אור זרוע/גיד הנשה/תנא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר רב בשר שנתעלם מן העין שהיתה שעה אחת שלא ראהו ואפי' היה מונח על שלחנו אסור שמא נתחלף בנבילה דחיישי' שמא עופא שדי הך חתיכה דאיתא קמן ושקל האי דהוה מנחא דקמן שנתעלם מן העין. ת"ש מצא בה בשר אם חי הלך אחר רוב הטבחים ואם מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר. ומשנה היא בטהרות הב"ע בעומד ורואהו. ת"ש נמצא בגבולין אברין נבילות שכן דרך לחותכן לאברים ולהשליכן חתיכות מותרות ומשנ' [היא] בשקלים ה"נ בעומד וכולי והא דרב לאו בפירו' אתמ' אלא מכללא אתמר דרב הוה יתיב אמברא דאשתטית חזי' לההוא גברא דהוה קא מחלל רישא במיא נפל מיני' אזל אייתי סילתא שדא אפיק תרין אמר רב עבדי כי האי גונא שהמאבד חפץ אחד מוצא שנים כלומ' אחרינא הוה נמי התם ברישא אסרינהו נהלי' רב לתרווייהו א"ל רב כהנא ורב אסי לרב דאיסורא שכיח דהתירא לא שכיח האי נמי דהתירא. אמר להו דאיסורא שכיח טפי. ופרכי' וכי מכללא איתמר מאי נ"מ אי בפירוש אתמר או מכללא אתמר אי מכללא הא שפיר [שמעינן] מינה דכיון שנתעלם מן העין אסור מדאסר לראש הנמצא. ומשני איכא בינייהו דליכא למסמך אמילתא כולי האי דאיכא למימר דרב ברוב טבחי ישראל מודה דמותר אע"פ שנתעלם מן העין והכא משום דפרוותא דעכו"ם הואי נמל פור"ט ושכיח דאיסורא טפי. אלא רב (סובר) היכי אכיל בשרא. הואיל ונתעלם אסר לי'. אבע"א דלא מעלים עיני' מיניה ואב"א בציירא וחתומא. ואב"א כגון דאית ליה סימנין בפיסקי' כי הא דרבא בר רב הונא הוה קא מחתיך לי' אתלת קרנתא. בעי מיני' רב הונא מרב נתן בשר בחרוזים ונתעלם מן העין מהו א"ל אל תהי שוטה בחרוזין. בשאילה זו דודאי הוה סימן. רב חנן מנהרדעא אקלע לגבי דרב כהנא (לפומבדיתא) [לפום נהרא] במעלי יומא דכיפורי אתו עירבי שדו כבדא וכולייתא א"ל שקול ואכול האידנא דהתירא טפי שכיח דהיום רוב השוחטין ישראל הם ולספק טריפה לא חיישינן דרוב בהמות אינן טריפה. רב חייא בר אבא איתבד לי' כרכשא. פי' טבחייא. ביני דנא אתא לקמי' דרב הונא ורב הונא ס"ל כרבי' דאסר בהעלמה א"ל אית לך סימנא בגויה א"ל לא א"ל אית לך טביעת עינא בגויה א"ל אין אמר לי' אי הכי זיל שקול. רב חיננא חוזאה איתבד לי' (גפא) [גבא דבשרא] אתא לקמי' דרב נחמן א"ל אית לך טביעת עינא בגוה א"ל אין א"ל א"כ זיל שקול. פי' רבינו שלמה ולא קיי"ל כוותי' דרב בהא אלא אמתני' סמכינן נמצא בגבולין. מצא בה בשר. ואע"ג דאמרי' בעומד ורואה שינויא דחיקא הוא וכי קיי"ל הלכתא כרב באיסורא גבי פלוגתא דשמואל [הוא] דאמ' אבל גבי מתני' לא ורב כהנא קא חזינן דקאמ' ליה שקול ואכול עכ"ל. וכן פסק ר"ת זצ"ל דליתא לדרב מדקאמר סתמא דתלמוד' ואלא רב היכי אכיל בישרא משמע אבל אנן אכלינן שפיר דלא קיי"ל כוותי' דרב. ואמרי' פרק אלו מציאות ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירוהו לו. אמר ר' אמי התירוהו לו משום מציאה כר' שמעון בן אלעזר ומשום שחיטה כר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי. ולעיל בפ"ק תניא הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין ר' יהודה אוסר ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי כו' שמצאן בבית. אמר רב נחמן בר יצחק [כבי'] דכ"ע ל"פ דשרי באשפה שבשוק כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי באשפה שבבי' מר סבר אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית. ומ"ס אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית דאפי' מאן דאסר היינו דוקא דרגלים לדבר. אבל בבית ולמ"ד אפילו באשפה שבבית לכ"ע שרי ולא חיישי' לעורב. וההיא דפ' אלו מציאות דההוא דיו דשקיל בישרא [בשוקא] ושדאי בצניית' דבי בר מריון אתא לקמי' דאביי א"ל זיל שקול לנפשך ופרכי' והא אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור בעומד ורואהו והשתא מאי פריך מדרב הא פסקי' דליתא לדרב. ואומר ר"ת דל"ג אתא לקמי' דאביי אלא ה"ג אתא לקמי' דרב ופריך מרב אדרב והכי גרסי' בירושלמי דע"ז פרק אין מעמידין דהתם מייתי האי עובדא דר' חנינא מצא גדי שחוט דלא קיי"ל כוותי' דרב אבל בעובדא דא פריך מרב אדרב. והרב רבינו שמואל זצ"ל אומר דאפי' גרסי' אתא לקמי' דאביי אפ"ה שפיר פריך מדרב אע"ג דלא קיי"ל כוותי' וה"פ והא אמר רב כו' ונהי דליתא לדרב דחייש לעורב בהעלמה מיד. מיהו הכא דחזינן דשקל ואתי' למרחוק הוה לן למיחש אפי' ליתא לדרב. מיהו אין אנו צריכין לזה שהרי בירושלמי גרסי' אתא לקמי' דרב. ותו דיש ספרים נמי דגרסי בהא אתא לקמי' דרב. ואפי' לרב דסבר דכיון שנתעלם מן העין דאסור אי אית לי' טביעות עין שרי דהא פי' רבינו שלמה דרב הונא ס"ל כרב דאסור בהעלמה ואפ"ה שרא לי' כרכשא לר' חייא בר אבין ע"י טביעות עינא. ופי' מורי רבינו יהודה בר יצחק הנקרא שירליאון מאי דטביעות עינא שרי אפי' בעם הארץ דמסתמא בשר שנתעלם מן העין דשרי בט"ע אפי' של ע"ה ואפי' ע"ה אחר אומר שמכירו לבשר זה בט"ע נאמן כי אינו חשוד לקלקל ולהאכיל את חבירו. ואשכחן דע"ה אית לי' ט"ע כדאמ' פ' גט פשוט אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי אשה לידבר ע"ה בהדי' דילמא מחלפי לה מיני'. וה"נ מסתברא דע"י טביעות עינא שרינן אפי' לרב דהא בשר ספק חלפי' עורב ספק לא חלפי' ולא אתחזק איסורא ועד אחד נאמן בטביעת עין ואפי' הוא עם הארץ כההי' תחלת גיטין דאמרי' חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא אתחזק איסורא ועד א' נאמן וקיי"ל דאפי' ע"ה נאמן. מיהו לדידן דלית לן לדרב אפי' בלא טביעת עין קיי"ל דמותר ולא חיישי' לעורב כלל כלל לא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |