אבני נזר/אבן העזר/שפא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר שפא

סימן שפא

א

א) הנה כתבנו קושיית הרשב"א בבעיא דמחולין לך לל"ק דרבא נתינה בע"כ שמה נתינה, וע"כ פלוגתא דרשב"ג ורבנן מדעתו, ואי מהני במחילה שלא תתן כלום כ"ש שמתרצה בדמים, ותירץ הרשב"א שמחולים לך משום ביטול התנאי וכשמתרצה במעות אינו מבטל התנאי רק לקיומי תנאי, שהמעות יהי' כמו איצטלא וזה אינו מועיל, וכתבנו שלדעת הרא"ש דמחולים ג"כ אינו. ביטול התנאי רק שמוחל המעות ויחשב כאילו קיבלם, וכ"ש שיוכל לומר שקבלת המעות יחשב כאילו קיבל האיצטלא, ואינו עולה מזור לקושיית הרשב"א ז"ל:

ב

ב) ולפענ"ד ליישב קושיית הרשב"א, דהא דרבא דנתינה בע"כ לאו שמה נתינה הוא דווקא למסקנת הש"ס מחולין לך אינה מגורשת, יש לפרש כוונתו שתתן לו מדעת, אבל למה דבעי הש"ס למימר דמהני מחילה, ומה שהתנה על מנת שתתן לי מאתים זוז היינו שלא ארצה בלא קיום התנאי, ע"כ כוונתו שנתינת מאתים זוז יועיל בע"כ, דאל"כ נתינת מאתים זוז מה עבידתי', ממנ"פ אם ירצה יועיל בלא נתינה, ואם לא יתרצה גם הנתינה לא יועיל, והי' לו להתנות סתם אם ארצה ואח"כ אם לא ירצה רק באלף לא יהי' גט רק באלף, שאם תתן רק מאתים יהי' נתינה בע"כ ואם ירצה יהי' גט במאה או בלא כלום, אלא ודאי מדהתנה על מאתים זוז, למה דס"ד מחולין לך מהני, הי' כוונתו אם תתן לי בע"כ, וגבי בתי ערי חומה דלא מהני נתינה בע"כ מדין תורה היינו משום דבבתי ערי חומה לא מהני מחילת הלוקח כיון דכל זמן שלא פדאה מכירה הוא, וכמו בעבד עברי הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול, ע"כ יש לפרש כוונת התורה דלא מהני פדיון רק מדעת הלוקח ולא בע"כ:

ג

ג) ואין להקשות דאם הלוקח מתרצה הלוא יכול למוכרה לו עתה במעות אלו, דקרקע נקנה בכסף, דלא קשיא, דנ"מ אם מכרה הלוקח לאחר או משכנה קודם שיפדנו המוכר וק"ל:

ד

ד) אבל במקום דמהני מחילה מהני נתינה בע"כ, וע"כ כוונתו בתנאי נתינה שיועיל בע"כ. ונ"מ בזה לדינא בקידושין ובממון אם התנה על מנת שאתן או שתתן, כיון דמהני מחילה מהני נתינה בע"כ, והרשב"א שכתב שגם בקידושין ובממון תלוי בחילוק לשונות אלו, לטעמי' דלא תירץ כן ולא נחית לחלק בכך, אבל לפמ"ש נ"ל דבקידושין ובממון לכ"ע הוי נתינה ועיין ר"ן פרק שבועות שתים בשם הרמב"ן, ולתירוץ הראשון של הרמב"ן ג"כ הדין בקידושין ובממון יועיל נתינה בע"כ, אלא שהוא כתב מטעם אחר יעיי"ש:

ה

ה) ובתוס' ערכין (ל"ב) תירצו דאיבעיא דמחולים לך אינה אליבא דרבא דנתינה בע"כ לא שמה נתינה, ופלוגתא דרשב"ג ורבנן במדעתי' עיי"ש, מוכח דמחילה לא מהני ובעיא אזלא למ"ד שמה נתינה:

ו

ו) והנה בין לתירוץ התוס' ובין לתירוץ הרשב"א ובין לתירוץ דידי לא יעלה ארוכה לדעת הרא"ש בפסקיו דאף למסקנא כשנותנת מעות מהני מחילתו לגבי גוף האיצטלא ותקשי ללישנא קמא דרבא:

ז

ז) ולולא דבריהם הי' נ"ל דוודאי טעמא דרבא דלא מהני נתינה בע"כ היינו משום שאין יכול להקנותם לו בע"כ, וא"כ פלוגתא דרשב"ג ורבנן אם הבעל רוצה להקנותם אלא שאין מתרצה שיהי' הדמים במקום אצטלא ויחשב קיום התנאי, ולרשב"ג דדמים במקום אצטלא מתקיים התנאי בע"כ של בעל, ולפי זה גם בקידושין ובממון יהי' תלוי בחילוק הלשונות לרבא כיון דנ"מ בכה"ג וק"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.