אור שמח/נדרים/ד

אור שמח ‏ נדרים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

וכן נדרי זרוזין כו' ורצו בשלשה דינרין כו' לפי שכל אחד מהם לא גמר בלבו ולא נדר אלא כדי לזרז [את חבירו] ולא גמר בלבו.

בזה כייל לן רבינו דין הירושלמי שהביאו הר"ן בד"א בשאין מעמידין אבל מעמידין צריכין היתר חכם, שז"ל ולא גמר בלבו הא אילו אומר שגמר בלבבו נדר הוי. ושם בירושלמי תלמידו דר"ח בר לולייני אמר ר' יודן שאילו היה אומר זה בסלע וזה אומר ליתן לו בשלש וזה אומר בשקל מעמיד מאחר שבטל דינר זה על זה יבטל עוד דינר אחר אצלו ויתנו לו בשנים, וצ"ל כך, שאילו היה אומר זה בסלע וזה אומר בשקל וזה אומר ליתן לו בשלש מעמיד מאחר שבטל דינר זע"ז כו' ויתנו לו בשנים, וכוונתו שמעמיד שלא נתכוון ליתן לו פחות משלשה דינרים תו אמרינן כיון שהוא אמר קונם שאיני פוחת מן הסלע ולסלע לא נתכוין רק לזרז תו גם על פחות מג' דינרים הוי זרוזין ומותר ליתנו אפילו בשנים כדברי הלוקח שלא נתכוין זה רק לזרז הלוקח שיוסיף בשויא, ולא דמי להך דפסק רבינו גבי מסרהב בחבירו ואמר טיפת צונן כו' שאסור באכילה כו' דהתם עיקר נדר מוכיח שלאסור אכילה ושתיה נתכוין אבל כאן הרי הנדר אינו רק לזרוזי רק שאומר שבלבו היה להעמיד שלא ליתן פחות מג' דינרים והוא הא אמר שאיני פוחת מסלע, א"כ לענין שלש דינרים הוי דברים שבלב ולא חייל נדרא כלל וז"ב בפירוש הירושלמי, ולמדנו מן הירושלמי שאפילו בשנים מותר ליתן כדברי הלוקח ועיקרו של נדר אינו מוכיח כלל ע"ז ולא דמי להך דאוסר טיפת צונן שפסקו רבינו שאסור באכילה ושתיה, והר"ן הביא מחלוקת בזה והב"ח כתב שנהגו העולם להתיר ומנהגן הוא מירושלמי הנ"ל ודוק:

והנה שם בסוגיין אמרת לן משמיה דר"י נשיאה מאן תנא ד' נדרים ר"י היא דאמר כו' אלא להפלאה רבא אמר אפילו תימא רבנן מי קתני שניהן רצו שניהן רוצין קתני, והפירוש בקדמונים מגומגם מאוד. ולדעתי נראה הפירוש כך, דבפרק זה בורר (דף כ"ה) אמר על הך דמשחק בקוביא דהוי אסמכתא ר"י משמיה דר"ט כו' שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, אלמא לר"ט דכי תלי תנאיה במידי דלאו בידיה ולא ידע לה אפ"ה הוי אסמכתא ולא אמרינן מספיקא גמר ואקני עכ"ל רש"י, הרי דכל שלאו בידו אמר ר"ט דאין זה נזיר אבל האומר אם אלך למקום פלוני שבידו הריני נזיר או אם הלכתי למקום פלוני גם ר"י משמיה דר"ט מודה ולכן כאן דהוי בידו שלא ימכור פחות מסלע ואם ימכור פחות מסלע יהי' קונם אמאי לא חייל נדריה, ולכן ברור דהפירוש כן דהמוכר סבור בדעתו שאם בדעת הלוקח שלא ליתן רק שקל אז אוסר על עצמו אם יתנהו פחות מסלע ואחרי זה כשנתן הלוקח עבור המקח ג' דינרים באופן כזה לא רצה לאסור, וכן אמרינן שהלוקח מעיקרא לא כוון לתת ג' דינרים רק באופן שהמוכר ירצה דוקא בסלע אז אוסר אם יתן טפי משקל אבל אם מעיקרא לא רצה המוכר רק בג' דינרים אז לא היה אוסר עליו, וכיון שכן עכשיו ששניהם רצו בשלשה דינרים ואימור קודם היה מתכוין לתת שקל דוקא ואמאי לא הוה נדרא וצ"ל דכר' טרפון והכא בתנאי דלאו בידו רק אם חבריה האומר שקל נתכוון דוקא לשקל ואז יאסור במקח אם יתן פחות מסלע, ומשני רבא שניהן רוצין קתני דמשמע דגלוי בשעת הנדר דאינו מתכוין ליקח בעד החפץ סלע רק שלש דינרין והוי כאין פיו ולבו שוין וגלוי לכ"ע באופן דלא הוי דברים שבלב שלג' דינרים הוא רוצה ולכך לא הוי נדרא כלל דהוי כמו דאמר קונם שאיני פוחת לך מן ג' דינרים ודוק:

ונדר זה (שלו לאכול) [שלא יאכל] כו'.

נ"ב תוספתא מפורש בריש פרק ב' והוי דומיא דמוכר לוקח יעוי"ש.

ז

בין קדשי מזבח.

נ"ב שבועות (דף כ"ה) והרי הקדש דאיתא בשאלה ע"ש, וכן מוכח בנדרים (דף ע"ח) בשחוטי חוץ למאי הלכתא שישנן בשאלה בהקדש ועיין ר"ן שם ודוק ועיין ריטב"א במכות שם ודבריו צ"ע, ובמס' בכורות (דף ל"א ע"א) ורואה את קדשיו דאי בעי מיתשל עלייהו יעו"ש. (נ"ב. וביבמות דף פ"ח):

טז

שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר.

פירוש אע"ג שקבל אח"ז בתפלת מנחה להתענות מחר כיון שבתחלת הנדר לא קבע וכן ברא"ש. ונראה דדומה לאותה הלכה שבפרק י"ז ממעשה"ק ה"ג שנאמר כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת יעו"ש בגמ' דלרש"י בזו להביא במחבת ג"כ הדין הזה כיון דבתחלת נדרו לא פירש כן הכא אחר נדרו בתחלה ולא אחר פירושו ודוק ויעוין ירושלמי מגילה פ"א ה"ז אמר הרי עלי וחזר ואמר הר"ז יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.