אבני נזר/אבן העזר/תא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר תא

סימן תא

א

א) (שם) בגמ' למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים כו' קשה לי דבשלמא בנדרים דבעינן דיבור דווקא דגמרינן משבועה דכתיב לבטא בשפתים ולא מהני אפי' ידעינן כוונתו, ומה"ט לכמה פוסקים לא מהני נדר בכתב ע"כ צריך קרא לרבויי ידות, וכך הם דברי הרא"ש בפירושיו ריש נדרים עיי"ש, אבל בקידושין דאפי' מדבר עמה על עסקי קידושין מהני, ולא בעינן אמירה אלא לגלות שנתינה זו לשם קידושין הי' (ועיין בר"ן לקמן (ט') בענין בתך מקודשת לי בשטר ע"י עצמה] א"כ א"צ לתורת יד כלל ומהני אומדנא דמוכח שקידשה לעצמו דלא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' וכמ"ש בתשו' הריב"ש, הובא בב"י, באחד שאמר הריני נותן לך בתורת קידושין דמהני כמו אחד מבנותיך דבוודאי כוון לקטנה דרמיא עלי', ה"נ בזה כיון דהוי דיבור שלם וא"צ לתורת יד, ודווקא בהרי את מקודשת ולא אמר לי דלא הוי דיבור שלם וצריך תורת יד ע"כ בעינן מוכיח עיי"ש, והא בקידושי כסף א"צ כלל לתורת יד, אלא שיהי' ידוע שנתן לה לקידושין כנ"ל:

ב

ב) ונראה ליישב עפימ"ש הרשב"א ז"ל בענין נתן הוא ואמרה היא דהוי רק ספק דרבנן וכתב הרשב"א דאף שאמרה היא תחילה והדברים מראין שלדעת אמירתה נתן, מ"מ הודאת עדים בעינן דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין א"כ כיון שלא פירש ואפשר שלשם מתנה נתן ולא לשם קידושין כו' אין כאן עדות שמיעה ולא ראי' לשם עדות אלא שהם דנין כוונת הלב ואין כאן עדות, עד כאן, ביאור דבריו עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שאלה ופקדון דאומדנא דעדים לא מהני ודדווקא אומדנא דדמין מועיל עיי"ש, וע"כ אף שהדברים מראין שלשם קידושין נתן מ"מ אין עדים בשעת קידושין, דעדים אינם אלא מה שהם רואים, ואף שיכולים להעיד המעשה שראו והב"ד ידונו שלשם קידושין נתן, מ"מ בשעת קידושין לא הי' עדים ודו"ק, וע"כ ה"נ לא מהני דוודאי קידשה לנפשי' כיון דמ"מ אפשר שקידשה לאחר שוב הוי מקדש בלא עדים כדברי הרשב"א כיון דמ"מ אפשר שלשם מתנה נתן אלא שהם דנין כוונת הלב לקידושין הוי מקדש בלא עדים ה"נ בזה:

ג

ג) ובהכי ניחא ליישב קושיית התוס' בנדרים (ואו:) בהא דבעי יש יד לקידושין או אין יד היכי דמי דיהיב שני פרוטות לאשה ואמר לה הרי את מקודשת לי ואמר לחברתה ואת מאי ואת נמ' אמר לחברתה או דילמא ואת חזאי קאמר והקשו בתוס' אפי' בלא ואת חזאי נמי אי אין יד לא מהני כמו בנדרים בלאו קרא דאתרבי ידות עי"ש, ולפמ"ש מיושב היטב דבקידושין בכסף היכי דמוכח ואין לתלות בדבר אחר א"צ קרא כיון דמוכח שהנתינה הי' לשם קידושין, רק משום דאפשר ואת חזאי קאמר אלא שהעדים דנין כוונתו ואת נמי הוי מקדש בלא עדים, רק אי יש יד לקידושין מהני כיון דהוי כאילו סיים להדיא ואת נמי, ושוב א"צ לדון בדבריו כלל:

ד

ד) ובהכי ניחא ליישב עוד הא דקשה לי לדברי התוס' שם דיד לקידושין מהני כמו גבי הקדש כיון דבלשון הקדש קאמר לה עיי"ש, מ"ש מהא דאמרינן גבי חצייך מקודשת לי דלא אמרינן פשטה קידושי בכולה משום דדעתה מעכבת. והיינו דריצוי דידה לא פשטה בכולה משום דריצוי דידה לאו קידושין נינהו אלא דמשוית נפשה כדבר הפקר וכדברי הר"ן בנדרים (למד.) וה"נ הרי היא ג"כ אינה אומרת שמתקדשת לו רק שקיבלה בשתיקה וכהודאה דמיא על מה שאמר, ולענין ריצוי דידה אין יד, כיון דלא הוי קידושין אלא כמו הפקר וכנ"ל, ונשאר אמירתו דידי' בלא ריצוי דידה ולא מהני, וכמו חצייך מקודשת לי דלא מהני דין פשטה דידי' וכנ"ל, ולפמ"ש ניחא כיון דרק הוכחה דקיבלה לקידושין א"צ לתורת יד אלא משום דהוי כמקדש בלא עדים ולענין ריצוי דידה דלאו קידושין אלא כהפקר א"צ עדים ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.