ערך/ביקור חולים
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
ביקור חולים
חיובו מן התורה או מדרבנןעריכה
בחיוב ביקור חולים כתב הרמב"ם שהוא מצות עשה של דבריהם (הל' אבל פי"ד ה"א). יש אומרים שרבינו יונה והריטב"א חולקים וסוברים שחיובו מן התורה (שדי חמד כללים מערכת ב אות קטז בשם חקקי לב סי' יז ד"ה עוד[1]). וכן משמע משו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' מא) בשם אביו, דטפי ניחא ליה לומר דביקור חולים הוא מדאורייתא. ויש אומרים שלא נפלאת לומר שכוונת רבינו יונה שיש *אסמכתא בתורה ומכל מקום אינו אלא מדבריהם (שדי חמד שם).
אם מצוות ביקור חולים היא חלק ממצוות גמ"חעריכה
עי' שו"ת ציץ אליעזר חלק ה - רמת רחל סימן ב. ועי' שאילתות שאילתא צ"ג.
פרטי המצוהעריכה
עי' רמב"ם (הל' אבל פי"ד ה"ד, ה"ה וה"ו).
במחלה המדבקתעריכה
אם יש חילוק בין שאר חולים לחולה מחמת מגפה ל"ע - יש בזה מחלוקת, שבכנסת הגדולה כתב שאין לחלק בין חולי המגפה לחולים אחרים, זולת בעלי ראתן ר"ל צרעת. וכתב על זה הרב שלחן גבוה: ומי שומע לו ליכנס בסכנת נפשות דכתיב במגפה ידבק, וכן נוהגים שלא לבקר חולי המגפה זולת חברת המיוחדים לזה בכסף מלא עכ"ל. ומסיים על זה בשדי חמד (כללים מערכת ב' סוף אות קטז): ובאמת קשה להכריע לשום צד, אלהינו מרחם ירחם על בריותיו ויעשה שלום במרומיו וימנע מגפה וכל דבר רע.
טעם שאין מברכים עליועריכה
אין מברכים על מצוות ביקור חולים מפני שאינה תלויה ביד העושה, שאפשר שלא יקבל החולה שיבקר אותו (שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א אות טז בשם כנסת הגדולה; אנציקלופדיה תלמודית ערך ברכת המצות ציון 69 בשם תשובת ר"י בן פלט[2]).
- ↑ וכתב על זה בשדי חמד שם שלא גילה לנו [בעל חקקי לב] איה מקום דברי הריטב"א ורבינו יונה, ואפשר שכונתו על דברי רבינו יונה בברכות (פרק ג אמתניתין דקברו את המת וחזרו וכו') שכתב דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל גמילות חסדים הוי, וגמילות חסדים מן התורה כדאמרינן והודעת להם את הדרך זו גמילות חסדים, ומוכח מדבריו דדרשה דדרשינן בבבא מציעא (ל:) והודעת להם את הדרך זו גמילות חסדים, דרשה גמורה מדאורייתא היא, וכיון דדרשינן נמי מהאי קרא ילכו זה ביקור חולים, משמע דלדעתו הני כולהו הוו מדאורייתא, וכן מביא בשדי חמד שם בשם מחזה אברהם בתשובה ריש סי' יד דמוכח מרבינו יונה בפ"ג דברכות דמצות ביקור חולים היא מדאורייתא, ומסתמא כוונתו לדברי רבינו יונה הנ"ל, וכתב עוד דאף דאמרינן בנדרים (לט:) רמז לבק"ח מן התורה מנין וכו', לאו למימרא דרמז בעלמא הוא דאיכא אלא לפי שאינו מפורש בתורה קרי ליה רמז, ולא הונח לו לפרש דמ"ש רבינו יונה דהוא מדאורייתא ר"ל שהוא מדרבנן ואסמכוהו אקרא, דזה דוחק.
- ↑ וע"ש טעמים אחרים בציון 99 בשם הראב"ד בהגהתו לתשו' ר"י בן פלט; ציון 107 בשם אור זרוע (ח"א סי' קמ); ובציון 129 בשם כד הקמח (אות ציצית) ושו"ת שם אריה (או"ח סי' א). ועי' מועדים וזמנים (ח"ב סי' קפח ד"ה ובמק"א). ועי' ערך *ברכת המצוות.