אבני נזר/יורה דעה/קכא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קכא

סימן קכא
הלכות עבודה זרה

ב"ה אור ליום ב' בא תרמ"ה לפ"ק פה סאכטשאב.

שוי"ר לכבוד ידי"נ הרה"ג החו"ב משנתו זך ונקי החסיד כקש"ת מו"ה יצחק הכהן נ"י:

הנה שאלני ר' משה אהרן מרחוב נאלעווקיס בדבר שבא לידו במשכון צלמים ולא פדאן הנכרי ואמר לי שכבר שאל זאת מכ"ת נ"י. ולא השיבו תשובה ברורה:

א

א) ולדעתי האומנם כי אף שהדבר ברור שלא נתבטלו הצלמים ע"י שהניחן במשכון דקי"ל כחכמים (ע"ז נ"ג.) מכרה או משכנה לא ביטל. ואפי' להרמב"ם בצורף ישראל ביטל. הא ס"ל צודף דוקא. מ"מ נ"ל שיש להם תקנה ע"י שיתנם לצורף נכרי להתיכם וזה ביטולם:

ב

ב) ואין לפקפק הואיל שבאו ליד ישראל במשכון נעשה כע"ז של ישראל. אף שישראל מגוי לא קנה משכון. מ"מ חייב באחריותו. וכתב המג"א (סי' תקפ"ו סק"ה) דבחיוב אחריות נעשה כשלו לענין שלא יהי' לו ביטול כמו לענין חמץ. ליתא דהא מבואר בתוס' ע"ז (דף נ"ג:) דאפי' לרבי דאמר ביטל היינו כשנשתקעה. דאי לא נשתקעה מודה רבי דלא ביטל הואיל ודעתו לחזור. ואם איתא דתיכף שמשכנה נעשה ע"ז של ישראל. האיך מועיל הביטול אח"כ בשעה שנשתקעה. הלא נעשה מכבר ע"ז של ישראל. ובר"ן כתב שם ג"כ לדעת הרמב"ם וראב"ד צורף דוקא. צ"ל דמשכנה דביטל היינו שהגיע זמן ולא פדאה דקודם זמן הלא לא יוכל לצרפם. א"כ מוכח מר"ן ג"כ דלא נעשה ע"ז של ישראל ע"י משכון:

ג

ג) וראיית המג"א מתוס' סוכה שהקשו בלולב של ע"ז של גוי איך יש לו ביטול הלא בהגבהה נעשה ע"ז של ישראל והוצרכו לתרץ כגון שהגביה שלא לקנותה. ולא תירצו כפשוטו דכיון שהוא של גוי לא יוכל לקנותו. אלא ודאי משום שנתחייב באחריות:

ד

ד) ולפענ"ד אין הטעם משום אחריות. ולא מבעיא למ"ד גזו נכרי מותר דנעשה שלו כמבואר באהע"ז (סי' כ"ח סעיף א' ברמ"א) ובח"מ (סי' רפ"ג) שפסק כתשו' רש"י דהיכא שמותר לגוזלו חשיב שלו דלא כספר יראים שהביא המג"א (סי' תרל"ז סק"ג). אך אף למ"ד גזל גוי אסור. מ"מ ע"ז שלו פשיטא שאין בו איסור גזל. ורחל גנבה התרפים אשר לאבי' כדי להפרישו מע"ז. וה"נ זה טובה לגוי להפרישו מע"ז. וכיון שמותר לגוזלו שוב נעשה שלו כנ"ל. וא"כ אף שראיות המג"א טובה לעיקר הדין לדחות דברי הב"ח. אבל לא לענין חיוב אחריות דמוכח מתוס' ור"ן דבמשכון לא נעשה של ישראל:

ה

ה) ובאמת ק"ל על הר"ן דהא בחי' הר"ן פ' איזהו נשך (ע"א) וכ"כ הנ"י שם דישראל מנכרי קונה משכון. ואפשר דכיון דהא דע"ז של ישראל אין לו ביטול מה"ת היינו כשעובדה ישראל. והא דע"ז שעובדה גוי והוא של ישראל אין לו ביטול היא רק מדרבנן כמ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן. לא החמירו חכמים במשכון. מ"מ להלכה קי"ל (באו"ח סי' תמ"א) ישראל מגוי לא קנה משכון:

ו

ו) אך מה שיש לעיין דהא לאחר שנתיאש הגוי מלפדותה נעשה של ישראל כמבואר בשלהי ע"ז לענין טבילת כלים. וכ"כ בעל העיטור הובא ברא"ש בשמעתא דנכרי שהלוה (ויש שם ט"ס ברא"ש ובש"ך יור"ד סי' קס"ט ס"ק נ"ז) העתיק דברי הרא"ש עם הט"ס. אך אח"כ כתב בתוך הדברים אי דחזא דעתי' לשקועי' והיא הנוסחא האמיתית בבעל העיטור. וכ"ה בבעל העיטור שלפנינו. ותיבת ואז הוא ט"ס וצ"ל דחזי] וא"כ האיך יועיל הביטול. אך איסורא לא ניחא לי' דליקני. ואף שפקע זכות הגוי מהמשכון. מ"מ לא ניתוסף זכות זה לישראל שיהי' נחלט לו המשכון:

ז

ז) אך יש לפקפק עפ"י מה דאיתא ב"ק (מ"ט:) משכנו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא אחר והחזיק בה זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה השאר. וכתב בשטמ"ק בשם המאירי דאפי' רוצה המחזיק לפדות אינו יכול בכנגד מעותיו ע"ש. וכן משמע לשון הגמרא "קנה" וכו'. ושם בגמ' דליתא למשכון בחצירו דליזכי לי' הרי דבמה שנסתלק הלוה לבד נעשה לגמרי של המלוה בלא קנין. וע"כ אפי' לא ניחא לי' למלוה לזכות נעשה שלו. דומיא דמחילה דאפי' בע"כ של לוה מהני. כמ"ש הרא"ה הובא בר"ן כתובות (פ' נערה) גבי מוחלת כתובתה במ"ש שא"כ תמחול כתובתה ותיזון מהם בע"כ ע"ש. הנה דמהני מחילה בע"כ של לוה. והיינו משום דאינו אלא סילוק שיעבוד דומיא דמיתת הגר דמבואר שם בסוגיא דפקע שיעבודי'. ה"נ כשנתייאש הנכרי לפדותו דפקע זכות הגוי דומיא דמיתת הגר נעשה של מלוה לגמרי אפי' בע"כ של מלוה:

ח

ח) אך נראה דהא דמשכנו של גר ביד ישראל ומת קנה המלוה כנגד מעותיו. היינו משום דבע"ח קונה משכון כנגד מעותיו דוקא כמבואר בש"ך (סי' ע"ב). אלא שביד הלוה לפדותו. וכשמת הגר ופקע ממנו זכות זה נשאר למלוה לגמרי. דזכות שיש ללוה לפדותו הוא כעין שיעבוד וכשמת פקע שיעבודי' דומיא דמשכנו של ישראל ביד גר ומת הגר דנשאר המשכון ללוה לגמרי:

ט

ט) ואי קשה כיון דזכות המלוה חשיב רק כשיעבוד דעל כן כשמת גר המלוה פקע שיעבודי' ממילא זכות הלוה לפדות חשיב שלו. ואיך נאמר כשמת

גר הלוה יפקע זכותו שישאר לגמרי למלוה. לא קשה דלעולם חשיב המשכון למלוה משום דבע"ח קונה משכון. אך כשפדאו הלוה אמרי' למפרע הוא פודה כיון דיכול לפדותו בע"כ של המלוה. ומה"ט אמרי' גבי בתי ערי חומה רבית גמורה היא והתורה התירה אף דנקרא מכירה בתורה. אך כשפודהו ע"כ בטל המכירה למפרע. ה"נ במשכון אף דבע"ח קונה משכון. מ"מ כשפודהו הלוה ע"כ פקע קנין המלוה למפרע. וכיון שאם יפדהו ישראל הלוה מיד המחזיק. יופקע קנין הגר למפרע. ויהי' רק שיעבוד דפקע במיתתו ויהי' מחויב המחזיק להחזיר המעות. הפוכי מטרתא ל"ל. וחשיב של הלוה לגמרי כיון שיכול לפדותו בלא כלום שהרי יצטרך להחזיר המעות חשיב מעתה שלו לגמרי ומחויב המחזיק להחזירו:

י

י) אך תי' זה אינו עולה לשיטת התוס' פסחים דאפי' פדאו לבסוף בע"ח קונה משכון רק לשיטת הרמב"ן במלחמות שם דהיינו דוקא שלא פדאו לבסוף:

יא

יא) ובמחנה אפרים (ה' זכי' והפקר סי' ט'). ראיתי שכתב בהא דמשכון של ישראל ביד הגר ומת הגר פקע שיעבודי' אף דבע"ח קונה משכון אין הקנין אלא כל זמן הלואה וכשמת פקע המשכון ואזדא קנין המשכון יע"ש:

יב

יב) איך שיהי' כיון דבע"ח קונה משכון כל זמן שלא פדאו חשיב של המלוה. ולוה אית לי' שיעבוד שיוכל לפדותו בע"כ של מלוה. וכשמת גר הלוה נשאר למלוה לגמרי. וכל זה בישראל מישראל. אבל בנ"ד דישראל מגוי לא קנה משכון. אף שנפקע זכות הגוי במה שנתייאש מלפדותו לא נעשה של ישראל בע"כ של ישראל:

יג

יג) אך כל ההיתר לרבנן דר' מאיר דישראל מגוי לא קנה משכון. אך לר"מ דקונה משכון שוב כשדעת הגוי לשקועי'. נעשה של ישראל לגמרי בע"כ של ישראל כנ"ל. ובמג"א (סי' תמ"א) ראיתי שכתב דאפי' דעת הנכרי לשקועי' אינו עובר כל זמן שלא מכר לו בפירוש. ואפשר כוונתו כמ"ש דמשום איסור חמץ לא ניחא לישראל לקנות לגמרי ולא קנה בע"כ כיון דקי"ל ישראל מגוי לא קנה משכון. או אפשר שלא הרגיש בט"ס שיש ברא"ש בשם בעל העיטור כי ספר בעל העיטור לא יצא לאור כ"א בזמננו זה:

יד

יד) ולהלכה אף שיש פוסקים ישראל מגוי קונה משכון. הה"מ לדעת הרמב"ם הובא בב"י (סי' תמ"א) והר"ן בחי' ב"מ. כיון דבש"ע (סימן תמ"א) פסק דאינו קונה הכי נקטינן. ובפרט דהריטב"א בשם רמב"ן דהא דע"ז של ישראל אין לו ביטול לאו מדאו' ובדרבנן נקטינן כדעת המיקל. ע"כ נ"ל שיתנהו לצורף גוי להתיכו וידע הגוי שהי' ע"ז שהרי צריך שידע הגוי בטוב ע"ז כנ"ל. ימחול כת"ר להעביר עיניו על הדברים. ואם גם בעיניו יראה להתיר ימחול לשלוח אחרי האיש ולומר לו הפסק. ואם אין לו פנאי למעלתו לעיין. ימחול לעשות ג"כ כנ"ל. אך אם יראה בעיני כ"ת להשיב על הדברים ימחול לכתוב אלי ועל ידי התשובות ברצוא ושוב יתבררו הדברים:

דברי ידידו הדו"ש הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף