממע"ה מהני תפיסה מהמוחזק אז בהכרח יועיל תפיסת השני, אבל כשאין א' מוחזק אין לפסוק רק יחלוקו.

והנה הסתפקו האחרונים אם חזקת מרא קמא הוא כמו מוחזק כעת בהממון, או דזה מדין העמד דבר על חזקתו, דכיון דהי' של האיש הזה מסתמא עדיין של האיש, ולפי משנ"ת משמע דהוא מדין מוחזק דאז שייך לומר כיון דפסקנו דשייך להמוחזק כיון דאז ביד א' מהן שוב אפילו יתפוס דאז השני מוחזק ג"כ יועיל, אבל אם דין חזקת מר"ק אינו מדין תופס ומוחזק אלא מדין העמד על חזקתו למה יועיל תפיסת השני, דהא מה דפסקנו קודם שיהי' להמר"ק אינו פסק דשייך להמוחזק אלא מדין העמד דבר על חזקתו, ופסק זה הא לא שייך להשני, א"כ למה יועיל יותר תפיסת השני מהמר"ק מהא דאם שניהם אינם מוחזקין דאז לא אומרים שיועיל תפיסתם.

בא"ד. אי נמי להכי נפקא מינה דאין נאמנין דאי תפס המלוה קודם לפני שנולד הספק לא מפקינן מינה. יש לעיין אם בהמת ישראל מעוברת מופקדת ביד כהן ונולד ספק בכור אם הוי כתפיסה לפני שנולד הספק, או דילמא כיון דכל זמן שלא נולד לא הי' שום זכות להכהן בהולד לכן כשנולד הוי תמיד כתפיסה לאחר שנולד הספק [אמנם אם יהי' דין ודברים על הפדיון מקרי הנפקד שפיר תופס לפני שנולד הספק], וכן מלוה שתופס בעד החוב שבשטר כיון דהי' לו שטר הראוי לגבות בו מקרי שפיר תופס, ולכן כשבאו עדים ואמרו דאנוסים היו או קטנים היו מקרי שפיר תפיסה לפני שנולד הספק, אבל בספק בכור שנולד דכל הדין ודברים הוא מפני שנתחדש ע"י הלידה ענין דשייך להיות תופס, אולי זה תמיד כתפיסה לאחר שנולד הספק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א