שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/ו
|
< הקודם · הבא > |
ו) אין מבטלין איסור לכתחלה. כתבתי בנדפס במערכה זו אות ז' (בד"ה וכתב הרב) דהרב אבני מילואים כתב דלא נחלקו הקדמונים אם איסור ביטול האיסורין הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן אלא דוקא בשאר איסורין אבל בתרומה שאסור לאבדה וכי מערבה בחולין הרי הוא כמאבדה לכ"ע הוא מדאורייתא והוכחתי מדברי כמה רבני האחרונים ומכללם הרב פר"ח בסי' צ"ט סק"ח ומחלוקותו דלא שמיעא להו לחלק כן עי"ש וכן ראיתי עתה לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' ח"י אות א' שהשיג על האבני מילואים דבפר"ח סי' צ"ט מבואר דלא כדבריו. אמנם בהשמטות הספר ראיתי שכתב בשם ביכורי יוסף (מ"ז א') בתרומה כיון דאיכא מצות נתינה וכשמבטל לה מבטל מצות נתינה אסור לבטל מה"ת וסיים המחבר נ"י דבזה י"ל קושית השי למורא וכו' עי"ש וספרים הללו אין מצוים אצלי והעיקר נראה כדעת הרבנים שהבאתי שאין לחלק בין שאר איסורין לתרומה גם ראיתי עתה בס' זכר ישעיהו שנדפס מקרוב בדף ו' ע"ג דשדי נרגא ע"ד הרב אבני מילואים דלא הועיל כלל בהמצאתו דנהי נמי כשמבטל התרומה כדי לאכלה חשיב כמאבדה הלא נשאל איפה אלא מאי היכי נעביד והא גם עכשיו כשאוכל התרומה כמות שהיא מי איכא איבוד גדול מזה כיון שלא ניתנה אלא לאכילת כהנים א"כ כשהיא נאכלת ע"י איזה אופן אחר שיהיה הרי זה כמאבדה ומה לי אם נותנה לכלבו או אוכלה זר וכו' וכיון שסופה לילך לאיבוד יותר טוב הוא לבטלה ולהאכילה וכו' עי"ש מ"ש ליישב עיקר קושית מרן המשל"מ. ועל הרב כתב סופר בחיו"ד סוסי' ס' שהביא בשתיקה כהודאת סברת האבני מילואים דבתרומה אפילו לח בלח לכ"ע הוא מדאורייתא תמיה לי לפי מ"ש הוא עצמו שם בסי' ה"ן בביאור מאי דתני בריתא בחולין דף צ"ז ע"א קדרה שבשל בה וכו' תרומה לא יבשל בה חולין דאיצטריך לאשמועינן בקדרה בת יומא אפילו ידעינן שיש ששים משום דאין מבטלין איסור לכתחלה דסד"א דלא אסרו ביטול איסורין אלא במידי דאיסורא בלע אבל תרומה הוי היתרא בלע כיון שמותרת לכהנים וכתב שהפנ"י לפסחים דף ל' רוצה לומר כן אלא דמסוגיא דזרוע בשלה מוכח בהפך ואהכי איכפל תנא דבריתא ואשמועינן בקדרה של תרומה לא יבשל בה וכו' אלו תוד"ק ומאחר שהסברא פשוטה היתה דבתרומה מותר לבטל לכתחלה א"כ עכ"ל דאין זה בכלל איבוד תרומה שא"כ לא היה שום סלקא דעתין להתיר וא"כ איך נתפוס השיטה לילך מן הקצה אל הקצה דהס"ד היה דתרומה מותר לבטלה דקילא משאר איסורי דאסור לבטלן מדרבנן מיהא וזו מותרת ולהאמת תרומה חמורה בזה משאר איסורין דאיסור הביטול בה הוא מדאורייתא אתמהה יציבא בארעא וכו' ולא תנוח דעתי לומר דהס"ד היה דעירוב תרומה בחולין אין זה איבוד התרומה וכיון דהיתרא בלע מותר לערב. ולהאמת העירוב חשיב איבוד התרומה וא"כ ממילא אסור מן התורה דכ"ז דוחק עצום ומ"ש בשם הפנ"י דרצה לומר דבתרומה מותר לבטל לכתחלה הנה הרשב"א במשמרת הבית בבית ד' שער ד' (בד"ה עוד שם עוד כתב דכלי חרס וכו') בהתווכחו עם הרא"ה בבישל במקצת הכלי אם צריך להגעיל כולו וכתב דלכאורה נראה ממ"ש בזבחים דף צ"ו ע"ב לא נצרכה אלא לכדאמר מר בשל במקצת הכלי צריך למרק כולו ובתרומה לא צריך כתב וז"ל אי משום הא דילמא לא איריא דהתם אפשר דדוקא בבשר בחלב ובתרומה דבלע היתרא ובבשר בחלב טעמא משום דכל שנחלש טעם הבשר ע"י הגעלת אותו מקצת הכלי שבישל בו שוב אינו ראוי לחול עליו שם איסור בב"ח ובתרומה נמי אע"ג דמעיקרא אסורה לזרים והויא לה לזרים כדבר האסור שאני תרומה דאפילו היא בעינה אקילו בה להתירה ולבטלה לכתחלה במה שאין דרך להקפיד בעלים בחולין שלהם ודוקא כל שאין בה נתינת טעם וכמו שאמרו במגורה שפינה ממנה תרומה ורוצה ליתן בה חולין שאין צריך להיות יושב ומלקט אבל בשאר איסורין גמורין כנבלה וכיוצא בה אני אומר בשל במקצת כלי צריך להגעיל כל הכלי וכו' עכ"ל מדבריו למדנו דתרומה קילא משאר איסורין לענין כל שאין בה נתינת טעם אבל אם יש בה נתינת טעם אית בה משום ביטול איסור לכתחלה ואף היא מיקריא איסורא בלע וגם למדנו דעכ"פ אין תרומה חמורה לענין זה משאר איסורין וגם כתב דאקילו בה וכו' משמע דאיסור הביטול בה הוא רק מדרבנן:
והנה כל הנ"ל כתבתי בשנת התר"ן אחר ששלחתי את ספרי שדי חמד לווארשא להדפיסו (ותשלם מלאכת ההדפסה בסוף אלול התרנ"א) ועתה בשנת התרב"ן קבלתי מכתב ידידי הגאון מוהר"ר שלום מרדכי אבד"ק ברעזיאן מח"ס משפט שלום ועוד. יצ"ו. וכתוב בו בענין זה במערכת א' אין מבטלין וכו' אות ו' הביא כתר"ה דברי האב"מ ושאר מחברים אם בתרומה הא דאין מבטלין לכתחלה לכ"ע מה"ת ואני מצאתי באס"ז לב"ב דף פ"ז ע"א בהא דהטיף בה ג' טיפין נותן לתוכה חולין והקשה הר"ן דבשלמא במוכר ולוקח תליא בקפידה אבל בתרומה אמאי הקילו ותי' דכיון דביטול איסורין הוא מדרבנן לא רצו להטריח יותר מדאי והתירו לתת לתוכה חולין לכתחלה עי"ש הרי דגם בתרומה הא דאסור לבטל לכתחלה הוא רק מדרבנן ושם הביא בשם הרשב"א דכיון שהוא דבר מועט מאד מותר לבטל לכתחלה ואזיל לשיטתו בתה"א שהובא ביו"ד סוסי' צ"ט והר"ן לשיטתו שם שחולק על הרשב"א הוצרך ליישב כאן באופן אחר:
ואני מצאתי בירושלמי פ"י דערלה ה"א. מתני' פליגי על דרבי בא בר ממל וכו' מיסבר סבר רבב"מ שמותר לעשות כן בתחילה לא לשעבר מאי כדון וכו' אם אין בו כדי לצבוע וכו' אותו האיסור אין בו כדי לאסור ופי' הפ"מ דלפי שאין בהאיסור כדי ליתן טעם בהיתר ואין האיסור ניכר מותר לבטל אפי' לכתחלה ע"ש ומזה סיוע לדעת הרשב"א ובגוף סברת האב"מ יש לדין במ"ש ליישב ק"ו הפר"ד דלמאי דמבואר בסופ"ק דפסחים דהיכי דבלא"ה אזיל לאיבוד ליכא משום משמרת תרומותי וה"נ הרי בלא"ה יאכלנה החולה הזר וא"כ טפי עדיף להתיר לבטלו ברוב ולאכלו עכ"ד בזה יצ"ו וכיונה דעתו לדברי הגאון זכר ישעיה שהבאתי למעלה ועיין בס' כלילת המנורה לידידי הגאון מוהר"ר משה נתן הלוי אבד"ק דובנא יצ"ו במערכת האלף אות ז' מה שכתב להקשות על האבני מילואים כקושית הגאון מלא הרועים במערכת ביטול על הגאון נודע ביהודה ממתניתין דפרק י"א דתרומות עי"ש ויישב דשאני התם דאינו מתכוין לבטל עיין שם דב"ק ובספר ילקוט הגרשוני בח"ג (במערכת התי"ו) דף ל"א ע"ג הביא בשתיקה דברי הגאון אבני מלואים כנראה שלא ראה הגאון המחבר יצ"ו כי רבים לוחמים בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |