אבני נזר/אבן העזר/ריז
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ה' שנת תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב.
שלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האבדק"ק קונצק.
א[עריכה]
א) הזכירני נכדי דוד שיחי' להשיב לו על מכתבו בענין גירש בגט פסול מדרבנן ומת בלא בנים אם זקוקה לחליצה, אשר אני הוכחתי מהרא"ש פרק ב"ש סי' ה' בקטנה שהשיאה אבי' וגירשה והחזירה ומת מן הדין אף חליצה א"צ דגרושת אחיו היא מה"ת, וכבודו הקשה מהא דמקשה בגיטין (ע':) לר' יוחנן דאמר בממנה שליח לכתוב ואחזו קורדייקוס אין כותבין עד שישתפה, משמואל דאמר מי שנשחט רוב שנים ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין אף שטרם יכתב וינתן יטרף דעתו עיי"ש, וא"כ יקשה לדעת רמב"ם שאם כתבו קודם שישתפה אינו פסול רק מדרבנן, ועל כורחין גט זה אינו רק לפוטרה מיבום, הנה דאף גירש בגט פסול מדרבנן זקוקה לחליצה, דאל"כ מה קושיא:
ב[עריכה]
ב) והנה לדעת הב"י דבאין סמיי' בידן פסול מן התורה לק"מ, ואדרבא בזה יונח לנו קושיית התוס' שגם לריש לקיש יקשה דהא אין סמיי' בידן, אך לפי זה י"ל ר' יוחנן פוסל בשוטה מדאורייתא על כן גזר בסמיי' בידן מדרבנן, ור"ל סובר בשוטה לא מיפסל רק. מדרבנן, על כן בסמיי' בידן מותר גם מדרבנן, ועל כן לא קשה לר"ל כיון שגם באין סמיי' בידן לא פסול רק מדרבנן לא תהי' זקוקה לחליצה:
ג[עריכה]
ג) אך האחרונים חולקים על הב"י, ואף בשוטה לדעת רמב"ם אינו פסול רק מדרבנן, מ"מ אין ראי' מכאן כלל, דמ"מ איך כותבין לכתחילה וכל תועלת הגט יהי' שלא תזקק לחליצה ע"י שעשינו אותה ערוה והוא כמבטל מצוות יבומים, שהרי מדרבנן מוטל עלי' חיוב חליצה בעצם רק איסור ערוה מפקיעתה מיבום אסור לכתחילה, והרי בפרק המגרש (פ"ג.) אלא מעתה בת אחיו לא ישא שמא ימות בלא בנים נמצא גורם לעקור דבר מן התורה, ולכאורה מה קושיא בשלמא גירש על תנאי שבאמת תהי' זקוקה לו ואינו יכול לייבם מחמת התנאי הי' גורם לעקור דבר מה"ת, אבל זו לא תזקק לו כלל, אך הוא הדבר, כיון שזקוקה בעצם ואיסור בתו מפקיעתה חשוב עקירה, אלא שגורם כו' שמא כו' לא אמרינן, אבל זה שימות תיכף בלא בנים וכל תועלת הגט להפקיע מחליצה ע"י איסור ערוה שפיר יאסור, ואף דביטול מצוות יבמין הוא פלוגתא דר"מ ור"ג יבמות (י"ח) עיי"ש היטב, והי' יכול לתרץ שמואל כר"ג סבירא לי', קושטא דמילתא משני דאפי' לר"מ כותבין ונותנין:
ד[עריכה]
ד) ובתשו' נודע בשערים סי' נ"ג שבכמה מקומות מכמה מילי דרבנן דבעי חליצה, אנא לא ידענא ולא חדא, וראיתי בתשו' בית אברהם סי' ק' חקר בזה משום אינו עולה ליבום (ודברי הרא"ש פרק ב"ש לא הביא כלל] והשיג על זה מיבמות (ל"א:) זהו ספק קידושין למעוטי מאי למעוטי זמן דליכא בקידושין ומשמע שאם הי' זמן בקידושין הי' בו דין חולצת ולא מתייבמת, ואף דאינו עולה ליבום מדאורייתא:
ה[עריכה]
ה) ואני בלמדי יבמות הקשיתי כן על הרא"ש, אך התירוץ פשוט, שאם הי' מתקנים זמן בקידושין, בודאי הי' התקנה שאם קידשה בשטר בלי זמן שיתפסו בה קידושין אחרים עכ"פ מדרבנן, שאם לא תאמר כן הרי היא אשת איש גמורה, ומה זה פסול הקידושין, אם תאמר שאסור לדור עמה בקידושין אלו, היא גופה קשיא הלא עצם הקידושין דאסר לה אכולי עלמא כהקדש, וזו נאסרת בין לביאה שיהי' מחוייבין עלי' מיתה, בין שלא יתפסו בה קידושין ומקודשת גמורה כמו בשאר קידושין למה יאסור לדור עמה, ועוד מה יועיל אם יקדשנה שנית הרי קידושין שניים אין אוסרין כלל, ולדעת חי' הר"ן ריש פרק המגרש משם הרא"ה קידושין שאין אוסרין אינם קידושין, אלא ודאי אם הי' מתקנים זמן בקידושין היתה התקנה שאם קידשה בשטר בלא זמן יתפסו בה קידושין אחרים, ויקשה הלא אשת איש בכלל עריות, וזו נמי שערוה היא מן התורה איך יתפסו בה קידושין, וזה עצמו סברת הרא"ש כיון שערוה מה"ת אי אפשר שמדרבנן לא תהי' ערוה, ועל כן פטורה מחליצה, וה"נ לענין קידושין, ועל כרחין לומר שעשאוהו ספק קידושין מה"ת ויש כח בידם לעשות כן, משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. או שתקנו שלא יתפסו בה קידושין רק מדרבנן, ועל כן צריכה חליצה:
ו[עריכה]
ו) ועיקר סברת רא"ש כיון שהיא ערוה מה"ת אי אפשר לומר שמדרבנן לא תהי' ערוה, מוכח גם מהראב"ד שם שכתב דפוטרת צרתה ולא אמרינן ממנ"פ מדאורייתא איננה צרתה ומדרבנן איננה ערוה, אלא ודאי כיון שמדאורייתא ערוה גם מדרבנן ערוה היא:
ז[עריכה]
ז) ויש להעיר בדברי הרא"ש מהא דיבמות (כ"ז) שמואל אומר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות אף דחליצה דאחיות מעליא היא מדאורייתא דאחות חליצתו דרבנן, ולמאי דמשני דקאי אצרה דרחל, משום דרחל אחות חליצתו מדרבנן] ולשמואל (מ':) צרת חליצה בכרת, א"כ תפטור צרתה משום ערוה, וכי תימא משום שכבר היתה זקוקה לו, הא מוקי לה שם בגמ' למ"ד אין זיקה, ולדידי' המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה דערוה מפקעת הזיקה:
ח[עריכה]
ח) אך התירוץ לזה משום דטעם חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דגזרינן אחות חליצתו אטו אחות גרושתו, וכשם שאם הי' חלץ לאחות גרושתו לא נפטרה צרתה [ואין להקשות הא צרת אחות גרושתו ג"כ פטורה מחליצה דערוה פוטרת צרתה, לא קשיא שהרי לא נעשית אחות חליצתו עד אחר שנפלה לפניו, ובכהאי גוונא לא פטרה צרתה כיון שבשעת נפילה לא היתה צרת ערוה, ולמה דס"ד וכן לרב אשי מסתמא חולץ תחילה לאותה שנפלה לפניו תחילה, שזמן חליצתה ג' חדשים קודם לג' חדשים דשני', וראשונה לא היתה בשעת נפילה אחות זקוקתו, ושני' הרי פסול שלה משום אחות חליצתו ופסול זה חל אחר נפילה] רק גוזרין מדרבנן באחות זקוקתו או חליצתו אטו אחות אשתו וגרושתו:
ט[עריכה]
ט) כללו של דבר גזירה שגזרו ביבמה לא מהני הא דמה"ת הוי ערוה דמ"מ גזירה איכא, אך על פסול מדרבנן אף אם הוא משום גזירה, מ"מ אין ראי' שיגזרו ביבמה, דאיסור לאו לית בי' משום מעלת יוחסין:
י[עריכה]
י) ויש להביא ראי' לעיקר סברת הרא"ש והראב"ד הנ"ל מהא דב"מ (נ"ג.) [ועיין מ"ש בחי' שם], וניתי מעשר דאית לי' ונצטרפינהו, דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי, ק"ל דתנן במעילה (ס"ו:) פרק ראשון משנה ג' התרומה ותרומת מעשר של דמאי וכו' מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהם את החומש, הרי דתרומה דאורייתא ותרומת מעשר של דמאי מדרבנן מצטרפין וגם בשמעתין גופי' צריך להבין דמקשה ליעביד לי' כדחזקי' ואיך מצטרף מה שכבר הופרש במטבע מעשר שני דאורייתא למה שמתחלל עתה שנתבטל מדאורייתא והוא מע"ש דרבנן:
יא[עריכה]
יא) אשר ע"כ נ"ל דטעמא דדאורייתא ודרבנן לא מצטרפי דדרבנן לגבי דאורייתא ודאי אינו מצטרף להיות כדאורייתא דמדאורייתא אין כאן רק חצי פרוטה ואינו מתחלל מדאורייתא ואין חצי פרוטה מעשר דאורייתא יוצא לחולין מדאורייתא, וכיון שנשאר קודש מדאורייתא אי אפשר שיהי' מדרבנן חולין, דאין החכמים יכולים להפקיע קדושה מדאורייתא, וכיון שאין החצי פרוטה מעשר דאורייתא יוצא לחולין כלל אינה תופסת פדיונו ואין החצי פרוטה דרבנן לבד תופס. דחצי פרוטה הא לא תפיס. אבל בדחזקי' שהמטבע כבר נתפס מדאורייתא ונשאר חצי פרוטה ודאי דאורייתא מצטרף לדרבנן לתפוס מדרבנן, ועל כן ניחא בהא דמעילה דאין כאן חילול ואינו ניתר שום דבר, שפיר מצטרפין זה לזה לחייב חומש מדרבנן:
יב[עריכה]
יב) ובהכי ניחא ליישב המשנה פ"ה דדמאי משנה יוד משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דהוי מפריש מן הפטור על החיוב, וכתבו הרא"ש והרע"ב דהא דהוי תרומה משום דקרא לה שםתחרומה ונותנה לכהן דלא ליתי לזלזולי בה, והקשה רעק"א ז"ל דלמה לא כפשוטו משום דמדרבנן גם שאינו נקוב מחוייב, ולפמ"ש ניחא דכיון דהנקוב נשאר טבל כמו שהי' אי אפשר דשאינו נקוב שהפריש עליו יעשה תרומה, דהא בעינן ראשית שיהי' שירי' ניכרין, וכמו בשמעתין דכיון דאינו מתחלל מדאורייתא אין תופס מעשר אפי' מדרבנן, דכיון דלא נתחלל מדאורייתא גם מדרבנן לא נתחלל, ה"נ בטבל שלא נתקן מדאורייתא גם מדרבנן לא נתקן ולא הוי שירי' ניכרין אפי' מדרבנן:
יג[עריכה]
יג) וראי' עוד לזה מדברי ראב"ד שהביא הרא"ש פרק ב"ש ביתומה בחיי האב שהחזירה ומת אופסרת צרתה ולא אמרינן ממנ"פ מדאורייתא אינה אשתו ומדרבנן היא עצמה מותרת, אלא ודאי כיון דמדאורייתא אסורה משום גרושת אחיו אי אפשר שמדרבנן תהי' מותרת, וה"נ בנ"ד, ואף הרא"ש שפליג התם על הראב"ד כתב טעם אחר כיון דהי' לה היתר אם תגדל תחתיו לא דמיין לשאר עריות, מ"מ בעיקר הסברא לא פליג על הראב"ד:
יד[עריכה]
יד) ובעיקר מחלוקת ראב"ד עם הרא"ש נ"ל להביא סיוע להרא"ש ממתני' דפרק ד' אחין (למד:) וכולן שהי' בהם ספק גירושין הצרות חולצת ולא מתייבמת כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים דהוי גט מדאורייתא ופסול מדרבנן, וקשה להראב"ד אפי' נשים דעלמא דלאו עריות שגירשו מדאורייתא ועדיין אשתו מדרבנן יאסרו צרותיהם דהוי גרושת אחיו מן התורה, אלא ודאי כהרא"ש, ושאר נשים כיון שבידו לחזור ולקדשה לא חשיבי כערוה נפטור צרותיהם: