פרי יצחק/א/ל

סימן ל

בדין קטן שנולד מהול דצריך להטיף ממנו ד"ב אם לא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול מהו אם יש איזה ענין לחלק בזה בין קטן לגדול.

הנה בדין קטן שנולד מהול פסקו רוב הראשונים דצריך להטיף ממנו ד"ב דחיישינן לערלה כבושה ועי' בסוגי' פ' ר' דמילה (דף קל"ה) ובטור יור"ד סי' רס"ג ובב"י שם והנה הטור בסי' רס"ח כתב גר שבא להתגייר כו' היה נימול כתב ר"ח שאין לו תקנה ובעל הלכות כתב שיש לו תקנה שמטיפין ממנו ד"ב ובעל העיטור כתב שאם נולד מהול א"צ להטיף ממנו ד"ב כו' ואם לא נולד מהול אלא שנימול שלא לשם גירות כגון ערבי מהול צריך להטיף ממנו ד"ב וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק אלא בכל ענין צריך להטיף ממנו ד"ב וע"ש בב"י והנה לכאורה צ"ל דס"ל לבעל העיטור בקטן שנולד מהול דא"צ להטיף ממנו ד"ב דלא חיישינן לערלה כבושה דאי נימא דבקטן שנולד מהול צריך להטיף דחיישינן לערלה כבושה א"כ פשיטא דגם גר שנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב דכיון דחיישינן לערלה כבושה הוי ספק ערל גמור ולפ"ז צע"ק על הטור שכתב וא"א הרא"ש לא חילק כנ"ל הא לפמ"ש הרא"ש בפ' החולץ דנהגו להטיף ד"ב מקטן שנולד מהול א"כ לא שייך לחלק כלל גבי גר כנ"ל:

ואחר העיון מצאתי הדברים מבוארים יפה בבעל העיטור ה' מילה וע"ש דס"ל באמת בקטן שנולד מהול דצריך להטיף ממנו ד"ב וכרב יוסף דודאי ערלה כבושה היא ולענין גר פסק כרשב"א אליבא דב"ה דא"צ להטיף ד"ב והקשה ע"ז מהא דגרסינן ביבמות (דף מ"ו) מי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו כו' ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו ופרש"י שמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ממנו ד"ב ור"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי ותי' דהתם בשבת מיירי מגר שנתגייר כשהוא מהול שנודע שנולד מהול וכיון דגדול הוא ליכא ערלה כבושה וא"צ להטיף ממנו ד"ב וההיא דיבמות מיירי בגר ערל וידוע שנימול וכיון שמל שלא לשם מצוה צריך להטיף ממנו ד"ב ע"ש היטב. ועכ"פ הרי נתברר טעמו דס"ל לבעל העיטור דערלה כבושה הוא רק בקטן אבל בגדול ליכא ערלה כבושה ונראה משום דבנולד מהול העור של הערלה כבושה הוא דק ודבוק בבשר ובהמשך הזמן תתמעך ותכלה מאליה ולפ"ז שפיר מחלק בעל העיטור בין גר שנולד מהול לבין שנימול שלא לשם גירות כנ"ל ועפ"ז נראה דמש"כ הטור דהרא"ש לא חילק בין נולד מהול לנימול שלא לשם גירות דבכל ענין צריך להטיף ד"ב אין כוונתו דגם בנולד מהול צריך להטיף משום ערלה כבושה דהרי כל דברי הרא"ש בזה בפ' ר"א דמילה ובפ' החולץ שם סובבים רק לשי' בה"ג דבקטן שנולד מהול א"צ להטיף ובגר צריך ומש"כ הרא"ש בהחולץ דנהגו להטיף ד"ב משניהם אין ראיה מזה לגר שנולד מהול דע"ז לא שייך מנהג דהוא דבר שאינו מצוי ועכ"פ אין ראיה דס"ל להרא"ש דגם בגדול שייך ערלה כבושה דלא כהעיטור רק מש"כ הטור דהרא"ש לא חילק היינו אפילו לשי' בה"ג דבקטן א"צ להטיף מ"מ לא חילק בגר אלא בכל ענין צריך להטיף כנ"ל:

ועכ"פ הרי מתבאר מדברי בעה"ע דבר חדש דעיקר החשש של ערלה כבושה אפילו למ"ד ודאי ערלה כבושה היא שייך רק בקטן אבל בגדול ליכא ערלה כבושה כנ"ל ולפ"ז נראה דלדידן דמסקינן דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב דחיישינן שמא ערלה כבושה היא היינו רק בקטן אבל אם לא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול כיון דכבר ליכא שום ערלה כבושה כלל א"צ להטיף ממנו ד"ב. ואף לפי מה דפסקינן דגם בגר צריך להטיף כשנתגייר כשהוא מהול אף דבודאי ליכא שום ערלה כלל מ"מ כבר נתבאר למעלה בתשובה דבקטן לכל הפוסקים א"צ להטיף ד"ב כ"א רק מחשש ערלה כבושה עיי"ש. ולפ"ז כשנעשה גדול דשוב ליכא חשש ערלה כבושה כלל א"צ להטיף ממנו ד"ב ואף דלפמ"ש בשו"ע (סי' רס"א) בהג"ה דאם נימול לאח"ז שלא כדין צריך להטיף ממנו ד"ב וכדעת הגהמ"י ולפ"ז נהי דנימא דבגדול ליכא ערלה כבושה דהערלה כלתה מאליה מ"מ סוף סוף כיון שנולד בערלה כבושה א"כ הרי לא נימול כדין דמה שהערלה כלתה מאליה לא עדיף מנימול מאליו שלא ע"י אדם דגם זה לא מקרי מילה כלל. מ"מ לפי מה שהעלה השג"א בתשובה (סי' נ"ד) דבנימול לאח"ז שלא כדין א"צ להטיף ממנו ד"ב ע"ש ולפ"ז נראה דבנולד מהול שלא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול א"צ להטיף ד"ב כנ"ל:

הן אמת דמדברי הראשונים נראה דלא ס"ל כסברת העיטור. דהנה הראשונים כתבו לתת טעם לפסק ההלכות שפסקו דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ד"ב דלא כהסוגי' דשבת מגמ' יבמות הנ"ל גבי מי שאמר מלתי ולא טבלתי דס"ל לר' יוסי דאין מטבילין אותו ומשום דשמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ד"ב והבהמ"א בשבת שם דחה זה דאפשר טעמו של ר' יוסי שמא נולד כשהוא מהול ולא נימול ע"ש והיינו דאם נולד מהול צריך להטיף מחשש ערלה כבושה וע"ש להרמב"ן במלחמות שכתב ואעפ"י שדחק בעל המאור שמא נולד כשהוא מהול הוא ולא נימול רחוק הוא לחוש למיעוטא דמיעוטא והוא עצמו אינו אלא חשש ערלה כבושה ע"ש וכ"כ הרשב"א והריטב"א והר"ן דליכא למימר דר"י לנולד כשהוא מהול הוא דחייש דנולד כשהוא מהול מיעוטא הוא ור"י ל"ח למיעוטא ע"ש וע' בס' יד שאול (ס' רס"ח) שתמה עליהם וכתב דגוף הדברים שכתבו שמא נולד כשהוא מהול מה הועילו חכמים בזה דאכתי מוכח דצריך להטיף ד"ב ואדרבה דעת בעל העיטור דבנולד מהול א"צ להטיף ע"ש אולם ניחא דדבריהם מבוארין דשמא חייש ר"י לנולד כשהוא מהול וצריך להטיף מחשש ערלה כבושה כמו קטן וכפי הסוגי' דשבת והא דס"ל לבעל העיטור דנולד מהול עדיף היינו משום דס"ל דבגדול ליכא ערלה כבושה כנ"ל וז"ב ועכ"פ מדברי כל הראשונים הנ"ל מבואר דס"ל דגם בגדול שייך ערלה כבושה דהא דלא חייש ר"י לנולד מהול היינו רק משום דמיעוטא הוא אבל לולי זה היה צריך להטיף מחשש ערלה כבושה דלא כהעיטור:

אכן נלע"ד לה"ר מדברי הראשונים ג"כ לשי' בעל העיטור. דהנה הרמב"ם בפ"ז מה' תרומות הי"א כתב הנולד מהול אוכל בתרומה והטומטום אינו אוכל מפני שהוא ספק ערל ע"ש. והוא ברייתא ביבמות (דף ע"ב) טומטום אינו אוכל בתרומה משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין ע"ש והנה לכאורה צ"ל דבע"כ ס"ל להברייתא דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב דל"ח לערלה כבושה דאי נימא דצריך להטיף ד"ב משום ספק ערלה כבושה א"כ אמאי אוכל בתרומה הא הוא ספק ערל אולם צע"ג בשי' הרמב"ם דבפ"ב מה' מילה פסק דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו משום חשש ערלה כבושה וע"ש בכס"מ ולפ"ז אמאי פסק דנולד מהול אוכל בתרומה הא הוא ספק ערל ממש ויהי' אסור בתרומה מספק כמו טומטום כנ"ל ומצאתי ביש"ש פ' הערל שה"ר מברייתא זו דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב וע"ש שכתב והלכה כרב תדע דאי כרבה ורב יוסף למה אוכל בתרומה הלא ספק ערל הוא וברייתא זו דסמכא היא שמביא ממנה סייעתא לר"ה וכן הרמב"ם נמי הביא דין זה בה' תרומות עכ"ל ע"ש וצע"ג שסומך לדבריו גם מדברי הרמב"ם שפסק כהברייתא וה"ר מזה דא"צ להטיף ד"ב והרי הרמב"ם פסק בהדיא דנולד מהול צריך להטיף ד"ב ומ"מ פסק דנולד מהול אוכל בתרומה ולפ"ז מדברי הרמב"ם סתירה לדבריו ועכ"פ דברי הרמב"ם בודאי צע"ג כנ"ל. שוב מצאתי שכבר הקשו כן האחרונים על דברי הרמב"ם ולא מצאתי בדבריהם תי' מספיק. ועי' בשו"ת משכנות יעקב (סי' ס"א) ומ"ש בזה הוא נגד דברי הרשב"א בתשובה (סי' שכ"ט) והכס"מ שם ע"ש:

ולכן נראה לענ"ד לישב דברי הברייתא והרמב"ם ע"פ שי' העיטור הנ"ל דעיקר חשש ערלה כבושה הוא רק בקטן אבל בגדול ליכא ערלה כבושה כלל ולפ"ז ניחא שפיר דהברייתא מיירי בגדול שנולד מהול ולא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול דשוב ליכא ערלה כבושה ולכן אוכל בתרומה וכן משמע דהא קתני המשוך ונולד מהול אוכלין בתרומה הרי דלא מיירי בקטן לענין להאכילו תרומה ועוד דלפי מה שבארנו בתשובה אחרת דכל הסוגי' דמשוך מיירי רק בגדול ולפ"ז גם נולד מהול מיירי בגדול ולכך אוכל בתרומה וכן דברי הרמב"ם מיושב שפיר דהא דכתב הנולד מהול אוכל בתרומה ג"כ מיירי בגדול ולכך שפיר אוכל בתרומה משום דליכא ערלה כבושה גביה כנ"ל והנה לפמ"ש היש"ש בפי' הברייתא דס"ל דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב צ"ע באמת דא"כ פשיטא דאוכל בתרומה דמה יש לחוש ודוחק לומר דזה גופיה משמעינן דא"צ להטיף דא"כ הו"ל לומר דא"צ להטיף וממילא נדע דאוכל בתרומה אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר דלפמ"ש למעלה דלפי מה שפסק בשו"ע דנימול לאח"ז שלא כדין צריך להטיף ד"ב לפ"ז ה"ה אף אי נימא דבגדול ליכא ערלה כבושה מ"מ צריך להטיף ד"ב דהרי לא נימול כדין ולפ"ז מיושב שפיר דמשמעינן דנולד מהול כשהוא גדול אוכל בתרומה אף קודם הטפת ד"ב ומשום דכיון דליכא ערלה כבושה משום הטפת ד"ב לא מקרי ערל להיות אסור בתרומה ועי' בשו"ת משכנות יעקב (סי' ס"א) וכן י"ל בדעת הרמב"ם ומיושב שפיר כנ"ל:

ועי' בתשובת תרומת הדשן (סי' רס"ד) במ"ש באמצע התשובה. ז"ל אפס נראה דמתניתין דקתני ואם היה בעל בשר כו' קאי אגדול שהוא כך ולענין אכילת תרומה כו' ע"ש ולפ"ז נראה ברור דהא דקתני נולד מהול אוכל בתרומה מיירי ג"כ בגדול דליכא גביה ערלה כבושה כנ"ל ולכך אוכל בתרומה וכן הרמב"ם מיירי בגדול כנ"ל וזה נראה ברור בס"ד:

וכן נראה לה"ר דהנה הראשונים כתבו בשם ר"ת דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה והקשו עליו מהסוגי' בפ' ר"א דמילה דנחלקו תנאי בגר שנתגייר כשהוא מהול אם צריך להטיף ממנו ד"ב הרי דעכ"פ בהטפת ד"ב מיהו סגי ליה עי' בחי' הרמב"ן והרשב"א והר"ן והנה הב"ח (בסי' רס"ח) כתב לישב דהא דמשמע בפ' ר"א דמילה דמהני הטפת ד"ב בגר היינו בגר שנולד כשהוא מהול דהוי כמו אשה אבל נולד כשהוא ערל ונימול שלא לשם גירות כיון שהיה אפשר מקודם ליכנס לברית ולא נכנס שוב אין לו תקנה דאינו דומה לאשה ע"ש והנה לכאורה הוא תמוה מאוד דאיך אפשר לפרש הסוגי' בפ' ר"א דמילה בגר שנולד מהול והא מבואר שם דרשב"א אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד מהול שצריך להטיף מפני שערלה כבושה היא על מה נחלקו על גר כו' שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים א"צ ע"ש ולפ"ז אי נימא דמיירי בגר שנולד מהול א"כ אמאי ס"ל לב"ה דא"צ להטיף הא עכ"פ ערלה כבושה היא והוי ספק ערל גמור דמה בין זה לקטן ובע"כ נראה מוכרח מזה כשי' בעל העיטור דבגדול ליכא ערלה כבושה כלל ולפ"ז שפיר ס"ל לב"ה דא"צ להטיף ממנו ד"ב וכמו שפי' באמת בעל העיטור הסוגי' דשבת בנולד מהול וכנ"ל אלא דלכאורה צ"ע דא"כ אמאי סגי לב"ש בהטפה הא כיון שעכ"פ נולד בערלה כבושה א"כ הרי היה אפשר מקודם ליכנס לברית והוי כמו שנימול שלא לשם גירות אכן נ"ל דעל שעת קטנות לא שייך שהיה אפשר ליכנס לברית ולכשיגדל ליכא ערלה כבושה כנ"ל:

והנה הב"ח כתב דלפי' הר"ח הא דמבואר בברייתא דמי שאמר מלתי כו' ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו היינו דשוב אין לו תקנה כלל בהטפת ד"ב ודלא כמו שפרש"י דאין מטבילין אותו עד שיטיף ממנו ד"ב ע"ש וכ"כ בעל העיטור לשי' ר"ח ע"ש והנה נלע"ד להכריח מסוגי' זו כשי' הר"ח דהנה ז"ל הברייתא ביבמות שם הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו לפיכך מטבילין גר בשבת דברי ר' יהודה כו' ופריך בגמ' פשיטא כיון דאמר ר' יהודה בחדא סגי היכא דמל לפנינו מטבילין מאי לפיכך מהו דתימא כו' ע"ש והנה לפרש"י שפי' ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו שמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ממנו ד"ב דר' יוסי תרתי בעי ע"ש וכ"כ הראשונים לה"ר מזה לפסק בה"ג דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד"ב וכמבואר בדברי התו' והרא"ש והרשב"א והר"ן בפ' ר"א דמילה. ולפ"ז הרי צע"ג דמאי פריך בגמ' פשיטא כיון דאמר ר' יהודה בחדא סגי מנ"ל זה ומהיכי משמע דס"ל לר"י דבחדא סגי דלמא לעולם תרתי בעי מילה וטבילה אלא דס"ל דגר שנתגייר כשהוא מהול א"צ להטיף ד"ב וכרשב"א אליבא דב"ה בשבת שם ולכך קאמר ר' יהודה מטבילין אותו דאף דבעי מילה וטבילה מ"מ כיון שכבר נימול א"צ להטיף ממנו ד"ב ור' יוסי סבר צריך להטיף ממנו ד"ב אולם לשי' הר"ח מיושב שפיר הסוגי' דהסוגי' דשבת דמהני הטפת ד"ב בגר או מאן דס"ל דא"צ להטיף ובטבילה לחודיה סגי היינו רק בנולד מהול אבל בגר שנתגייר כשהוא מהול שנימול שלא לשם גירות אין לו תקנה כלל ולפ"ז כיון דאמר ר' יהודה מטבילין אותו בע"כ דבחדא סגי דאי בעי תרתי מילה וטבילה שוב אין לו תקנה כלל לכ"ע כנ"ל:

אולם ראיתי להרמב"ן במלחמות בפ' ר"א דמילה שם שכתב ז"ל ואפילו לדבריו יש ללמוד שצריך להטיף ד"ב מן המתגייר כשהוא מהול שכיון שאמר ר' יוסי שאינו גר כו' אלא במילה וטבילה ולא גמרינן מאמהות אף זה אם אין מטיפין ממנו ד"ב במה יכנס כו' הרי בטבילה בלבד אינו גר ע"ש והנה לפי דבריו שהכריח מזה גופיה מדבעינן מילה וטבילה ע"כ דצריך להטיף ממנו ד"ב נמצא לפ"ז דמאן דס"ל דגר שנתגייר כשהוא מהול א"צ להטיף ד"ב בע"כ ס"ל באמת ג"כ דבחדא סגי ולפ"ז מיושב שפיר הא דפריך בגמ' פשיטא כיון דאמר ר' יהודה בחדא סגי דאפילו אי נימא דס"ל לר"י דא"צ להטיף ממנו ד"ב מ"מ הרי מזה גופיה מוכרח דבחדא סגי כנ"ל והנה לפמש"כ הרמב"ן כנ"ל נמצא דהא דפליגי ב"ש וב"ה בשבת שם בגר אם צריך להטיף ד"ב פליגי באמת בזה גופיה אם צריך מילה וטבילה או בחדא סגי כנ"ל ולכאורה הוא דוחק אכן י"ל דבאמת פליגי בזה ולשיטתייהו אזלי דהנה לפי המתבאר בסוגי' דיבמות (דף מ"ו) דלענין אם טבל ולא מל ה"ז גר תלי' בפלוגתא אם דנין אפשר משאי אפשר דר' יהושע ס"ל טבל ולא מל ה"ז גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו ומבואר שם דאם אין דנין אפשר משא"א לא ילפינן מאמהות ע"ש והנה ביבמות (דף ס"א) פליגי ב"ש וב"ה לענין פו"ר דב"ש ס"ל שני זכרים וב"ה אומרים זכר ונקיבה ומפרש בגמ' דב"ה ילפי מברייתו של עולם וב"ש לא ילפי משום דאין דנין אפשר משא"א נמצא דב"ה ס"ל דנין אפשר משא"א. ולפ"ז ניחא שפיר דב"ש וב"ה דנחלקו בגר אי צריך להטיף ד"ב פליגי באמת בזה גופיה אם בטבילה לחודיה סגי דב"ש לטעמייהו דס"ל אין דנין אפשר משא"א ולא ילפינן מאמהות וא"כ לא סגי בטבילה לחוד דבעי מילה ג"כ ולכך ס"ל בע"כ דצריך להטיף ממנו ד"ב וכמ"ש הרמב"ן וכנ"ל אולם ב"ה אזלי לטעמייהו דס"ל דנין אפשר משא"א וממילא ילפינן מאמהות דטבל ולא מל ה"ז גר ולכך ס"ל בגר שנתגייר כשהוא מהול א"צ להטיף ממנו ד"ב כנ"ל:

נחזור לענין כבר נתבאר לנו דשי' הר"ח והרמב"ם הוא כשי' בעל העיטור דבגדול ליכא ערלה כבושה כנ"ל. ויש לסמוך לזה ג"כ ממש"כ בשיורי כנה"ג בשם ר"א ממיץ והרקאנטי דהא דאמר בגמ' מל ולא פרע כאילו לא מל היינו דוקא בקטן אבל לא בגדול ונראה ג"כ משום דעור הפריעה הוא דק ולכשנעשה גדול תכלה מאליה וכן י"ל גבי ערלה כבושה דהוא דק ודבוק בבשר דלכשנעשה גדול תכלה מאליה ועכ"פ כיון דבגדול ליכא ערלה כבושה ולפ"ז נראה דנולד מהול שלא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול יש מקום להקל בעת הדחק דהרי אף בקטן הוא מחלוקת הראשונים אם צריך להטיף ממנו ד"ב אלא דהרא"ש ביבמות שם כתב דנהגו להטיף ד"ב ולפ"ז כשלא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול הרי יש לצרף בזה גם כן דעת הראשונים הנ"ל דבגדול ליכא ערלה כבושה כלל ואף דלכאורה נהי דבגדול ליכא ערלה כבושה מ"מ כיון שנולד בערלה כבושה א"כ סוף סוף הרי הערלה כלה מאליה ולא נימול כדין. אך באמת הרי השג"א בתשובה האריך בזה לה"ר דבנימולין שלא כדין ג"כ א"צ להטיף ד"ב ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף