אור זרוע/שאלות ותשובות/תשנז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע שאלות ותשובות תשנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מרבו הראבי"ה זצוק"ל

פתחון סגרון. שלטון ואטרון. חכם ואיש ישרון. נבון ובר סברון. אל תרבה חרון. לבא בלב שברון. לבקש לך פתרון. ויתרון לחסרון. ומשפט לזכרון. בתורת אדירירון. הענק צנה. משען ומשענה. בתורת שוכן מעונה. דעה ובינה. ברינה דאורייתא. קמייך אתא. בחיל ואימתא הנה נא צמאה נפשי בידו לסעדו לעבדו בלי למעלו. בדינים עמוקים. ואלה החוקים. גוזר ומקים. צוה לבאים וליריאים. לבא לכהן לעוטה אורה. לעמל בתורה. להמציא כפרה לדעת קצרה. מבין ביושר. ודבר פשד. כמוני הבא היום הצמא לשתותת מי מעין חיים. הנובעים מפי חי וקים. נורא ואיום יתברך שמו. הבוחר בעמו. לגדלו ולרוממו. במשפטים הישרים. הנני מבאר המשפט הבא לידינו. לפני מורינו ה"ר אליעזר בן. רבי' ה"ר יואל זצוק"ל:

כי דאובן תקף את שמעון לדין ובבואו לפני ב"ד טען ואמר לשמעון בתי תובעת אותך שתצא מרביע בית שהבי' שאתה דר בו רביע הקרקע ורביע הבית שלי הוא ענה שמעון ואמר לראובן הלא אתה בעצמך מכרת לי אותו רביע הקרקע והבית שאתה טוען שלי הוא מחמת בתך כי שלך היה ולא של בתך וקבלת ממני המעות וכתבת לי שטר המכירה ועוד שהשטר בידי והעדים החתומים בו קיימים והעידו העדים כדברי שמעון שמכר לו וגם כל הקהל יודעים כי מכר לו ענה ראובן ואמר אמת כי מכרתי לך אך מה שלא היה שלי לא מכרתי לך כי קודם שמכרתי לך נתתי לבתי במתנה והא שטר מתנתה ענה שמעון ואמר א"כ תחזיר לי מעותי ענה ראובן ואמר לא אחזיר לך כי אתה חייב לי ממקום אחר ולא יכולתי [לגבות] מידך בענין אחר כי אם כך ושמעון אומר היה לך לתבוע אותי בב"ד וראובן אומר תבעתיך והיית אלם ואין עדים בדבר שהיית אלם. והנני דן לפני רבינו כתר תורה וכתר ישראל לפסול המתנה ולהכשיר המכירה דאמרינן ר"פ שבועת העדות מנין לדיין שיודע דין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל ועדים מעידים לפני אחתכנו ויהיה קולר תלוי בצואר עדים תלמוד לומר מדבר שקר תרחק ופירש"י שלמד מתוך דברי עדים שאין עדותן אמת. והכא אין רמאות גדול מזה כי הוא עצמו מכר לו וקבל ממנו דמי המקח והוא עצמו נעשה אפטרופוס כדי להוציא מיד לוקח ועושה מה שהוא רוצה. רגלים לדבר מה שנתן לבתו המתנה לא היתה כ"א להוציא מיד שמעון הלוקח ולא דמיא לההיא דאיזהו נשך דקם אקנייה לבנו קטן והדר זבנה ניהליה דאמר התם דלא הוה זביני משום דהקנה לבנו קטן דהתם אנוס הוה כמכירתו שהיה מגזם לו לומר לקוחה היא בידי. ועוד דהתם היה השטר כתוב בדין שהיה כתוב בו וכך אמר לנו כתבוה בשוק וחתמוה בברא אבל האי דלקמן חדא שלא בירר אונסו שהיה אנוס במכירתו לשמעון. ותו דבשטר מתנת בתו אינו כתוב וכך אמר לנו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא ודמיא לההיא דחזקת הבתים דאמרי' היכי דמי מתנה טמירתא אמר רבי יוסף דאמר להו לסהדי זילו [איטמרו] וכתבו לי ואיכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו בשוקא (במתנה) [ובברייתא] ותכתבו מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא פי' רשב"ם (בשוקא). איכא בינייהו סתמא שאמר להם כתובו סתם ולא אמר להם איטמרו וגם לא צוה לכתוב בשוקי ברייתא לל"ק דרב יוסף כשירה ולל"ב פסולה דצריך לומר להם כתבוהו בשוקא וחתמוה בברא ובפר"ח גרסי' דאמר להו לא תיתבו בשוקי ברייתא ואי אפשר לומר כן דמשתי לשונות דרב יוסף משמע סתמא בשירה (דאמר). [ואמר] במסקנא סתמא מאי רבינא אמר לא חיישינן והלכתא חיישינן פי' רשב"ם סתמא מאי משום דתרי לישני אמר רב יוסף לעיל ואיכא בינייהו סתמא חד פסל וחד מכשיר הלכך בעי הכא אמאי סמכי' אי א"ל סתמא בתוכו ולא אמר תיתבו בשוקא ובברייתא ולא אמר להו נמי איטמרו מי הויא טמירתא. לא חיישינן. דאינה טמירתא אלא כשירה: חיישי' לטמירתא ולא מגבינן בה הלכך צריך לכתוב בתוך השטר וכך אמר לנו כתבוה בשוקא והתמוה בברא ואע"ג דלא אמר אלא כתבו לו סתם עכ"ל. למדנו משם דכל שטר מתנה שאינו כתוב בו (וכדאמר) [וכך אמר] לנו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא הוי מתנה טמירתא ולא מגבינן ביה ולא הויא נמי מודעא לחבירתה דאמר רבא והויא מודעא לחברתה אמר ר"פ הא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא (דאמר) [דאזל] לקדושי איתתא אמר' ליה אי כתבת לי כולהו נכסין הוינא לך ואי לא לא הוינא (אמר) [אזל] כתבינהו לכולי נכסי אתא בריה קשישא א"ל וההוא גברא מה תהא עליה אמר להו לסהדי זילו איטמרו בעבר ימינא וכתובו ליה אתו לקמיה דרבא א"ל לא מר קנה לא מר קנה מאן דחזא סבר משום דהויא מודעה לחבירתה ולא היא התם מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה אבל הכא מר ניחא ליה דליקני ומר לא ניחא לי' דליקני פירשב"ם אלא מכללא איתמ'. וטעות הוא. אתא בריה קשישא. קוד' כתיכ' שטר לאשה. א"ל לסהדי. קודם כתיב' שטר לאשה. לא מר קנה הכן משום דהויא טמירת'. ולא מר קנה. האשה משום דטמירתא הויא מודעה לחבירתה. ולא היא. דמתנה טמירתא כמאן דליתיה דמי ולא הויא מודעה. דמחמת אונסא שאינה חפיצה בו אלא א"כ יכתוב לה הלכך [לא] גמר בלבו להקנות לה אלא עד שישאנה ויחזור בו הלכך התם הוא [דהויא] במקום מודעה. אבל הכא. דליכא טענת אונס בבתרייתא לא הויא מתנה [טמירתא] הא קמייתא מודעה לבתרייתא שהיא עשויה כתיקונא לבטלה דבקמייתא לא ניחא ליה דליקני הואיל ועבידא טמירתא אבל (אחרים) [אחרון] שנעשית לו שטר ראוי ניחא ליה דלקני עכ"ל למדנו משם דהאי שטר מתנה שכתב לבתו הויא מתנה טמירתא הואיל ואין כתוב בו וכך אמר לנו כתבוה בשוקא וכתבוה בברא וכבר למדנו דלא הויא מודעה למקח של שמעון הואיל שלא היה ראובן אנוס במכירתו לשמעון הלכך נראה בעיני לפסול שטר מתנה ולהחזיק שטר המכירה. ויש שמשיבין לי כי מה שאין גובין בשטר מתנה טמירתא היינו היכא שהנותן אומר לא נתכוונתי ליתן לך אבל הכא ראובן מודה שנתן לבתו מתנה גמורה ע"פ השטרי ואני משיבם דאם נתכוון לה מפני מה עשאו טמירתא ותו אי משום הודאתו לאו כל כמיניה להודות להפסיד דחיישי' לקנוניא כההיא דפרק (בתרא) [שני] דכתובות דאר"י א"ר האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דקאמר מאן וכו' עד אלא דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר' נתן כו' אלמא דכל היכא שחב לאחרים אין הודאתו כלום וכהנה רבות ועת לקצר. ותו יש לי קצת נדנוד פסול בשטר מתנה דעד אחד החתום על שטר מתנה היה נשוי אחות הנותן מתנה והוליד עמה (הנותן) ועדיין הבן קיים ותנן היה קרוב ונתרחק הרי זה כשר ר' יהודה אומר אפי' מתה בתו ויש לו בנים ממנה ה"ז קרוב א"ר תנחום א"ר נחוניא אמר רב הלכה כר"י אר"נ אין הלכה כר"י ועתה לפ"ז פשיטא לי שאין הלכה כר"י דאמר פ"ק דביצה רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן אבל לפי איכא דאמרי דר' יוחנן אדר' יוסי הגלילי קאי מספקא לי אי הלכה כר' יהודה או לא משום דקיי"ל אין הלכה כתלמיד במקום רבו ורב נחמן תלמידו דרב הוה כדאמרי' בכמה דוכתי אר"נ אמר רב או כלך דהלכתא כרב נחמן בדיני. ונראה בעיני שאין זה בדיני שאין שייך לומר הלכתא כר"נ בדיני אלא היכא שחלוק בסברא אבל הכא דבאיסור קורבה הדבר תלוי זה כשאר איסורי דקיי"ל הלכתא כותיה דרב באיסורא וכן פר"ח גבי אונאה ושביעית דאיסורי נינהו ולא דיני. וה"נ אמר מר עוקבא לבני חמוה פסילנא לכו לדינא אע"ג דאמר להו אטו בקבא דקירא אידבקו היינו דחויי קא מדחה להו. ותו נ"ל שלא נתקיימה המתנה דנראה בעיני דכל שטר מתנה שעכשיו היא שטרי הראיה שכך כותבין זכרון עדות שהיתה לפנינו כו' עד איך פלוני אמר לנו הוו עלי עדים שנתתי לו זה אינו שטר מתנה אלא שטר ראיה [כדאמרי' בפרק מי שמת ראיה] במאי (רבא) [רב הונא] אמר ראיה בעדים רב (ששת אמר) [חסדא ורבה בר רב הונא אמרי] ראיה בקיום השטר אלמא דראי' קרי ליה שטר אבל שטר מתנה היינו כדתניא כיצד בשטר כתב לו על הנייר שדי מכורה לך שדי נתונה לך ה"ז מכורה ונתונה וזו היא ששנינו נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה דמכי מטא שטרא לידיה קנה את הקרקע בכל מקום שהוא אבל זה השטר אינו אלא שטר ראיה כדאמרי' פ"ק דקידושין ושטר ראיה בעלמא הוא ובשטר אינו מפורש האיך נתן לה אם בשטר שכתב לה שדי נתונה ותו דאנן ידעינן שלא כתב כך כי אין רגילות. ואם בחזקה הקנה לה א"כ [לאו] קנייה טובה היא דהא לא החזיקה כי שמעון הלוקח היה דר בבית זה במה שנים קודם כל זה המעשה ועדיין דר בו והאיך יכולה להחזיקה ותו ליכא עידי חזקה וגם אינה אומרת שהחזיקה הלכך שטר מתנה אינו כלום. ואחר כל זאת אפי' אם היה שטר מתנה קיים נראה בעיני שחייב (לו) להחזיר לו מעות ראובן המוכר לשמעון הלוקח כההיא דאיזהו נשך דע"כ לא קמיבעיא ליה אלא אי כמלוה בשטר דמי וגובה מנכסים משועבדים אי במלוה ע"פ דמי וגובה מנכסים בני חורין אבל זוזי פשיטא דהדרי ואי משום שראובן טוען אתה חייב לי ממקום אחר הרי שמעון משיבו איני חייב לך כלום ולהד"מ שהייתי חייב לך כלום אלא שבמרמה אתה בא עלי לגזול לי ממוני. ונראה בעיני שחייב להחזיר לו מעותיו ואח"כ יתבענו לב"ד אם יגבה דר"פ שור שנגח את הפרה אר"נ אמר רבה בר אבוה מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה שנאמר מי בעל דברים יגש ופירש"י כגון ראובן שאמר לשמעון מנה לי בידך ושמעון משיבו תפסת משלי החזיר לי מה שתפסת או משכון היה לי בידך ונפחת מדמיו שנשתמשת בו בתחילה נזקקים לטענת ראובן ומוציא לו מנה משמעון ואח"כ נזקקין לטענת שמעון [לדון] ע"ד התפיסה והמשכון עכ"ל. ומורי ה"ר שמחה בר שמואל שיהיה הביא ראיה לדברי רש"י דאמר בירושלמי פרק האיש מקדש חד בר נש קם עם חבריה בשוקא א"ל הב לי קיתונא דאית לי גבך א"ל הב לי דינר דאית לי גבך א"ל הב לי קיתונא וסב דינרא אתא עובדא קומי ר' מנא א"ל את אודית ליה בדינר והוא לא אודי לך בקיתונא זיל והב ליה דינר דהיינו כרש"י וההוא דאטרחוה לבי דינא תרי זימני לא מטרחינן דפ' המקבל לא קשיא ועת לקצר: לפי' ריב"א דפי' נזקקין לקבל עדים כי מעיינת ביה שפיר אתיא בגמגום אם יטעון המוכר אין לי מעות הנסדר לו ברש"י או יגביה מגלימא דעל כתפיה כר"ת הואיל שבא במרמה וגזלו. ואין פנאי להאריך בראיותיהם הידועים לי. וכ"ש לך גאון ויסוד העולם. אשר לך צפון כל נעלם. יצחק בר משה נב"ה:

(תשנז)

תשובה מהנ"ל

אדדה כל שנותי. מרוב בכיותי וצרותי. וכהו הרואות בארובותי. לכן בקשתי אחד מחברי לכתוב לך החבר ה"ר יצחק בר משה ואני קורא מפי והוא כותב על הספר ואשיבך בקצרה:

דעתי נוטה ששטר המתנה המוקדמת לשטר המכירה המתנה מוקדמת וכשירה בעדים החתומים עליה ואע"פ שדילג הסופר ולא כתב ואמר לן כתבוה בשוקא וכו' אפ"ה כשירה לפר"ח כמו שכתבת לעיל לשונו וגירסתו ואע"ג דאיבעיא לן סתמא מאי לא קאי אלא על דהויא מודעה לחבירתה דלפי' רבי' שמואל לא היה לו לתלמוד לעשות בעיא במה שדיבר כבר איכא בינייהו סתמא אלא רק היה לו לפסוק והלכתא חיישינן זה קשה לפירושו. ואומר אני לפי פירושו שפירש דבסתמא חיישינן ה"מ בימי חכמי התלמוד שלא היו רגילין לכתוב דאמרינן בפ' חזקת הבתים אמר (רבא) [רבה] אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי אר"ח והוא דכתב דלא כאסמכתא דלא כטופסי דשטרא אלא כחומר כל השטרות משמע מדקאמר והוא דכתב ש"מ לפעמים לא היו רגילים לכתוב. ודכוותה אמרי' בגט פשוט דכתב ביה שריר וקיים ובטופסי שטרות דרב יהודאי דרגיל לכתוב הכל לאפוקי נפשין מפלוגתא ומספיק' דחשש לב"ד טועין. ועתה שהכל כותבין כטופסי שטרות דרב יהודאי וקבלתי עלי שטר מתנה זו כחומר כל שטרי מתנו' א"כ אפי' אם לא כ' וחתמוה בברא כו' כשר השטר מתנה ועוד נ"ל שאם העדים קיימים בפנינו עדיין יכולין לכתוב שטר מתנה אחר מזמן המתנה (ואי כתב) [ויכתוב] בו כתבוה בברא וחתמוה בשוקא אחרי שסתם קנין לכתיבה עומד בכל שופרי דשטרי אין הפסד במה שדילגו שהרי בכל שטרי מתנות שלנו כתוב בהן קניין וקנינא מיניה כו' עד במנא דכשר למקניא ביה וכל כמה דלא כתבו שטר מתנה ההגונה לא עשו העדים שליחותם כי רגילות המקנים לומר כתבו וחתמו כתיקון השטרות כמו שאנו רגילין לכתוב בשטרות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף