אבני נזר/יורה דעה/שצז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שצז

סימן שצז

א

א) בתשו' מהרי"ק שורש קמ"ג בהמפלת שפיר ולא נבדק אם הוא מרוקם הבא אחריו בכור לכהן דאוקי שפיר בחזקת שלא הי' מרוקם. גם האשה בחזקת שלא ילדה. ועובדא דמהרי"ק הי' שהפילה לאחר שמונה שבועות לבעילתה. ובתשו' חכ"צ סימן ק"ד השיג עליו מגמ' נדה (כ"ט.) אריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל מ"ט הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן כו' עד מתני' כשלא הוחזקה עוברה וכי קאמר ריב"ל כשהוחזקה עוברה הרי דרוב מכחיש לחזקה דמהרי"ק ואמרינן שבודאי נתרקם והי' ולד מעליא שהרי מביאה קרבן ונאכל. ועוד לו יהי' ספק הממע"ה והכהן בא להוציא וכבש"ס שם בשפיר דר' יהושע יע"ש ובתשו' נוב"י מהד"ת סימן קפ"ח בן המחבר השיג על החכ"צ יע"ש:

ב

ב) וכל דבריו תמוהין בעיני דמה שהקשה על רש"י שפירש בדריב"ל ספק רוח הפילה דהא מסקינן דהוחזקה עוברה והאיך אפשר שהפילה רוח. ואשתמיטתי' גמ' ערוכה (ח':) הרי שהיתה בחזקת מעוברת ואח"כ הפילה רוח כו' ומשם נפשט ג"כ מה נקרא הוחזקה עוברה דהיינו שהוכר עוברה כמו התם. והוא בסוף ג' חדשים כדאיתא התם:

ג

ג) גם מה שיישב הוא דרש"י פירש למה דס"ד אבל למה דמסיק דריב"ל מיירי כשהוחזקה עוברה מיירי שמרגשת הולד במעי' שהוא בשר ועצמות ואין לספק ברוח רק הספק שמא הפילה דבר שאינה טמאה לידה בו כמו דמות בהמה וכדומה. ובמתני' נמי כשידוע שאינה רוח רק הספק הוא כיון שעדיין אינה מרגשת שהוא ולד שלם. שמא עדיין לא נגמרה יצירתו. ואף שאחר ארבעים יום נגמרה יצירת הולד זה אינו ודאי ויוכל להיות שאף לאחר ארבעים יום ג"כ לא נגמרה יצירתו. והביא ראי' לזה מהא דאמרי' בנדה דף (ל'.) המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקיבה ולנדה. הרי שאינו ברור שאחר מ' יום תגמר יצירתו. במחכ"ת נעלם ממנו דברי הרשב"א בתה"א שכתב דהטעם שמא לא קלטה הזרע עד יום ג' ועדיין הוא בתוך ארבעים. וכן מוכח מהא דאמרינן עד ארבעים יתפלל שיהא זכר. הרי דאחר ארבעים יום בודאי נגמר יצירתו. דאל"כ אכתי יתפלל כמו בתוך ג' שמתפלל שלא יסריח אף שאינו אלא על הספק. דאי הוא הזריע תחילה או שוב אין תקנה רק מספק שמא הזריעו בבת אחת מתפלל:

ד

ד) גם מה שכתב שם דדוקא בשפיר דר' יהושע ספוקי מספקא לי' והוי ספיקא דדינא דלא אזלינן בספיקא דדינא בתר חזקה אמרינן הממע"ה משא"כ בספק דמציאות. בהא אשתמיטתי' גמ' ערוכה ריש פרק הלוקח בהמה זה הכלל כל שידוע שביכרה אין כאן לכהן כלום כו' ואם ספק יאכל במומו לבעלים. הרי דלא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא להוציא ממון מבעה"ב לכהן:

ה

ה) ובעיקר הדין נראה לפענ"ד כדברי החכ"צ דהוי פשוט ודאי וא"צ אפי' על צד החומרא לפדותו. דהנה בהא דמטמא לידה בהמפלת שפיר כו' איתא בש"ס נדה (כ"ה.) משום דאין הקב"ה עושה עור לאדם אא"כ נוצר. כתב בחי' הר"ן דמשום דפשיטא דשפיר הוא התחלת יצירות אדם וע"כ כיון שיש לו עור ע"כ שכבר נוצר. דאל"כ לא הי' עושה לו עור וכיון דשפיר תחילת יצירת אדם והא דאינו מטמא כשאינו מרוקם משום שעדיין לא נגמרה יצירתו. וכשהוא לאחר ארבעים (וספק אם הוא מרוקם] ע"כ נגמרה יצירתו. וכמו שהוכחנו לעיל דכל לאחר ארבעים בודאי נגמרה יצירתו. ואין לספק שמא נתקלקל העובר במעי' ולא נגמרה יצירתו. דדוקא בבן קיימא שנגמרה יצירתו בארבעים נגמרה יצירתו. דעל זה שפיר מוכחין בדר' יהושע בן לוי דרוב נשים ולד מעליא ילדן כיון דעובר הי' והגיע זמנו להיות נגמרה יצירתו אם לא יתקלקל כנ"ל ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף