תרומת הדשן/א/תוכן ענינים

מפתחות לחלק ראשון

א טעם למה אנו נוהגין להתפלל ערבית כ"כ זמן רב קודם צ"ה:

ב אם רשאי לענות מודים עם הציבור באמצע פרשה של ק"ש או באמצע הברכה:

ג המתפלל פסוקי דזמרה או ברכות של ק"ש והצבור קורין שמע אם צריך להפסיק ולקרות פסוק ראשון של ק"ש עם הציבור:

ד מי ששהה להתפלל תפלת מנחה בע"ש עד לאחר שענו הקהל ברכו היאך יתפלל תפלת מנחה:

ה הוצרך להתפשר עם ב"ח לפני שרים ועבר זמן תפלת מנחה אי חשיב אונס כה"ג ויתפלל ערבית שתים או לאו:

ו מי שהוא בדרך והגיע שעת המנחה והוא קרוב למלון בעיר בלי יושב יהודי אם טוב שיתפלל בשדה או להמתין עד המלון:

ז האוכלים סעודת חתן וכלה ובאמצע הסעודה הגיע שעת המנחה אם פטורים הם מתפילת המנחה:

ח אם יחיד רשאי לומר י"ג מדות:

ט הקורא הלל בר"ח אם צריך לחתום בברכת יהללוך:

י כובעים שהם קלועים מקש אם חשיב כיסוי הראש לענין תפלה והזכרת השם וכן אי מהני הנחת ידו על הראש:

יא הרוצה להתפלל תפלת י"ח בשעה שהש"ץ מתפלל איך יתנהג:

יב העומד בין גאול' לתפילה אם רשאי לענות קדושה או ברכו ואיש"ר:

יג אם הש"ץ צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו קודם שיתחיל עושה שלום או אם יאמר בתוך פסיעותיו:

יד מי שהתפלל ערבית או מנחה בשבת ושכח שהוא שבת והיה בדעתו להתפלל אתה חונן ותכף שאמר תיבת אתה נזכר שהוא שבת וצ"ל אתה קדשת או אתה אחד אם יכול לצרף תיבת אתה לתפילת שבת או אם צ"ל ברכת אתה חונן עד גמירא כמי שמתחיל בשבת בשאר ברכות דחול:

טו התחילו להתפלל ביו"ד ואחר הקדושה הלכו להם מקצתם אם רשאים לגמור תפלתם ולהתפלל סדר קדושה וקדיש:

טז טעם למה אין אנו נזהרין כשאדם רוצה להתעטש בשעת תפלתו להרחיק ד"א ולומר רבון כמו שסדרו חכמי התלמוד:

יז אם רשאי לקחת תפילה או מחזור בידו בשעה שהוא מתפלל להתפלל בהן אי דמיא לתפילין דאסור או לאו:

יח אם רשאי אדם לילך מבהכ"נ כשהתפלל עד ב"ש לעשות צרכיו ואח"כ יחזור לבהכ"נ להתפלל:

יט כשחל ר"ח אב בשבת במה אי מפטירין הפטרה דר"ח או שמעו:

כ טעם על מה שנהגו לדלג מנביא לנביא ולהפטיר כשחל חתונה בחנוכה או בד' פרשיות בשני הפטרות:

כא מומר האיך קורין לבנו לס"ת:

כב באיזה פרשה אמרו דאין משיירין בה פחות מן ג"פ. אי ר"ל פרשה פתוחה או אפי' בסתומה:

כג אם חייב אדם לומר פרשיו' י"ט וד' פרשיות שנים מקרח וא' תרגום:

כד טעם למנהג בני אושטריי"ך שנהגו שהקהל אומרים פרשת השירה ועשרת הדברות מחומשים שלהן ואין הש"ץ חוזר וקורא אותה בס"ת:

כה כהן שיש לו מום בידיו כמה זמן יהיה בעיר ויקרא דש בעירו שיוכל לישא כפיו:

כו אם רשאין הכהנים בדוכנן לעשו' בכל פסוק ופסוק ניגון בפני עצמו:

כז הרואה חלום ואומר רבון העולמים בשעת עליית הכהנים לדוכן צריך לדקדק לאומרו ממש בסוף כל פסוק או לא:

כח יחיד צריך לכוון רגליו בשעה שאומר קדושה עם הש"ץ:

כט קונפי"טו הנעשה מפירות האילן אם מברכין עליו שהכל או בפ"ה:

ל מי שרוצה לשתות יין מבושל בתוך הסעודה ואוכל נמי מיני תרגימא האיך יברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה:

לא מי שרוצה לשתות שלא בתוך הסעודה ורצונו לאכול קודם דבר שממתיק לו השתייה אם צריך לברך על אותו הדבר שאוכל:

לב בעל הבית שדעתו לאכול כל הסעודה פת של נכרי' שהיא נקיה ומונח על השלחן ג"כ פת של ישראל שאינ' נקי' על איז' מהן יבצע:

לג מי שבירך שהחיינו על הענבים אם צריך לחזור ולברך שהחיינו על התירוש וכן בגודגדניות ואמרעלי"ן:

לד ברכות הטוב והמטיב דמברכין על שינוי היין מתי מברך אותו:

לה הרואה לבנה בחדושה בימי החול ואינו רוצה לקדשה עד מוצ"ש אי שפיר הוי למעבד הכי:

לו עני המתקן לו חלוק חדש אם צריך לברך שהחיינו:

לז אם ספק לא' או שכח לילה אחת לספור העומר האיך יעשה בשאר הלילות עם הברכה:

לח מי ששכח על הניסים בבה"מ ונזכר בבונה ירושלים אם צריך לחזור לברכת הודאה:

לט בחורים העושים תקנה שלא לדבר בברכת המזון אי רשאים לתקנו רק עד אחר בונה ירושלים שהוא סוף ברכה דאורייתא:

מ תלמיד הרוצה לצאת ממדינתו כדי ללמוד לפני רב אחד בוטח בו שיזכה ללמוד הימנו ואביו מוחה בו שלא ילך. הישמע לאביו:

מא אם מותר ללכת לבית המרחץ או לבה"כ מתוך הלכ' שאינה פסוק':

מב הא דאמרינן שתה רביעית יין אל יורה אם הוא שייך ג"כ ביינות שלנו:

מג תלמיד הרואה את רבו שרוצה לאכול דבר האסור מדרבנן אם צריך למחות בידו:

מד איך מצייצין טלית של משי:

מה האיך מתקנין טלית קטן אם בבית הצואר חציו מלפניו וחציו מלאחריו או אם תולה אותו ברצועה מלפניו והאיך יעשה הברכה על טלית קטן:

מו אם רשאין לתפור במשי סביב הנקב שתחובין בו הציציות:

מז רצועות של תפילין שנפסקה איך נוהגין לתופרה ובאיזה חוטין תופרין אותה:

מח אם מותר להעביר קולמוס על אותיות שבתפילין שנמחקו קצת כדי שלא ימחקו לגמרי:

מט תפילין שנתקנו בקשר להניח כמנהג בני אושטרייך ואחד רוצה לתקנם ולהפוך הקשר כמנהג בני רינו"ס אם יש קפידא בהנחת הפרשיות בבתים:

נ תפירה של ס"ת שנקרעת רובה ומחוברת עדיין בה' או בו' תפירות אם היא כשירה:

נא ס"ת שנתפרה במשי אם היא כשירה:

נב האיך נותנין ראש המזוזה לצד פני הפתח או לצד חוץ:

נג האיך מערבין בשבת השלשי"ן ושאר מיני טבול:

נד איסור שנתערב בהיתר מותר לשער בשבת אם יש ששים בהיתר נגד האיסור:

נה אם מותר בשבת לטבול במלח כמה חתיכות צנון ולהניחם לאוכלן אחר כן זו אחר זו:

נו מי שאינו יכול ללעוס יפה בשיניו אם יכול לחתוך הבשר דק דק בשבת כדי שיאכלנו אח"כ:

נז חתיכות דגים או בשר המונחים בקערה ורוצה לאכול מקצתם ולהניח מקצתם איך יברור אותם:

נח דליקה שנפלה בשבת אם שרי בר ישראל לכבות הדליק' בזמנינו:

נט אם רשאין לנעול החלון בשבת כדי שלא יכבה הרוח את הנר:

ס כשמברכין ספירה בלילי שבת ויו"ט בבה"כ מברכין וסופרין קודם קידוש שמקדש הש"ץ על היין או לאחריו:

סא אם מותר לספר שמועות בשבת מענייני השרים ומלחמותיהם:

סב אם מותר להקיש באגודל ואמה שבאצבעותיו לשחק בו לתנוק:

סג אם מותר בשבת לרמוז באויר באצבעותיו כעין אותיות:

סד סכין הנתחב מע"ש בכותל של עץ או בדף שאינו מחובר אם מותר להוציאו משם בשבת:

סה אם רשאי לפתוח ולסתור התנור השרוק בטיט כדי להוציא החמין:

סו אם מותר בשבת להניח שפחה נכרית החמין על התנור בבית החורף בבוקר קודם שמחממת את התנור:

סז מי שיש לו בתיבתו שקין עם מעות אם מותר להניח עליהם חגורות או שאר חפצים של כסף ולשוב ליקח מעליהם:

סח אם מותר בשבת להסיר הפרוכת שלפני אה"ק ולפרוס אחר במקומו:

סט מי ששכח מעות במתג המטרון שקורין קפיא"ן ציפפיל אם שרי לטלטל הקפ"א ועוד המעות בציפפיל:

ע אם יש חשש איסור לטלטל תפילין בשבת או ביו"ט:

עא ספסל ארוך שנשמט אחד מרגליו אי שרי לטלטלו ולהניחו באותו צד שנשמט על ספסל אחר:

עב שבות שמקילין בו בשבת במקום מצוה אם יש להקל נמי בו משום כבוד אורחים:

עג הכשר מבוי שנפלה בשבת אם מותר לטלטל באותו מבוי באותו שבת:

עד טעם ויישוב על המנהג שנוהגין לעשות הלחיים מסיד מחוי:

עה פרדס גדול יותר מבית סאתים מוקף חומה אבל לא הוקף לדירה אם יש למצא היתר בקלות לטלטל בתוכו:

עו הדר יחידי בעיר ובא יהודי אחר דרך אקראי לשם ונתאכסן בבית נכרי בשבת אם אוסר על הבעה"ב לטלטל בעיר באותו שבת:

עז מי שיש לו פרדס יפה חוץ לתחום וחפץ ללכת שם ביו"ט ע"י עירוב כדי לטייל אי חשיב כה"ג לדבר מצוה:

עח דורון שהובא לישראל ביו"ט ויש בו חשש צידה או מחובר אם מותר ביו"ט שני לישראל אחר:

עט בצים שקונים מן הנכרי ביו"ט שלאחר השבת והנכרי מסל"ת שנולדו זה ב' או ג' ימים אם יש לסמוך עליו להתיר הבצים:

פ מי שקנה בשר שחוט בערב יו"ט אם מותר למולחו ביו"ט:

פא פתילה שלא הודלקה בע"ש ונדלקה בשבת וכבתה אם מותר להדליקה ביו"ט שאחר השבת:

פב מת ביו"ט ראשון ואשתהי איך עושים עם קבורתו וטהרתו:

פג נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט מרחוק חוץ מי"ב מיל ואין בו חשש צידה ומחובר אם מותר לאכלו ביו"ט שני הוא או אחר:

פד בשר שנשחט בעיו"ט אם מותר לנקרו ביו"ט:

פה ציבור שרצו לשלוח אחר רב או ש"ץ אם שרי לכתוב בחוה"מ כדי שיבא אחר המועד:

פו מי שהמיר דתו ובא לטהר בתוך המועד אם מותר לגלח לו שערו כדי להטבילו ולהכניסו בדת אמת:

פז אם מותר לתפוש המחט דרך שינוי בידו ולתפור בחוה"מ:

פח אם מותר לכבס בחוה"מ סדינים קטנים שמלפפין בו התינוק:

פט אם מותר לסכך סוכה על קורות הבית הקבועין במסמרים:

צ אם מותר להשים סולמות למעלה על הסוכה כדי לסכך עליהם:

צא אם מותר לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקושרם בדבר שמקבל טומאה:

צב מי שצר לו המקום בסוכה שכשרוצה לישן בתוכה לא יוכל לפשוט את רגליו אי מיקרי כה"ג מצטער או לאו:

צג אם כבו הנרות בסוכה בליל שבת ויש לו נר בבית אם מותר לצאת מן הסוכה ולאכול בבית במקום הנר:

צד קטן שאין לו אב ואין צריך לאמו אם הוא חייב בסוכה:

צה ירדו גשמים בליל שני דסוכות אם צריך לאכול תוך הסוכה:

צו האיך אנו נוהגין בדין נחלקו התיומות בלולב:

צז איך נוהגין בניענוע הלולב:

צח כשמקיפין הבימה עם הלולב באיזה צד ראוי לפנות ולהקיף:

צט אתרוגים שיש להם נקבים הנעשים בשעת גידולן באילן מחמת הקוצים אם הם כשרים:

ק המברך בחוה"מ בלולב ואתרוג חבירו בלא רשותו אם יוצא י"ח:

קא אכסניא שהוא נשוי אם רשאי להדליק נר חנוכה בברכה:

קב בע"ש כשמדליקין נ"ח מבע"י וכבתה קודם קבלה שבת אם זקוק לה לחזור ולהדליק:

קג נ"ח שנתערב בב' שמשים אם שרי להשתמש בכולן ע"י ביטול ברוב:

קד נרות חנוכה של בהכ"נ אם מדליקין אותן בין מזרח למערב או צפון ודרום:

קה אם רשאין להדליק נ"ח בפמוטות של נחושת שלנו:

קו באיזה צד מתחילין להדליק הנרות אם בנר שהוא לצד ימינו או לצד שמאלו:

קז הרוצה להדליק נר של חול מנר של מצוה כדי להדליק בו נר מצוה אחרת ויש לחוש שיכבנה הרוח קודם שיגיע להדליק הנר של מצוה אי שרי כה"ג:

קח היישובים שאין להם מנין בעירם ורצונם לבא אל הקהילות בפורים אם חייבים להקדים ביאתם כדי שיהיו בקהל גם בקריאת פרשת זכור:

קט מי שהוא אנוס קצת אם רשאי לשמוע מקרא מגילה בי"ג מבע"י:

קי טעם על המנהג שנוהגין לעשות רוב סעודת פורים בלילה:

קיא מי ששולח לרעהו בפורים כלים או שאר תחבולות אם יוצא בו ידי משלוח מנות:

קיב אם מותר בפורים לתפור או לצייר לצורך פורים:

קיג אם רשאין להשהות בפסח מיני קטניות שנפל עליהם מים וקרוב לודאי שנתחמצו:

קיד הנוהגים לברור החטים לפסח איך יבררו אותן:

קטו כששואבים מים למצות אם צריך ליזהר שלא להוליכן מגולים מן הנהר אל הבית:

קטז כשמכבסים השקים לצורך קמח של פסח אם צריכין להתיר התפירות והטלאים:

קיז אם צריכין ליזהר שלשים יום לפני הפסח שלא לטוח שום דבר בבצק כמו קרמים לפני החלונות:

קיח אם רשאים להוליך על הסוס שק הקמח בלי שישים דבר תחתיו:

קיט איזה מיני מרקחת שמותרין להשהות בפסח:

קכ אם מותר לתת לנכרי חמצו קודם הפסח אע"פ שיודע בודאי שהנכרי יחזיר לו משלם לאחר הפסח:

קכא ד' שעות שאוכלין חמץ בע"פ מתי מתחילין למנות:

קכב אם שרי ללוש העיסה תחת הרקיע סמוך לערב אצל הכותל ממש בצד מערב דליכא למימר דשמש לשם:

קכג אם שהה הבצק מעט בלי מתעסקין וחזרו והתעסקו בו ואח"כ שהה מעט עד שבהצטרף השהיות יהיה יותר ממיל אם יצטרפו השהיות או לאו:

קכד אם לשה העיסה רכה מאד אם מותר להוסיף קמח בעיסה:

קכה אם מותר להאכיל מצות לקטן בע"פ:

קכו ע"פ שחל להיו' בשבת אם מתענין הבכורי' או באיזה יום מתענין:

קכז מצה שנכפלה בתנור בשעת אפייתה מה דינה:

קכח האיך נוהגין בפסח בדין נותן טעם לפגם:

קכט דיו שהוא מבושל בשכר שעורים אם מותר לכתוב בו בפסח:

קל מדוכה של נחושת האיך מכשירים אותו לפסח:

קלא כשמגעילין הכלים אם צריכין המים להעלות רתיחה תמיד כל שעת ההגעלה:

קלב אם מותר להגעיל לצורך פסח כלי כסף המצויירים שקורין בל"א גיבלעכ"מולט:

קלג מה שנוהגין מקצת ב"א להניח בשעת בדיקת חמץ ב' או ג' חתיכות חמץ במקומות מיוחדים וכשהבודק מוצא אותם מפסיק מלבדוק וסומך על שטיאטאו החדרים מקודם אי שפיר עבדי או לאו:

קלד נוסח ביטול חמץ:

קלה המוצא חמץ בפסח ביו"ט ורוצה לבערו אם מותר ליגע בו:

קלו איטר יד ימינו באיזה צד יעשה הסיבה בליל פסח:

קלז אם יצאו בע"פ מבהכ"נ מבע"י אם רשאין לקדש ולתת הסדר קודם הלילה:

קלח בעל הבית הסועד אצל ת"ח מופלג בדורו אם בעי הסיבה כיון שלא למד ממנו דבר:

קלט כזית מצה ומרור אם צריך לבולעו בב"א כשהוא מרוסק:

קמ מי שכבר יצא בתקיעת שופר ורוצה אח"כ לתקוע לחולה איזהו עדיף לברך הברכה התוקע או החולה:

קמא דיני עשיית השברים:

קמב אם יש לעשות בנשימה אחת שברים ותרועה:

קמג היכן מקומו בר"ה בתפילת המוספין מה שאומרים מלבד עולת החודש:

קמד אם שכח זכרינו או מי כמוך או וכתוב ונזכר קודם שעקר רגליו אם צריך לחזור:

קמה כשחל ר"ה בחול אם יאמר בתפילה ובקידוש זכרון תרועה או יום תרועה:

קמו מי הם הצריכים להשלים התעניות בי' ימי תשובה:

קמז אם רשאים הגדולים להאכיל הקטנים בידים ביוה"כ:

קמח אשה שילדה בז' בתשרי אם מותר להאכילה ביוה"כ אפי' לא אמרה צריכה אני:

קמט אם מותר לעמוד ביוה"כ על כרים וכסתות המחופין בעור:

קנ אם מותר לרחוץ בצונן מר"ח אב עד ט"ב:

קנא אם צריך לחלוץ המנעלים בסעודה המפסקת:

קנב אם רשאין העבריות לכבס בגדים לנכריות בשבוע שחל ט"ב בתוכה:

קנג אם שרי לחלוב הפרות בט"ב:

קנד בני אדם שמתענין ג' ימים רצופים ומתחילין במוצאי שבת איך יעשו עם ההבדלה:

קנה נער כחוש וקטן מאד והוא בן י"ג שנה ויום אחד אבל אין נראין בו שערות אם חייב להתענות ביוה"כ:

קנו מי ששכח בי"ז בתמוז ואכל יותר מכזית אם צריך להתענות יום אחר:

קנז חתן שמתענה ביום חופתו אם יתפלל ענינו קודם שישתה הכוסות תחת החופה:

קנח מי שרגיל להדיח פיו בכל בקר אם שרי למעבד הכי ביום תעניתו:

קנט בשר מלוח ששהה במלח שיעור מליחה ואח"כ שמו עליו בשר מלוח אחר שנמלח לפני זמן רב ואח"כ נמצא מבשר האחרון חתיכה אחת נבילה ואין ס' בכל הבשר לבטלו אם יש צד היתר להתירן:

קס בשר ששהה ג"י בלי מליחה אם מותר לבשלו אחר הצלייה:

קסא עופות שנשרו כל נוצתן מפני שמנונית אם יש לחוש לטריפות:

קסב בשר מלוח שלא הודח אחר מליחתו אם מותר לחותכו בסכין:

קסג סירכא היוצאת מן הדקים ונסרך לדופן ואין ריעותא בדקים אם יש לחוש לטרפות:

קסד עוף או בהמה שנשבר רגלו למעלה מן הארכובה וחזר ונתרפא מה דינו:

קסה מחט תחובה בקורקבן וכמעט ניקב כל הקורקבן אך לא כולו ממש מה דינו:

קסו דיני תולעת שנמצא בראש הבהמה ופני התולעת כלפי חוץ:

קסז מה שנוהגין להשהות הבשר במלח שעה אחת:

קסח טעם מה שנוהגין להחריך הרגלים בלי מליחה ובתרנגולת להסיר נוצתה נוהגים בו אסור:

קסט דין בשר שנצלה אחר מליחה בלי הדחה:

קע בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה ונתערבה בחתיכות אחרות אי נתבטלה ברוב או אם צריכים לצלות כולם: קעא חיטים שיש בהן תולעים אם יש תקנה להם כדי לטוחנן ולאכול הפת:

קעא חיטים שיש בהם תולעים אם יש תקנה להם כדי לטוחנן ולאכול הפת

קעב דין גודגדניות שנתבשלו ונמצא תולעים במקצתן ואין ס' בנותרים לבטלם:

קעג אם מותר למלוח בשר על דף שאינו מונח במדרון:

קעד דין דגים מלוחים טמאים שמונחים אצל הטהורים וכן היבשים:

קעה חתיכת נבילה הראויה להתכבד שנתערבה בחתיכות כשירות והאכילו אחת מהן בשוגג לבן ברית אם האחרות מותרות:

קעו נר חלב שנטף על הכלי אם צריך הגעלה:

קעז בהמה שנשחטה ונמצאו לה י"ב צלעות גדולות בכל צד אי הוי טריפה או לאו:

קעח דוב שהוא קצת בן תרבות שקפץ על השור ואין ידוע אם קפץ עליו דרך שחוק או כדי לדרוס אם השור מותר לשחטו או למכרו חי לנכרים:

קעט ראש כבש טריפה ואינו נודע מאיזה כבש הוא והקיפוהו לצואר אחד מהם ומכוון יפה הנסמוך על זה:

קפ נשבר הגף סמוך לגוף כמה שעורו לטרוף:

קפא חלב רותח זוחל מקדירה של חלב ונמשך הזחילה על הכירה עד שנוגע בקדירה של בשר שעל הכירה אי חשיב האי קילוח עדיין רותח:

קפב כחל לאחר שחתכוה וצלאוהו אם מותר להניחה ע"ג דף של בשר אם אם נוהגים לעשותו בפשטיד"א:

קפג תחב כף של חלב בקדרה של בשר ב"פ אם צריך ב"פ ס':

קפד השוחט לעצמו הרבה עופות ואמר אין רצוני לטרוח ולבדוק הסכין בין כל עוף ועוף רק אחר שגמרתי לשחוט כולה אבדוק הסכין כי בטוח אני שלא אמצאנו פגום ואם אמצאנו פגום אטריף את כולם אם רשאי לעשות כן לכתחלה:

קפה השוחט אווזים ונמצא אחר השחיטה קנה רך של גמי תחוב לארכו של וושט ונשחט הקנה והוושט אי שחיטתו כשרה או לאו:

קפו טבח אומן השוחט בשכר שקלקל בדבר שמן התורה היתר גמור רק שאנו מחמירים בו בחומרא יתירא אם הטבח חייב לשלם:

קפז השוחט תרנגולת ולרוב חדוד הסכין חותך כל הראש בבת אחת אם צריך לכסות הדם:

קפח עיסה שנתחמצה כל צרכה שאם לא ימהרו לאפותה תתקלקל העיסה ובעלת העיסה אינה בבית וקודם שתחזור לביתה תתקלקל העיס' אם המשרתת בבית רשאה להפריש חלה בלי רשותה:

קפט אשה שלשה ב' עיסות אחת עם כרכום וא' בלא כרכום אם יכולה לצרפם ע"י נשיכה כדי לטול מהן חלה כי אין שיעור חלה בכל אחת מהן:

קצ הלש בשאור של נכרים איך יעשה עם החלה:

קצא יש שנים קרים וא"א לעובדי אדמה לזרוע שעורים ושבולת שועל קודם יום הנף העומר אם יש לחוש אותה שנה שלא לאכול הזרעים ושלא לשתות השכר הנעשה בשעורים:

קצב איך פודין בזה"ז כרם רבעי ונט"ר:

קצג כשמבריכין הגפנים בכל שנה אמאי אין חוששין משום ערלה: קצד אם מותר לזרוע ירקות בין הגפנים:

רא חבית שהיה בו יי"נ ועומדת ריקנית כמה ימי' ואח"כ שמו יין בתוכ' לא הכשירוה מקודם ושהה סיין בתוכה מעל"ע אסהיין מותר:

רב יהודי הניח חביות בבית הנכרי חתום כהלכתו ואח"כ בא הנכרי אל היהודי ואומר היין שלך מטפטף ואחר ב' ימים הלך וראה שלא היה מטפטף עוד כי הנכרי תיקן החבית בהידוק המגרפים עד שנסתם ונעצר אם יש לחוש לנסך כה"ג:

רג נכרים שהלכו לפני גיגית של יין וטבל א' אצבעו ביין. ולחשו הנכרים יחד ושמחו ומלאו פיהם שחוק שניכר ממעשיהם שעשו להכעיס אבל הם אומרים כי לנסות היין עשו אם יש לחוש לנסך כה"ג:

רד נכרי הנוגע ביין שבחבית ע"י ניצוק והיין כשר באותו שנה ביוקר ובדוחק יש לצבור יין כשר לשתות כל השנה אם יש להתיר ניצוק כה"ג:

רה ישראל שהניח חבית יין בבית הנכרי בע"ח וחתם החבית ואח"כ כשחזר הישראל מצא החותמות רובן מקולקלי' אם יש לחוש לניסוך:

רו השולח גבינות ע"י נכרי בשק חתום לעיר אחרת והיהודי עצמו הלך אח"כ לאותו העיר שנשתלחו הגבינות שם ומצא החותם מקולקל והיה ניכר שהשק נפתח ומנה הגבינות ומצא מנינה שלם וגם הכיר בט"ע מקצת הגבינות המשובחות שבהן אם יש לחוש באותם המותרים שלא הכיר שמא החליפם:

רז מי ששלח סבלונות אחר השדוכין אי חיישינן לקדושין:

רח קטנה שיש לה אב בארץ מרחקים והשיאוה קרוביה והבעל לא בא עליה עדיין והלך ממנה עד שגדלה ואח"כ בא האב והיה ממאן בקדושין הללו וגם הבת ממאנת בו אם מועיל המיאון:

רט א' שהוליך עמו בתולה אחת מעיר לעיר ונתעברה ואמרה שממנו נתעברה ואומרת שנדר לה לישאנה והוא מכחישה בכ"ד ואח"כ היא רוצה להנשא לבעל אם יש לחוש שמא קדשה הראשון בביאה:

רי א' שכר חגורה להתקשט בה ואח"כ אמר לבתולה אחת התרצי לקדש לי בשכר שאני מלוה ליכי החגורה שתלך בה במחולות ואמרה הן והלוה לה החגורה בפני עדים והלכה בה במחולות אם יש בו חשש קדושין:

ריא למה אנו מוחים בכמה אנשים הנושאים נשים שמתו לה ב' אנשי':

ריב ראובן בא לב"ד ואמר אני ושמעון היינו בבית וקרא לוי לבתולה ואמר בואי אלי והתקדשי לי בד' זהובים אלו ואמרה הן ונתן לה הד' זהובים והלכה לה וקרא לוי אחריה להחזיר לו הזהובים כי לשחוק בה נתכוין ולא רצתה להחזירם ושמעון אמר ג"כ שהיה הכל דרך שחוק וכן אמר לוי וגם הבתולה אם יש חשש קדושין:

ריג המשיא בתו קטנה מי מקבל הקדושין:

ריד אם בן בנה של דינה מותר באשת יעקב:

רטו מי שנשא אשה בארץ מולדתו ואחר ג' או ד"ש היה נראה לו שלא יוכל לחיות את עצמו במדינה זו ורצונו ללכת אל עיר אחרת להחיות ולהתפרנס את נפשו אם יכול לכוף את אשתו לצאת עמו:

רטז אחד נשא מינקת חבירו אחר כ"ד חודש וחשב חדש העיבור לאחד מהן אם צריכים להפרישו ממנה:

ריז אשה מינקת שמת בעלה אם יש לה דין לתבוע כתובה תוך כ"ד חדשים קודם שהיא ראויה להנשא:

ריח מי ששמע שאשתו מקללת את אביה ואמה אם רשאי להכותה כדי שלא תעשה עוד:

ריט אם המשומדת פוטרת צרתה מן היבום:

רכ דין יבמה שיש לה ג' יבמין והיבמה אינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם ולא לחלוק בנכסים אלא רצונה לישב עגונה וגם נכלל בזה אם האחד יחלוץ ויקח חצי הנכסים אם צריך לחלק אותם הנכסים עם שאר אחיו עוד נכלל בזה אם יש ליבמה נכסים יתר על כתובה איך יתנהגו בו:

רכא אם יכול לקבוע מקום בשחרית כדי לחלוץ בערב או אם דוקא הקביעות מערבית לשחרית:

רכב אשה שמת בעלה בלי זרע קיימא וסברה שגם אחי בעלה מת ונתקדשה לאחר ואח"כ בא אחיו לחלוץ לה ונשאת למקדש אם מותרת לשבת תחתיו:

רכג אם יבמה זקוקה למשומד שהיה משומד בשעה שנשאת לאחיו אבל היה עדיין קטן:

רכד הזקוקה לב' יבמין ומת א' מהן קודם שחלצה אם צריכה להמתין ג"ח ממיתת היבם האחד קודם שתחלץ לשני:

רכה יבמה שחלצה לאחד מן האחים ואח"כ נמצא שעדיין קטנה היא אם צריכה אח"כ לחזור על כל האחים:

רכו מי הם הקרובים הכשרים לישב בחליצה הן מן הג' דיינים הן השנים שמוסיפין על השלשה:

רכז אם רשאים לחלוץ בע"ש:

רכח עד שבא לחתום בגט וכשרצה לכתוב יעקב טעה וכתב ש' במקום ע' והזהירוהו שטעה קודם שכתב הקו"ף ומחק ראש השמאלית של ש' עד שנעשה ע' וגמר חתימתו אם יש להכשיר הגט בדיעבד:

רכט בגט ארוסה שכ' אנת אנתתי ולא ארוסתי אם הגט כשר:

רל גט שנכתב בו ש' וע' שהיודין שבתוכה אינם נוגעין וכן י' שאחורי הצ' ושעל הא' אינם נוגעין אבל הם כל כך סמוכין שהתינוק קורא אותן בריוח בלי שום גמגום אם הגט כשר:

רלא באותן מדינות שמזכירין ח' כמו כ' רפויה האיך כותבין בגט הכנויים כגון מי"כל יכ"נט אם כותבים בכ' או בח':

רלב טעם וישוב איך אני כותבין בגטין כמה דברים שלא נהגו הקדמונים ואמאי אין בו משום הוצאת לעז על גטין הראשונים:

רלג כשכותבין בגט בנימן אם יש לכותבו מלא או חסר וכן מבאר הרבה שמות דוגמתו:

רלד מי שנשתנה שמו מחמת חולי אם כותבים בגט אנא יעקב משה או יעקב דמתקרי משה:

רלה אם לכתוב בגט כינוי שהוא על צורת גופו כמו שמעון פוי"ך אבל אין קורין אותו פויך בלי השם דשמעון:

רלו אם נכתב גט ויודין שבשין אינם נוגעין:

רלז האיך עושין במשומד השולח גט להוליך לאשתו:

רלח שליח להולכה שאינו מכיר שהיא אשת המגרש ואין עדים שיעידו ע"ז אם יוכל לסמוך ע נשי או קרובים שיעידו עלי':

רלט יהודים ששמעו מנכרי אחד מסל"ת ששמע מנכרי א' שנהרג יהודי בזה הכפר ונתן בו סימנים לפי תומו והסי' היו ביהודה שנאבד אם אשתו מותרת להנשא ע"פ מדות זה:

רמ עוד דיני עדות אשה בנכרי מסל"ת:

רמא דיני נשים הנמלטין מהגזירה ח"ו וב"מ אם מותרות הן לבעליהן ולכהונה:

רמב אשת ישראל רגילה ללכת יחידית אל הכפרים ללון שמה בין הנכרים ולפעמים נתפשת מחמת חובות שחייבת לנכרים אם אסורה היא לבעלה או אם נקראת עוברת על דת:

רמג מי שגירש את אשתו ונשאת לחבירו הדר אצלו בעיר קטנה ואין יהודים דרים שם רק אלו הב' אם מותר המגרש ליכנס לבית חבירו:

רמד אם קנא הבעל לאשתו שלא להתיחד עם פלוני אם יש לחוש אח"כ ליחוד כשנתיחדה עם זה אפי' אם בעלה בעיר:

רמה אשה שלא שמשה זמן רב וראתה דם צריכה להמתין ללבוש לבנים כאשה ששמשה מקרוב:

רמו אשה שהרגישה כאלו נפתח מקורה להוציא דם ובדקה עצמה ומצאה על העד דבר לבן ולא לבן ממש אם יש לטהרה:

רמז אשה שלעולם אינה רואה דם בפחות מי"ד אחר טבילתה ואח"כ ראתה לפעמים בט"ו בי"ו בכ' בכ"א אי חשבינן לה כאין לה וסת:

רמח אם יכולה אשה ללבוש לבנים אחר שהתפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול:

רמט אשה שמצאה כתם פחות מכגריס תוך ג"י הראשונים אם יש לתלות בדם מאכולת:

רן אם מותר לחבק ולנשק את אשתו בעונה הסמוכה לוסתה:

רנא אם מותר לישב עם אשתו נדה על העגלה ללכת מעיר לעיר:

רנב נדה שהיתה חולה אם בעלה רשאי לשמשה בחוליה:

רנג בחור נשא בתולה ושכב אצלה כמה לילות ולא בא עליה ואח"כ פירסה נדה אם צריכה עוד שמירה להתיחד עמה:

רנד טעם וישוב על מה שנוהגים נשים שלנו לטבול בנהרות בכל השנה:

רנה אם מותרת יולדת לטבול אחר לידה בלילי שבת:

רנו עוד ממש בדבר הנ"ל:

רנז אם מותר להניח לקטן להטביל כלים חדשים הנלקחים מנכרים:

רנח האיך מנקין המקוה ואם צריך כלים נקובים לנקותה:

רנט מי שלא נטל ידיו ונגע בידו במים כשרים אם נפסלו המים לנט"י:

רס מים ששתו מהם תרנגולים אם כשרים לנט"י:

רסא כלי שנקב כמוציא משקה אבל לא ככונס משקה אם כשר לנט"י:

רסב מי שהיה לו בן ובת ומתו שניהם והניח כל אחד מהן בן אם קיים הזקן מצות פו"ר בזה:

רסג מי שקיים פו"ר ונתאלמן ולא רצה לישא אשה משום יראת קטטה בביתו אם יפה עושה:

רסד קטן שנימול ואינו נראה רק ראש המילה כמו עד שליש והרבה ממשפחתו שדרכם כך עד בני י"ג שנה אז הם כשאר נימולים אם חייבין לתקן מילת הקטנים:

רסה אבי הבן שלא מל רק פ"א אם רשאי למול את בנו בשבת היכא דאיכא אומן מוהל אחר:

רסו מילה בפורים אם מלין קודם קריאת מגילה או אחריה:

רסז בת כהן פנויה שנתעברה ואמרה מפלוני יהודי נתעברה והוא אומר לא כי אלא מנכרי נתעברה כשהבן נתגדל אם חייב לפדות א"ע:

רסח אם לברך בסעודת פדיון הבן שהשמחה במעונו:

רסט אם אפשר לעשות שום תקנה לפדות בכור אדם בשבת כשחל יום ל"א בשבת:

רע ישראל שיש לו פרה מעוברת בבית נכרי האיך מקנה אותה לנכרי שתפטור מבכורה:

רעא ישראל קנה פרה חולבת ומעוברת מנכרי והנכרי א"ל הזהרו כשתהא סמוכה ללידתה שלא תקרבו אליה כי דרכה לבעוט באותו זמן אם יש לסמוך ע"ז שכבר ילדה ברשות הנכרי ולפוטרה מהבכורה:

רעב אשה שהקדישה נ"מ שלה אם בעלה יוכל להנות מפירותיהן או כי תמות אם יורש אותם:

רעג אם יש צד היתר מה שנהנין מן הבימה ומפות ומעילים של ס"ת:

רעד אדם שעשה עבירה שראוי לנדותו עליה והרב שבעיר נידה אותו אבל הכל הרגישו שנידהו מחמת שנאה שהי"ל עליו בלא"ה אם יש ממש בנידויו:

רעה מי שנדר להתענות ב' ה' כל השנה ורצה ללוות יום א' מהן ולפרוע ביום אחר אי שרי או לא:

רעו חכם שנידה לא' כדין וגזר המושל בקנם שלא להחזיק הנדוי אם חייבים הקהל להכנס בספק סכנת הקנס להחזיק הנדוי:

רעז מי שחלה בנו ונדר שלא לשתות יין עד שיהיה הבן בר מצוה והבריא בנו מחולי זה ואחר שנה או שנתיים מת מחולי אחר קודם שהיה בר מצוה אם האב מותר ביין תיכף אחר פטירת בנו או צריך להמתין עד הזמן שהיה ראוי להיות ב"מ או יאסר לעולם שלא יהיה לעולם ב"מ:

רעח המתענה ב' דר"ה תענית חלום היאך יתנהג אח"כ אם צריך להתענות יום ב' לבד או גם יום א' או כלל לא:

רעט אשה שנדרה נדר שיש בו ע"נ וקיים לה בעלה אם החכם יכול להתירו:

רפ קהל שגזרו תענית בשביל קהל אחר שהם בצרה ואחר חצות היום נודע להם שנפטרו מהצרה אתמול קודם קריאת התענית אם צריכים להשלים התענית או לאו:

רפא קהל שעשו תקנה שלא לעשות עוד חילוף מטבע שיצא עליו שם דפסול ואמר א' שכחתי שיש לי מטבע ההיא שקניתי קודם התקנה אם רשאי למוכרה:

רפב קהל שעשו תקנה בקנס לצדקה לכל מי שיעבור הן איש הן אשה ועברה התקנה אשה שיש לה בעל אם בעלה חייב לשלם בעדה:

רפג כהן שמת לו מת בשבת מהמתים שמצוה לטמא לו אם מותר הוא להיות באהל ביום השבת:

רפד אחד משרי המושל רצה לרעות סוסים שלו על בה"ק אם הקהל מחוייבים ליתן שוחד כדי למחות בידו:

רפה כהן שהוגד לו שמת באהל והוא ערום אם מותר לו להשהות באהל עד שילבש מקצת בגדים:

רפו אם מוזהרים על קרחת ושריטה כשאין המת לפניו:

רפז האיך נוהגין כשמת לו מת בע"ש ואותו שבת הוא ערב הרגל אם רוחץ בע"ש:

רפח מת לו מת בחש"מ אם צריך לקרוע במועד או אחר המועד:

רפט משרתת שאירע לה אבל אם מותרת לעשות צרכי אדוניה:

רצ אם אבל מותר לצאת בלילה אחר שתכלה רגל מן השוק:

רצא קרובים שנוהגים במקצת אבילות כמה יהיה קרוב ובמה צריך להראות אבילות:

רצב מי שמת לו מת בר"ח ניסן אם רשאי לפסוק אבלתו לשנה אחרת בכ"ט באדר אי אמרינן מקצת היום ככולו:

רצג המתענים ואומרים קדיש יום פטירת אביו ואמו אי מתענים יום המיתה או יום הקבורה:

רצד אם מתענים בשנה מעוברת תענית יא"צ באדר א' או בשני:

רצה אם יש נדנוד איסור לגלח פאת הזקן במספריים:

רצו מי שיש לו זפי"ן עשוים מפשתן אם מותר לחבר בה בתי זרועות מצמר עם קרסים שקורין קניפ"ל:

רצז אם להחמיר שלא לחבר עורות חיה ובהמה תחת בגדי צמר מאחר שהן תפורין זו לזו בחוטי פשתן:

רצח נכרי המוליך עגלה דכלאים בשור וחמור ופגע בו בדרך אם יכול לדבר עמו מעסקיו בקול רם:

רצט אם מותר לישראל למכור לנכרי תרנגולים אע"פ שיודע בודאי שהנכרי קונה אותה לסרסם:

ש אחד נשא אשה ושניהם רכים בשנים וקרוביהם רוצים להתעסק בשלהם קרוב לשכר ורחוק להפסד אם רשאים לעשות כן:

שא ראובן יש לו ש"ח על נכרי ובקש משמעון שיקנה ממנו חצי החוב ומכאן ואילך יעלה לו הריבית מן הנכרי לפי הערך ורוצה להיות לו ערב ג"כ בעד הקרן אי שרי למעבד הכי:

שב איך למצוא היתר להלוות לחבירו מעות שיתן לו מהן ריווח ויהיה ג"כ בטוח מן הקרן:

שג מי שיש לו שט"ח מנכרי בריבית ואמר לאחד תן לי חצי המעות ויעלה לך כל הריבית כ"ז שלא אחזיר לך מעותיך האיך יעשו שיהא בהיתר:

שד שט"ח שעברה עליה שמיטה אם יכול המלוה לכופו לשלם בערכאות מאחר שכתוב בשטר שיכול לכופו בין בד"י בין בדיני האומות:

שה אם יכולין לעכב הפקדון של ראובן בעיר אחרת שיש בה ב"ד כשאומר ראובן שרוצה לדון בעירו ולא בעיר הפקדון:

שו אחד שתובמין ממנו ממון אם מותר לחפש טענות ודחיות שיעשה עמו פשרה:

שז מי שהוציא ש"ר על אחד וגרם לו בזה היזק ואח"כ נשמע שהוא שחר מה דינו ואם ישלם לו מה שהזיקו:

שח ראובן שלח מעות לשמעון ביד לוי לקנות לו חפץ ואח"כ בא ראובן ותבע משמעון החפץ ואמר שמעון במעמד לוי שמעולם לא נתן לו לוי בשם ראובן כלום ולוי אמר שנתן לו על מי מוטל השבועה:

שט יהודי נותן חגורת כסף לאומן נכרי לתקנה והלך הנכרי אל יהודי אחר וא"ל תן לי משכנותי שאצלך ותלוה לי עוד וחגורה זה לך למשכון ואח"כ ברח הנכרי אם חייב זה להחזיר החגורה או לא:

שי אם רשותו של אדם קונה סחורה שבאה לביתו לענין שאין אחר רשאי לקנותה:

שיא ראובן החליץ כל נכסיו עם שמעון ולוי והעמידו קנס לצדקה על המעכב ואח"כ נתחרט ראובן ובקש משמעון שימחול לו וכן עשה שמעון ולוי א"ר למחול והקהל תובעין קנס הצדקה אם יש זכות ללוי או לקהל:

שיב אם הבעל יכול לטעון בעד אשתו בנכסי מלוג שלה כשאין לו הרשאה ממנה:

שיג מי שהרשה את חבירו ליקח מעותיו וקיבל קנין סודר על זה והלך זה ונטל המעות ואח"כ בא לחזור מה דינו:

שיד ראובן נתן י' זהובים לשמעון להוליכם לעיר אחרת ולוי נתן לו ו' זהובים ולשמעון עצמו היה כ' זהובים ואמר הריני מניח זהובים שלכם בכיסי עם זהובים שלי ונאבדו לו ד' זהובים על מי ההפסד ואיך מעריכין ההפסד:

שטו אחד הראה לגנב מחתרת שיוכל לגנוב משם ממון חבירו והלך הגנב וגנב דרך אותו המחתרת אם חייב המראה לשלם:

שטז אחד היה לו סוס שעומד להשכיר בא חבירו לקחת את הסוס ואמר שרוצה לרכוב עליו לצורך חוב א' שהוא נפסד בודאי אם לא ילך ואמרה לו אשת המשכיר אל תקחהו כי גם בעלי צריך לרכוב בעד חובו השיב זה אם יפסיד בעליך חובו אני אשלם לו כל החוב וגם שכר הסוס אתן ולקח הסוס בלי רשות ונאנס הסוס בדרך אם חייב לשלם הסוס כיון שלא ברשות לקחו:

שיז אחד האוכל עם חמיו ב"ש יותר מאשר קצב לו ולא מחה בו חמיו לאמר אל תוסף אכול עמי וכשאכל עמו הוא ואשתו ב' שנים תבעו חמיו לשלם המזונות דזה אמר הלא נתת ג"כ לחתנך הראשון מזונות יותר ממה שקצבת לו אם חייב לפרוע המזונות לחמיו:

שיח באיזה אופן יש אונאה בשכירת אדם ובהמה:

שיט כובסת נתנה לאחד בגד חבירו ואח"כ בא חבירו ותבעו אם צריך להחזיר לו בגדו ולהפסיד את שלו כי לא קבל מן הכובסת רק מנין בגדיו:

שכ אחד אמר לחבירו אני רוצה למצוא לך מרגליות לקנות וקיבל קנין סודר ט"ז והיה סבור למוצאם ביד א' ולא מצאם ושוב לא יכול למוצאה כ"א בטורח גדול אם יכול לחזור מקנין סודר שקיבל:

שכא אחד נתן שטר לחתנו על נדוניית בתו ומתה הבת ואח"כ בקש החתן מחמיו שישאול לו ספרים ללמוד בהן וכן עשה ואחר כך תבע מחמיו שטרו השיב חמיו כבר מתה בתי והחתן רוצה לעכב הספרים אם הדין עמו:

שכב ראובן מכר לשמעון בשר איל תחת בשר סריס אם יכול שמעון לחזור מהמקח או ינכה לו רק מה שהוא בזול יותר מבשר סריס:

שכג ראובן שכר אחד שילך בעדו למדינה פלונית והלך ראובן מחוץ לעיר והשליח אמר לשנים הנני מודיעכם שאיני רוצה לעכב שליחות ראובן אך מ"מ רצוני שיתן לי ג"כ ההוצאות על הדרך ואף כי לא התניתי בפירוש עמו מ"מ המנהג כן הוא. והלך לדרכו ובבואו לא רצה ראובן ליתן ההוצאות הדין עם מי:

שכד ראובן המציא חוב לשמעון ונטל שכרו ע"ז לאח"ז נפל קלקול בחוב שיצטרך טרחא גדולה לתקנו ואמר שמעון לראובן מחויב אתה לעשות הטרחא כי קבלת שכרך ושמעון אינו רוצה הדין עם מי:

שכה ראובן תובע את שמעון שיפרע לו חובו ובקש ממנו שמעון לתת לו זמן ועשה כן וכשהגיע הזמן לא רצה לפרוע ובא לב"ד וחייבוהו לשלם אם נותנין לו עוד זמן ל' יום זמן לפרוע:

שכו מי שנתן לחבירו כ"י לתת לו איזה דבר וכתב שנשבע ש"ד על ככה ואח"כ טוען שלא נשבע רק שכתב כך והתובע מודה לו מה דינו:

שכז ראובן נתחייב שבועה לשמעון והפכה ראובן ואמר לשמעון תשבע אתה. וכשבא שמעון לישבע אז רצה ראובן לגלגל עליו תביעות אחרות אם יכול לגלגל בכה"ג או לאו:

שכח ראובן שאל משמעון כלי זיין ללכת עם הנכרי נגד השונאים מחוץ לעיר ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחו הכלי זיין מראובן אם חייב לשלם:

שכט שכיר שחלתה לו אשתו ומתוך כך לא גמר מלאכתו אי חשיב אונס בכה"ג. ובכלל זה תמצא ג"כ שאר דיני שכיר:

של ראובן מת בלא יורשים ולא נודע לו שום יורש ואשתו תפסה הנכסים בכתובתה ולא הגיעו לפי פרעון הכתובה ואח"כ מתה האשה ובא אחד להביא כתבים שהוא יורש של בעלה ורצה לזכות בנכסים מחמת שהאשה לא נשבעה על כתובתה ויורשי האשה רוצים לזכות בנכסים הדין עם מי:

שלא שטר נכרי שכתב בו איך שהנכרי משעבד א"ע לישראל זה ולכל הבאים מכחו אם יכול להקנותו לישראל אחר בחליפין בלי מסירה:

שלב רב שקיים שטר יחידי אם מהני הקיום:

שלג באיזה מקום נקרא שמירה מעולה לפקדון או איזה דבר נקרא פשיעה כשמניח ב"א נכריים ללכת בחדרו:

שלד ראובן תובע את שמעון ואמר שפשע בפקדון שלו וע"א מעיד כדבריו ושמעון מביא ג"כ ע"א שלא פשע אם פטור שמעון משבועה:

שלה איש אשר בידו פקדון וטוען שהמפקיד צריך להוציא לצרכו סך זהובים וזה מודה לו שכ"כ אבל אמר לא הוצאתי כ"כ אם נאמן הנפקד בשבועה:

שלו שנים שהיו שותפין בבית שיש בו דין חלוקה והאחד חפץ לחלוק והשני אמר שבדעתו למכור חלקו ואם יחלק לא יקח אותו שום אדם אם יכולין לכופו לחלוק:

שלז כותל שהיה בין ראובן ושמעון ובצד הא' אבנים גדולות ואמר א' רצוני לקנותו כי בצד ביתי הם הדין עמו או לאו:

שלח בית שמצריו מצר א' במצר שמעון ומצד אחד מצר נכרי בא יהודי ת' וקנה אותו ובא שמעון ורצה לדחות אותו מכח מצרנות והקונה אמר אחרי שמצ"א הוא במיצר הנכרי אין לו דין מצרנות הדין עם מי:

שלט מנהג במדינה שכל יהודי המחזיק במשפט קרקעות של ב"ח נכרי אח"כ יוכל היהודי למכור אותו אבל הב"ח יש לו כח לגבות אותם והיהודי רוצה למוכרם לאחר אם יכולה האשה למחות בו מדין שעבוד כתובתה:

שמ אחד קנה בית ובא המצרן וסלקו וזה טוען כיון שאין לי בית דירה אין לך דינא דבר מצרא הדין עם מי:

שמא שר שיש לו ב' עיירות וכל א' נותנים מס בפ"ע ועשירי העיר עקרו דירתם מעיר אחת וקבעו עצמם בעיר אחרת והשר תבע מס גדול מכל עיר בפ"ע ולאחר הטלת המס אמר השר מה שתבעתי בעיר הזאת הם יתנו מבלתי העשירים שקבעו דירתם לכאן והעשירים יתנו עם הקהל שדרו שם מקדם ונתן רשות לב' הקהלות לדון בד"י האיך ידונו בהם:

שמב האיך נותנים מסים וממה מחויבים לתת ומי המחויבים וכל דיני מסים:

שמג רוב הקהל הסכימו שישבע כל א' על הודאתו ומקצת בעלי כיסין ממאנים ואומרים לעשות שומא כמנהגם ואפי' אם יתחייבו לישבע אין רוצים לפרוט כ"ד ודבר כי דואגים להיזקות מתוך כך אלא רצונם לשער ולהעריך כלל ממונם בסכום א' ע"פ שבועה הדין עם מי:

דשמ צבור שהוטל עליהם מס והסכימו לברור ה' אנשים להעריך כ"א וא' ויש בקהל ב' אחים עשירים ורוצים שיהיו מאותן ה' אנשים אם הדין עמהם:

שמה כשיש חירום על העיר והוטל על הקהל להעמיד שומרים להחזיק בדקי העיר אם גובון לפי ממון או לפי נפשות:

שמו מנהג כשבא מושל תוך העיר שצריכין היהודים להשאיל לו מצעות ושימושי דערסא וגם צריכין ליתן לו מעט מעות האיך גובין אותן העולים:

שמז אם מועיל מעמד שלשתן בממון יתומים ע"י האפטרופוס לטובת היתומים:

שמח מי שהוציא הוצאות על יתומים קטנים לצורך פרנסתם שלא בצוואת ב"ד אם חייבים הם לפרוע או לא:

שמט ראובן ואשתו היו להם בניס קטנים ובעת הגזירה נטמעו לבין הנכרים ומת ראובן ואשתו ואח"כ מת אבי האשה ובאו יורשיו ליטול הירושה ואתי ראובן בא ואמר כי הוא רוצה להיות אפטרופוס היתומין בני אחיו כי הירושה להם היא ואולי ישובו לדת האמת הדין עם מי:

שן ראובן צוה מחמת מיתה שינתן מנכסיו לבת בנו כ' ליטרא לקנות חגורה יפה ומת ואח"כ מתה גם בת בנו קודם שנתנו לה המעות והניחה בן קטן ומת גם הוא ובעלה בא לזכות ולגבות מחמיו אותן כ' ליטרין אם יש לו זכות בהן:

שנא שנים שהוציאו דייתקי על לוי שאביו צוה מחמת מיתה שינתן להם סך ממון מנכסי אביו ולוי מסרב וטוען שאין ממשות באותו צוואה ואח"כ נתפשר עם האחד ולב' איננו רוצה לתת כלום וזה טוען אם אין ממשות בצוואה מדוע נתת לזה ולוי טוען אם נתתי לו הרבה מה נפקא לך בזה הדין עם מי:

שנב שתוקי א' מת בלי ז"ק צוה שינתן בית שלו לאמו ובא אחר וזכה בבית כדין זוכה בנכסי הגר אם מחויב להוציאו מידו ולתת מאמו:

שנג נשים מריבות על מקומות בב"ה שלהם ואחת הביאה ב' נשים שהמקומות שלה והאחרת הביאה עד א' שהמקומות שלה איזה עדות עדיף:

דשן אחד בקש את חבירו להיות מורשה שלו ונתרצה לו באופן שאם יזכה בדין יתן לו דבר מה שירצה. ושוב רוצה המורשה להעיד בדבר שתלה בו זכות לזה אם חשיב כנוגע בעדות: