אור שמח/תעניות/א

אור שמח ‏ תעניות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ומדברי סופרים להתענות וכו'.

נ"ב מדברי קבלה דברי הימים ב' קאפ' כ' גבי יהושפט יעו"ש.

ה

במגיד. כר"י דנמוקו עמו.

נ"ב בירושלמי ר"י עביד כר' יוסי.

י

כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום אינו תענית כו'.

בירושלמי תענית פרק ב' אמר רשב"ג מה ת"ל בהון בהון שתי פעמים כו' שהלילה מותר כו' כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוהי [מקדמת דנא] כצ"ל וכן הוא בגמ' בבלי י"ב ייסר ומפרש בצלו [פירוש בתפלה] א"ר יוסי ב"ב שהוא צריך להזכירן מבערב פירוש בתפילת ערבית ג"כ צריך לומר ענינו ואתייא כיי דא"ר זעירא כו' אומרה כלילי שבת ויומו פירוש שצריך לומר גם בלילה ענינו ואם כן מאי אמר להן כל אינש דיתי עליה תענית מן קדמת דנא [לפני אלו ימים טובים, כגון שקיבל עליו י' תעניות או כ' ונכנסו אלו הימים בהן רש"י] ייסר עליה בצלו פירוש בתפילת ערבית והא היו"ט מתחיל מבערב וא"כ אין כאן מקדמת דנא וצריך לומר דאתיא כרשב"ג דסבר דגם לילות של ימים טובים מותר להתענות ולמיספד וא"כ אם אסר עליו בצלו בתפילת מעריב הוא קודם היו"ט שמתחיל מעמוד השחר. ובבלי מפרש דצריך לקבלו מבעו"י במנחה וע"ז אמר מקדמת דנא ייסר שיאסור את עצמו במנחה קודם התענית וזה דלא כשיטת הירושלמי וכן לא מייתי בגמרא בדרשב"ג רק מה ת"ל בהון בהון לפניהם ולאחריהם מותר לכן ע"כ מקדמת דנא הוא בתפלת המנחה של ערב התענית ודו"ק. וברור. והא לא קשיא לרב דפסק כר' יוסי בדלא להתענאה לפניו אסור א"כ מאי אמר מקדמת דנא הלא כבר חל עליו היו"ט מערב התענית דזה לק"מ כיון דיו"ט עצמו מותר להתענות בו א"כ גם לפניו לא חיילא וכמו דאמר בכה"ג דף י"ח אמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוה כו' וזה יותר כ"ש אבל הירושלמי מייתי דאם תאמר דבלילה אסור להתענות הלא זה הוא מעצם היו"ט וברור.

במגיד. ומ"מ יש לי תימה קצת וכו'.

נ"ב בשאילתות דר"א גאון הביאו הרא"ש מפורש כרבינו ועיין בתשובות רבינו ודו"ק.

בכסף משנה. שבנוסחא שלנו כו'.

נ"ב והריטב"א הביא כגירסת המגיד.

יג

שהרי קבל עליו התענית וכו'.

נ"ב ספק אם בעי קבלה בתפילה. ריטב"א.

ובמגיד. דבריו הם מן המתמיהין וכו'.

נ"ב ירושלמי פרק קונם יין. עיין רא"ש וריטב"א.

ובלח"מ. ועם זה נסתלקה כו'.

נ"ב וכן פירש ריטב"א באורך.

טו

יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא על צרה ועברה הר"ז משלים תעניתו.

רש"י פירש הוא הדין אם מת החולה בעי לקיומי נדרו וכן כתב הרא"ש והאריך בזה. ורבינו נקיט לשון הגמרא אולם יפלא בעיני דקרא מפורש מכחישם. והוא גבי דוד שצם על בנו הראשון מבת שבע שיחיה כתיב ויצם ויהי ביום השביעי וימת כו' שלאחר מיתתו אכל ושתה ועיי"ש. תראה כי היא סתירה גדולה ועיין רלב"ג שם. ופלא על רבוותא איך לא הזכירו זה. וכפי הנראה צום לא דמי לשאר צדקה, שאם נדר צדקה אז צריך ליתן אף אם מת בנו, אולם לצום לא שייך שנראה שמבקש לשנות הטבע ואין מזכירין מעשה נסים. ובפרט לפי מה שכתב הראב"ד שאין לחלק בין יחיד לציבור רק בין גשמים לשאר צרות, שבגשמים היא לשעתה והיא צרה עוברת לגמרי כ"ש אם מת בנו החולה ודאי דאין ענין לצום ע"ז ופטור מלהשלים ודו"ק. ומשו"ת מוהר"י ברונא סימן רי"א נראה דאשתמיט ליה דברי הרא"ש אלו עיי"ש שכתב שנתקיים תפלתו שאני ע"ש והבן ועיי' שו"ת רשב"ש סימן תקפ"ד שהביא דברי הפוסקים יעו"ש.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.