פירוש הרמב"ם/ראש השנה/כח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כי קאמר רבא בתוקע ועולה פירוש כי קאמר רבא שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת חוץ לבור יצא כגון דתקע בתוך הבור ולא התחיל הקול לאיערבובי עד שהוציא ראשו חוץ לבור ונדבק הקול בקול ולא היה ביניהן ערוב כלל.
אמר רב יהודה שופר של עולה לא יתקע וכו'. עקר זה הדבר שהעולה והחטאת שהן קדשי קדשים כל הקרב מהם על גבי מזבח בין קודם מתן דמים בין לאחר מתן דמים מועלים בהן וכדתנן קדשי קדשים לפני זריקת מתן דמים מועלין באימוריהם ובבשר לאחר זריקת מתן דמים מועלין באימורין ואין מועלין בבשר (מעילה ז:), הא למדת דהאמורין לעולם מועלין בהן ואימורין הם דברים שנאמר בהן להקריבן למזבח אמורי החטאת דמה וחלבה ואמורי עולה כלה שכולה קרבה חוץ מעורה וכדתנן העולה קדשי קדשים וכו' (זבחים נג:) עד וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים, והקרנות היו קרבין כדתנן בתמיד העולה של כל יום תנן דראשון בראש בימינו וחרטומו כלפי פרועו וקרניו בין אצבעותיו, הנה למדת דהראש עם הקרנות היה קרב ומשום הכי מועלין בהם מפני שהן מן האימורים מפני שנהנה מהם וכדתנן הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש מעל אף על פי שלא פגם מעל וכו' {ממ|בבא מציעא נה:}} ובקדשים קלים שהם קדשין תנן קדשים קלים לפני זריקת דמים אין מועלין לא באימורים ולא בבשר לאחר זריקת דמים מועלין באימורין ולא בבשר (מעילה ז:), הא למדת דבשר קדשים אין מועלין בו כלל בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים ואמורים בלבד הם שמועלים בהם אחר זריקת דמים ואימורים בקדשים הם הדם והחלב והקרנות עם הבשר אינם מן האימורים ואין בהם מעילה כלל. ולפי שבא זה וקצץ קרן עולה ועשה ממנו שופר נהנה ומעל מביא קרבן ואותו קרבן כאלו חלוף דבר שמעל הוא והקרן יצא לחולין שאי אפשר שיקרב אחר שפרש מן הראש כדתנן בספרי בפרשת ראה (עח) אנכי ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך וכו' (דברים יב כז) מכלל שנאמר והקטיר אהרן את הכל המזבחה (ויקרא א ט) לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים יכול אפילו שפירשו תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם הבשר והדם עם העצמות וכו' (דברים יב כז). והא דאמר שלמים לאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב עליהו , עקר דבר זה לא ידענוהו כלל האיך מצאנו שקרני שלמים ועצמות שלמים שאסורים בהנאה כדי שיאמר אסורא הוא דרכיב עלייהו. ואקשינן אימת קא מעיל בתר דתקע וכו' פירוש אלו מעל משקצץ היינו דאמרת דקרבן מעילה שנתחייב כאלו חלוף הקרן הוא ונכנס קרבן מעילה ויצא הקרן לחולין אבל הכא אינו חייב בקרבן מעילה עד שיתקע ויהנה וכשנהנה מעל ונמצא כשתקע עדיין הקרן קדש היה ואסור בהנאה. אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה וכו'.
אמר רבא התוקע לשיר יצא . מדאמרינן בהאוכל מצה אף על פי שלא נתכוון לאכילה של מצה אלא שנאנס הואיל ואכל מכל מקום יצא ודייקינן מהאי מימרא דרבא דסבר מצות אינן צריכות כוונה, ואותבינן עליה היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע וכו' דסבור דחמור בעלמא הוא, תו אקשינן עליה נתכוון שומע עד היכי משכחת לה לאו בתוקע לשיר שנמצא השומע נתכוון לצאת ידי חובתו והתוקע אין דעתו לצאת ידי חובתו אלא לאשמעי זמרא ומשום הכי לא יצא שלא כיון השומע, ופריק רבא לא דקא מנבח נבוחי ואלמלא תקיעה שאדם יוצא בא ידי חובתו אף על פי שלא כיון לצאת יצא וזה שאתה מוצא נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע אם לא נתכוון משמיע לתקיעות כדרכן הוא ולעולם מצות צריכות כוונה. ואמר ליה אביי לרבא אלא מעתה הישן בשמיני בסכה ילקה פירוש אם אמרת מצות אינם צריכים כוונה ואף על פי שלא נתכוון ואכל מצה יוצא ואף על פי שאין מתכוון כך נמי היושב בסכה בשמיני ילקה דקא עבר על בל תוסיף דרחמנא אמר שבעת ימים (ויקרא כג מב) והוא יושב שמונה, ואם תאמר אותן שבעת ימים נתכוון לצאת ידי חובה הכא אין לצאת ידי חובה לדבריך מצות אינן צריכות כוונה ואין הפרש בין מתכוון לשאין מתכוון היושב בשמיני אף על פי שלא נתכוון לצאת ידי חובה הואיל וישב כמתכוון לצאת ידי חובה דמי ולוקה. והשיב רבא לאביי שאני אומר מצות אינו עובר עליהם אלא בזמנן כלומר לעולם מצות אינם צריכות כוונה ומוטב קאמר אמאי אינו לוקה היושב בשמיני מיהו שאני אומר מצות אינו עובר עליהם בבל תוסיף אלא בזמנם כגון אם תקע בראש השנה חמשים תקיעות אף על פי שלא נתכוון לארבעים ולא נתכוון לאותן עשרה לצאת בהן ידי חובתו כמי שמתכוון דמי ולוקה אבל אם תקע אחר ראש השנה כל היום כלו אף על פי שהוא מתכוין ואפילו היה מתכוין לצאת ידי חובה הואיל ולאו זמן תקיעה היא אינו עובר על בל תוסיף וכן נמי היושב בשמיני שהוא כמי שמתכוון לצאת בהן ידי חובתו הואיל ולאו זמן סכה הוא אינו עובר על בל תוסיף ולעולם מצות אינן צריכות כוונה והמוסיף במצוה שלא בזמנה פטור. ואותבינן עליה מה היא דתניא מנין לכהן שעולה וכו' ופרקינן הכא במאי עסקינן בשלא סיים. ואקשינן והא קתני סיים וכו' עד שאני הכא דכיון דאלו מתרמא ליה צבורא אחרינא וכו' פירוש תדע איזו היא מצוה שעובר זמנה מצוה שאי אפשר שיתחייב בה היום כלל כגון סכה בשמיני שמשעברו שבעת ימים דחיובא אינו מתחייב בה עד שנה אחרת אי נמי שופר שאינו מתחייב בה עד שנה אחרת אבל ברכת כהנים אם עתה מתרחי ליה צבורא ומתחייב לברך ונמצא בכל עת מצוה זו מצוה. ושיילינן מנא תימרא פירוש מנא תימרא דדבר שעבר מצותו הואיל ואפשר שיתעשה עתה כמי שלא עבר זמנו דמי כגון ברכה זו שאף על פי שעברה מצות צבור זה הואיל ומתרמי ליה צבורא אחרינא זמנא הוא. ואהדר אביי דתנן נותנין מתנה זו וכו' עד לאו משום דאמרינן כיון דאלו מתרמי ליה בכורא אחרינא אף על פי שעבר מצות בכור זה הואיל וראוי היום להקריב בכור כמי שלא עבר זמנו דמי כך נמי בברכת כהנים אף על פי שעברה מצות צבור זה הואיל וראוי היום לברכה אחרת כמי שלא עבר זמנו דמי וזמנא הוא היום ומשום הכי תנא חייב על בל תוסיף. ושיילינן ודלמא קסבר רבי יהושע מצות עובר עליהם אפילו שלא בזמנם ומשום הכי עובר על בל תוסיף ולעולם כשנתת מתנה בבכור עבר זמנו של בכור ואף על פי שראוי להקריב בכורות אחרים היום ורבי יהושע סבר אפילו הכי מצות עובר עליהם אחר זמנם וכן נמי בצבור משברך עבר זמן ברכה של צבור זה ואף על פי שראוי לברך היום צבורים אחרים ולעולם מצות עובר עליהם שלא בזמנם אם הוסיף והיושב בשמיני בסכה נמי ילקה אף על פי שאינו זמן סכה. ואהדר ליה רבא אנן הכי קאמרינן כלומר אני אומר דטעמי דרבי יהושע מפני שהיום ראוי להקרבת בכור ולא מפני שמצות עובר עליהם שלא בזמנם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |