פתחי תשובה/אבן העזר/קנט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) נותן לה הזר. עב"ש סק"א מה שהקשה על המחבר ולכן נדחק לפרש שוגג דכאן לאו ע"פ עד אלא קול בעלמא ואם הי' ע"פ עד באמת מותרת למקדש ע"ש ועיין בספר בית מאיר שכ' עליו כל מעיין ישפוט בצדק שאין זה המכוון ולע"ד אין שום קושיא על הש"ע כו' ע"ש. גם בתשובת ברית אברהם סי' צ"ט כתב על דברי הב"ש הנ"ל דאשתמיטתיה דברי מהורש"א ביבמות דף צ"ב ע"ב בד"ה ונותן לה שני גט ע"ש עוד: (ועיין בתשו' חתם סופר חיב סי' פ"ב אודות יבמה זקוקה ליבם קטן בן שש שנים והביאה כתב עדות מרופאים שאם תתעגן עד שיגדיל היבם תפול לחולי ותסתכן אם יש להאמין לרופאים בזה ואם יש להתיר איסור זה משום סכנה והאריך בזה והעלה דחליל' וחס להתיר ומסיים ע"כ לא אקוה שיהי' ח"ו שום הרהור וערעור למיעבד טצדקי לעבור בפרהסי' על דברי תורה ח"ו ובטוחים אנו בהי"ת כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ולא יאונה לה כל און ע"ש) .
(ב) חזר הזר שגירשה. עבה"ט שכ' וה"ה אם עדיין לא גירשה ונשאה כו' ובב"ש מסיים בזה וכן משמע ממגיד. ועיין בתשו' כנ"י סי' ס"ז שכ' עליו הנה לא ראיתי במגיד שום משמעות כו' ע"ש גם בס' ב"מ חולק על הב"ש בזה:
(ג) חולץ לה ונשאת למקדש. עיין בלבוש שכתב וז"ל אם ירצה היבם ליבם אותה כופין את המקדש לגרש אותה ואם לא ירצה היבם ליבם אותה אלא לחלוץ לה חולץ לה ועודה ארוסה שא"צ המקדש לגרש אותה קודם החליצה ומותרת אח"כ למקדש אבל צריך אח"כ לקדשה פעם אחרת דקידושין הראשונים אינן אלא קידושי ספק לכך צריך לקדשה קידושי ודאי ואי לאו דמסתפינ' אמינא שטוב יותר הוא שיגרש אות' ג"כ המקדש קודם שיחלוץ לה יבמה דאי לא יגרשנה קודם החליצ' האיך יחלוץ לה יבמה הא כתיב אם לא יחפוץ לקחתה וחלצה כו' דמשמע הא אם הי' חפץ לקחתה עכשיו לא הי' חולץ אלא הי' מייבם ואם היא מודה מקודשת האיך הי' מייבם לכך יותר טוב שיגרשנה המקדש ויחלוץ לה יבמה ואח"כ יחזור ויקדשה קדושי ודאי אלא שהפוסקים לא כתבו כן אבל נ"ל להחמיר לעשות כן עכ"ל: ועיין בתשובת כנ"י סי' ס"ז שכתב דבר זה דצריכה גט קודם החליצה מדעת עצמו ולא ראה דברי הלבוש הנ"ל וגם לא הזכיר שדעת הפוסקים אינו כן כמ"ש הלבוש וכן מוכח דעת הרמ"א ז"ל מדכתב וצריך לחזור ולקדש אותה כו' ואי בשגירש' מקודם פשיטא דצריך לקדשה וכבר תמה עליו בזה בתשו' שב יעקב סי' ל"ח. וכתב עוד בש"י שם דנראה ליישב דעת הפוסקים דס"ל דא"צ גט קודם כחליצה. וקושיית הלבוש מהקרא דמשמע דאי רוצה לייבם כו' לק"מ דשפיר יש לו הברירה דאי רוצה לייבם צריך הבעל מיד ליתן גט כו' ואפשר לומר דאפילו הלבוש דמחמיר להצריכה גט קודם החליצה במקדש בשוגג היינו דוקא בזקוקה ליבם בודאי משא"כ היכא דאינה רק ספק זקוק' כו' ע"ש (ועמ"ש לעיל סי' קנ"ו ס"ק כ"ב) . ועיין בספר ב"מ האריך בענין זה וכתב בעיקר הדין אי צריך לגרש קודם החליצה ודאי דמוכח מדברי כרא"ש וכן מהטור ורמ"א דלא חיישי' כלל להכי. ומה שהכנ"י כתב שם דהרמב"ם כוון לדעתו זה אינו ואדרב' מהרמב"ם נמי מדוייק כהרא"ש והטור כו' וכן מבואר נמי מהריב"ש סימן תפ"ב ומתה"ד סי' רכ"ב כו' ואף לשון הסוגי' מורה הכי כו' ובדבר הקושי' של הלבוש הנ"ל כתב דתירוץ הש"י הנ"ל משום דאי רוצה לייבם צריך הבעל מיד ליתן גט. רחוק מלהתקבל שיהא מחוסר מעשה התלוי באחרים מתקרי הברירה בידו. ואי משום שהדין שכופין לגרש מי לא איירי דערק ואזל לעלמ' ועוד דיש להסתפק אם הכופין המוזכר בפוסקים כאן היינו בשוטים כו' אך כתב הוא ז"ל ליישב הקושיא בטוב טעם בשני דרכים ע"ש. ועיין בס' ישועות יעקב סק"ב שכ' ג"כ ליישב דעת הפוסקים הנ"ל ומסיים דמ"מ נכון הדבר לגרשה מקודם ואח"ז יחלוץ לה היבם ע"ש: (ועיין בתשו' ח"ס ח"ב סי' ע"ט האריך ג"כ בזה ומסיים שדברי השב יעקב הנ"ל דכיון שבידינו לכוף על הגירושין מקרי עולה ליבום מוכרחים הם מב' תירוצי התוס' ביבמות ט"ז ע"א ד"ה בני צרות כו' עד שלפע"ד קפיד' איכא לחלוץ בלא גירושין דאם יגרש קודם מחזי כאילו אינה ראוי' בלא גירושין קודם חליצה וצריכים לומר מה שכופין להוציא אם ירצה לייבם לא מקרי בידו לעשות נמצא נאסרה שעה א' ושוב אין לה היתר למ"ד הכי נהי דקיי"ל כרב ביבמות (מ"א ע"א) מ"מ לא שפיר דמי למיעבד הכי וכן העלה בית מאיר במסקנתו מטעמים אחרים ומ"מ להלכה אני אומר ולא למעשה עכ"ל אולם בסי' ע"ו שם (שאותה השיב באחרונה) תמה על השב יעקב שנעלם ממנו דברי התו' גיטין פ"ד ע"א סוד"ה הכא בדידי' קיימ' כו' גם האריך שם בדברי בית מאיר הנ"ל ומבואר מדבריו דלא חייש כלל להך חששא שיאמרו שנארסה שעה א' כו' ומהיות טוב יש להחמיר לגרש קודם בין בזקוקה ודאי ובין בספק בין בנתקדשה לבד ובין בנישאת עש"ה ועמ"ש לעיל סי' קנ"ו ס"ק כ"ב מזה):
(ד) וי"א דיקא בשוגג גמור. עיין בתשו' נו"ב תניינ' סי' קמ"ב מ"ש בזה:
(ה) תצא מן המקדש עבה"ט עד ועט"ז פסק לחומרא. ועיין בס' ב"מ כתב דהרש"ל ביש"ש מסכים נמי הכי ע"ש:
(ו) אפי' בשוגג. עיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ס"ס ר"ה שכ' דמלשון הש"ע משמע דכ"ש במזיד. ואין סתירה לזה מדברי הנ"י דף ל' ריש ע"ב בשם הריטב"א דמשמע שם בפשיטות דבנשאת במזיד מותרת ליבם. דהם לא כתבו זה אלא אליב' דרב כו' ע"ש:
(ז) ואפי' היו לו בנים. עיין בתשו' רע"ק איגר סי' ר"ה שהשיב אודות האשה שטעתה בדין וסברה דע"י שהי' לבעלה בן שמת בחייו אינה זקוקה ליבם והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו בן. אף דבודאי ראוי ונכון לחפש בכח דהיתרא במה דאפשר שלא להוציא האשה מבעלה אעפ"כ קשה עלי להקל בדבר המפורש בש"ע לאיסור אף דבה"ג התיר ביש לה בנים (כמובא ברי"ף ורא"ש פ"י דיבמות) ומהר"י מינץ סי' י"ד הביא בשם תשו' מיימוני דהראב"ן והרמ"ה הסכימו להתיר כו' וגם ראיית הרי"ף מהירושלמי לדחות דברי בה"ג אינו מובן. אף על פי כן הרי רוב הראשוני' דנו לאיסור ומי יבא אחריהם להקל. ואף דמצינו כמה פעמים לסמוך ע"ד יחיד נגד רבים במקום הדחק היינו היכא דפלוגתתם סתמא משא"כ הכא דאופן פלוגתתם ביש לה בנים והאוסרים אמרו בזה דתצא אף דאיכ' דחק להוציאה מבעלה וכמ"ש החמ"ח סי' י"ז ס"ק ל"א. גם הרשד"ם סי' קט"ו ובת' דברי ריבות סי' רכ"ה החליטו דתצא ולא צדדו כלל להקל' רק שהעלו לסמוך דהולד כשר אפי' מדרבנן וכן בתשו' הגאונים סי' ע"ט כתבו בפשיטות דתצא. ואף דבנ"ד טעתה בדין וסברה דמעולם לא היתה זקוקה ליבום וכן פשוט בדעת ההמונים מ"מ לא עדיף משאר שוגג כו'. ושם בסי' ר"ו האריך עוד בזה לסתור דברי הרב השואל שבא שנית בכח דהיתרא אחרי דטעתה בדין וסברה דאינה זקוקה ותמך יסודו על מהרי"ק שורש קס"ח (שהובא לקמן סי' קע"ח ס"ג בהגה) כו' ומבואר מדבריו דאם מה שנשאת הי' ע"פ הוראת חכם הי' אפשר קצת לסמוך להקל (ע"ל סי' י"ז סנ"ח בהגה ומ"ש שם) אך בנ"ד דלא הי' הוראת חכם רק אומרת מותר לא מצינו להקל. ומסיק שם וז"ל ואולם אעפ"כ לאשר בלא"ה הבה"ג וסייעתו מתירים ביש לה בנים ואף דכתבתי דבזה לא אמרינן כדאי הנך לסמוך עליהם בשעת הדחק כיון דהאוסרים מיירי בשעת הדחק לאסור ביש לה בנים מ"מ י"ל דהיינו לגבי דחק זו להוציאה מבעלה אבל בנ"ד דלפי מכתב הרב השואל יש ביחוד ענין דחק וכמעט חשש סכנת נפשות להולד י"ל דהאוסרים לא אסרו במפורש כה"ג כו' וי"ל כה"ג כדאי הבה"ג וסייעתו לסמוך במילי דרבנן בשעת הדחק. ועם כ"ז יצרף הרב השואל עמו איזה גדולים מגאוני זמנינו שיסכימו עמו להתיר במקום דחק גדול עכ"ל ע"ש:
(ח) לא נאסרה על יבמה. עיין בשו"ת מנחת עני סי' מ"ט שנשאל שומרת יבם שזינתה והרה לזנונים אם כשר הדבר לחלוץ בימי עיבור והנקה. והשיב ע"ז באריכות מתחילה הי' פשוט בעיניו לאסור מטעם האמור בש"ס פ' החולץ כל העולה ליבום עולה לחליצה כו' והכא אינה עולה ליבום עכשיו משום מעוברת ומניקת חבירו ושוב כתב דאפשר דהך כללא הוא דוקא היכ' שאינה עולה ליבום מדאוריי' או מחמת חשש דאוריי' או אפילו בגזרה דרבנן היכא דאית בי' לתא דאוריי' אבל לא בתקנתא דרבנן בעלמא והאריך בזה ומסיק דבהך דנ"ד לא מצינו ראי' מכרחת לא לאיסור ולא להיתר (ע' בספרים שהזכרתי לעיל סק"ג ודוק) וכחה דאיסורא פשוט טפי מפשטות הסוגי' דכל שאינה עולה ליבום כו' ע"כ כשר הדבר להמתין בחליצה עד אחר ימי הנקה ע"ש עוד בתשובה שאחר זה ויובא לקמן ס"ק ט"ו:
(ט) משום קנסא. עבה"ט מ"ש ממילא נשמע המאנס כו' וע' במל"מ ספ"ב מהל' סוטה שהוא מסתפק בזה אם הרב הנ"י סבור כן. ועל גוף דברי הנ"י כתב לא ידעתי היכן נאמרה גזירה זו והדבר צריך תלמוד שהרב ז"ל יחדש גזירה שלא נזכרה בתלמוד וע' בתשו' מוצל מאש סי' מ"ו. (וע' בתשובת ס"ס ס"א סי' כ"ו מ"ש בזה ומסיים דמי שרואה לפי הזמן והמקום להתיר לבועל שומרת יבם שזינתה היינו אחר שיחלוץ לה יבמה מאן מרמי לה מיניה אבל מאתי לא תצא הוראה ע"ש) . וע' בתשו' כנ"י סי' ס"ז בהיתר ספק הב' ע"ש:
(י) ומותרת לבעלה. עב"ש וע' בס' ק"נ פ"י דיבמות אות ב' שמצדיק דברי הרמ"א דמותרת לבעלה וכתב שגם דעת הרי"ף כן ודלא כב"י בבדק הבית והב"ש שנמשך אחריו ע"ש וע' בס' ב"מ מ"ש בזה:
(יא) ואפי' ספק. עב"ש ס"ק י"א וע' בס' צלעות הבית שבסוף ס' ב"מ בסי' ב' מ"ש בזה:
(יב) אבל אם כנסה כו' ומותר כו' עב"ש שכ' דהנ"י כתב בשם האחרונים שחולקים על זה כו' וע' בס' ב"מ שכתב דכן מסיק היש"ש כהנ"י. והוא ז"ל מסיק וכ' וז"ל ולדינא יראה לע"ד שבמקום שיש עוד אח שיוכל למיעבד מעשה באחותה יש להחמיר כהנ"י ויש"ש אבל היכא שאין אח אלא הוא דאם נחמיר ע"כ מחוייב להוציא אשתו בגט ואחות אשתו בחליצה ודאי דאין להחמיר דהא עכ"פ מידי ספק דפלוגתא לא נפיק והו' בדרבנן וקיי"ל ס"ס קס"ד שאין אוסרין אשתו משום ספק דבריהם אלא אם קידש ונש' יוצאה האחות בולא כלום והו' מותר באשתו אם לא שהב"ד מיחו בידו להדי' שלא יכנוס ועבר דיש לקנסו כדפסק הרא"ש והו' בש"ע ר"ס קע"ו עכ"ל. וע"ש עוד בענין אם היתה לאחות אשה הלזו צרה שכ' שלא מצא הדין מבואר בפוסקים אבל יש ללמדו מדברי התוס' ביבמות כ"ו ע"ב בד"ה חלוצה פסולה כו' דהכא ודאי הצרה צריכה חליצה ד"ת כו' עש"ה:
(יג) נפלה לאחד ש"י. בהגמ"ר שם סי' רצ"א מבואר דאפילו בתרי אחי הדין כן ע"ש היטב:
(יד) אסור לישא אחרת. עמ"ש לקמן סימן קס"ה סק"ג בשם תשובות ש"י וכנ"י:
(טו) ודוקא. עיין בתשובות שהזכרתי לעיל סימן ח' ס"ק ט"ו. ועיין בשו"ת מנחת עני סי' נ' בעובד' שבא לפניו בשומרת יבם שזינתה וילדה לזנונים ומנע אותה מלחלוץ עד אחר ימי הנקה (כמ"ש בשמו לעיל סק"ח) ובתוך משך ימי הזקוק יבם אחד מהיבמים שלו: שהיה רווק בא בימים נשתדך עם בתולה אחת ועשה הכנה לנשואין. וכאשר היה הכל מוכן אפוי בתנור ובשיל בפרור הגיע הדבר לאזניו ושלח להמסדר שלא לסדר קידושין וחופה מאחר ששידכה אחר הנפילה ובאו כולם וצווחו מר על הפסד ההכנה אשר היה בקושי גדול ע"י סיועת נדיבים בקיבוץ על יד ואם יעוכב הנישואין עד אחר החליצה שיהא אחר ימי הנקה יופסד ההכנה והמסייעים לא יוסיפו עוד ליתן וקרוב הדבר שיופרד השידוך לגמרי וכשמעו זאת עלה בדעתו להתיר לחלוץ מיד ואך היבמה לא רצתה לחלוץ כעת בשום אופן ולזאת הוצרך לחפש ולמצו' היתר נכון להתיר הנשואין קודם החליצה אחרי שאינו יכול לחלוץ ובפרט בנ"ד במקום פסיד' וחשש קלקול הענין לגמרי והאריך שם לפרש טעמו ונימוקו ומסיים אך למיחש מיהא בעי שמא לא ירצו האחים אח"כ לחלוץ כשיעברו ימי הנקה ע"כ שלחתי להמסדר שלא יסדר קדושין עד אשר ישבע המשודך ושאר האחים בש"ח וקונם ואיסור הנאת אשתו עליו ע"ד רבים ובפני רבים שתיכף כאשר תתבע היבמה אחד מן האחים לחלוץ ע"פ בעלי הוראה מובהקים מחוייב לחלוץ בלי שום עיכוב ודיחוי ע"ש באורך. (ועיין בתשו' ח"ס ח"ב סי' פ' שכ' אודות יבם שהיבמה אינה רוצית לילך אחר היבם לחלוץ והדרך רחוק מאד והיבם צריך לישא אשה ולעשות קישור שידוכין יפה כתב פר"מ דהיא מורדת הואיל שאינה רוצית לבא אחריו ואפילו בארוסה מתיר רמ"א בסי' ע"ז ס"ב לישא אחרת והוא מדברי מהרי"ק כ"ש בזיקת חלוצה מקיל טפי כמבואר בהגמ"ר דכתובות סי' רצ"א כו' ואף דהב"ש שם סק"ב מביא בשם הגמי"י דאפילו ארוסה מורדת אין מתירין לישא אחרת נ"ל דאין לעשות פלוגתא בין מהרי"ק ובין תשובת מיימוני מכמה טעמים כו' וא"כ עכ"פ בזיקת חליצה דקיל יש לומר דאפילו בלא ביטל פ"ו מתירים כשהי' מורדת אך אחר התראת בית דין שתבא אחר היבם ואז אם לא תבא יניח היבם בטחון או ישבע שבבוא יבמתו לא יעכב מלחלוץ כי השבועה חלה בכה"ג שנשבע לאחר שכבר נפלה לפניו כו' (עמ"ש לקמן סי' קס"ה סק"י בשמו) ודעתי מסכמת לדעתו הגדולה עכ"ל:
(טז) ואם מתה ארוסתו כו' רצה חולץ כו'. כתב בס' ב"מ וז"ל מבואר הא בלא חליצה אסורה לעלמא ויראה לע"ד דהיינו דוקא בארוס' אבל אם כנס אחות זקוקתו לשיטת הי"א שבסעיף ה' ע"ב אחר מיתת הכנוסה נמי שריא לעלמא בלא חליצה כמו שהיתה מותרת בחיי אחותה אם אין אח אלא הוא דאל"ה הא לא הוי דרכי' דרכי נועם וע' תוספת ריש יבמות. ואף לו ע"כ דמותרת אחר מיתת אחותה כרב כו' עכ"ל ע"ש היטב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |