תורה תמימה/אסתר/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אשר נגזר עליה.'''  עיין לפנינו לעיל פרשה הקודמת פסוק י"ב בדרשה ותמאן המלכה באות ק"א וק"ב.  

{{עוגןמ|ג}} '''את כל נערה בתולה.'''  אמר רב, מאי דכתיב {{ממ|משלי י"ג}} כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, כל ערום יעשה בדעת זה דוד, דכתיב {{ממ|מ"א א'}} ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, כל מאן דהוי ליה ברתא אייתה ניהליה, וכסיל יפרוש אולת, זה אחשורוש דכתיב ויפקד המלך פקידים וגו', כל מאן דהוי ליה ברתא איטמרה מיניה {{תוספת|ד|ר"ל דוד לא בקש אלא אחת לפיכך כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטיב בעיניהם, ואחשורוש צוה לקבץ את כולן, הכל יודעין שלא ישא אלא אחת ואת כולן יחלל, ולכן כל אחד חשש אולי יחלל את שלו, ולכן כל אחד טמן את בתו, ועל כן הוצרך להפקד פקידים מיוחדים על זה שיחפשו וימצאו, וזהו הפירוש יפרש אולת שעם פקודתו את הפקידים בכל המדינה פרש את אולתו לדעת סבת הדבר }} {{מקור קטע|מגילה י"ב ב'}}  

{{עוגןמ|ה}} '''איש יהודי.'''  איש – מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו, דכתיב ביה והאיש משה עניו מאד, מה משה עמד בפרץ עמו אף מרדכי דכתיב ביה {{ממ|י' ג'}} דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, ומה משה למד תורה לישראל אף מרדכי דכתיב ביה {{ממ|ט' ל'}} דברי שלום ואמת, וכתיב {{ממ|משלי כ"ג}} אמת קנה ואל תמכור {{תוספת|ה|עיין מש"כ בבאור התואר איש לעיל בפרשה הקודמת פסוק ח' בדרשה לעשות כרצון איש ואיש, וצרף לכאן. }} {{מקור קטע|מ"ר}}  

'''לו לבת,'''  תני משום ר' מאיר, אל תקרא לבת אלא לבית {{תוספת|כ|כפי הנראה נסמך על הדרשה לקמן פסוק כ' כאשר היתה באמנה אתו שטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והיינו שהיתה לו לאשה, ודריש כאן לקחה מענין קדושין מלשון כי יקח איש אשה וכמ"ש דקיחה הוא קנין של קדושין {{ממ|קדושין ב' א'}}, לפי"ז דריש לבת כמו לבית ע"פ הדרשה הידועה דהאשה מכונה בשם בית {{ממ|שבת קיח ב'}}, ביתו זו אשתו {{ממ|יומא ב' א'}}, אך עם כ"ז לא נתבאר ההכרח מדרשה זו בכלל, והלא הלשון ותהי לו לבת יונח כפשוטו על הגידול והחינוך, וכמ"ש {{ממ|סנהדרין י"ט ב'}} כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדן, ומה איפה ההכרח להוציא המלה לבת מפשטה ולדרשה כמו שדורש. <br>ואפשר לומר דמצא הדורש רמז לענין זה שדרש בפסוק גופי' אשר לפי פשוטו לא יעלה סגנונו יפה, כי הן זה פשוט שסבת לקיחת מרדכי אותה אליו הוא מפני שנתיתמה מאב ומאם, וסבת לקיחתה אל בית המלך הוא מפני היותה יפת תואר ויפת מראה, וא"כ קשה טובא למה הקדים הכתוב לספר סבת לקיחתה אל מרדכי מפני היותה יפ"ת ויפת מראה, כאלו אשר לוּ לא היתה יפ"ת לא היה מרדכי לוקחה לו, ובאמת היה צריך להסמיך סבה זו אל המאורע מלקיחתה אל בית המלך אשר שם הסבה אך זה שהיתה יפת תואר. ולכן דריש דאמנם כן, דמדהיתה יפ"ת ויפ"מ לקחה מרדכי לגדלה ולאמנה לו, ואחרי דלגדולי בת אין שייך התואר הזה, לכן הכונה שלקחה לגדלה לו לאשה. <br>ודבר קיצור הלשון לבת מן לבית הביאו בגמרא שכן מצינו במשל אוריה ובת שבע דכתיב ובחיקו תשכב ותהי לו כבת דהיינו לבית. [והתם מוכרח לפרש לבית, יען דאיזו שייכות לשכיבת חיק עם תואר בת]. ובכלל לא לפלא הוא כתיב וקרי כזה, יען שכן מצינו באותיות אהו"י נוהג חסרון, כמו {{ממ|פ' שמות}} ותתצב אחותו במקום ותתיצב, ירושלם במקום ירושלים, ובעמוס {{ממ|ה' ט"ז}} הו הו במקום הוי הוי, ושם {{ממ|ח' ח'}} ועלתה כאור במקום כיאור, והרבה כהנה, ואף הכא לבת במקום לבית. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}}  

{{עוגןמ|ט}} '''שבע הנערות.'''  אמר רבא, שהיתה מונה בהן ימי השבת {{תוספת|כא|דריש יתור לשון הראויות לה, ורומז להדרשה שבתרגום שכל נערה היתה משמשה יום אחד מימי השבוע, ולכל אחת קראה בשם יום אחד מימי השבוע, ולזו ששמשה לפניה ביום השבת קראה בשם שבת והיתה יודעת שאותו היום הוא שבת. <br>והנה איתא בתרגום ראשון פרטי שמות נערותיה בזה הלשון, חולתא הות משמשא בחד בשבתא, רוקעיתא בתרין בשבתא, גנוניתא בתלת בשבתא, נהוריתא בארבע בשבתא, רוחשיתא בחמש בשבתא, חורפיתא בשיתא, רגועיתא ביומא דשבתא, ע"כ, ואנחנו אמרנו להביאם הנה ולבארם, ואולי תצא מזה איזו תועלת לשפתנו. חולתא [ביום הראשון] על שם תחלת ויסוד הבריאה שבו, ע"ד הכתוב {{ממ|תהלים צ'}} ותחולל ארץ ותבל, או על שם שהוא ראשון לימות החול. רקועיתא [בשני] ע"ש הרקיע שנברא בשני בשבת. גינוניתא [בשלישי] על שם גינה של ירקות ועצים שנבראו ביום השלישי. נהוריתא [ברביעי] על שם המאורות הגדולים שנתלו ברביעי. רוחשיתא [בחמישי] ע"ש ישרצו המים. חורפיתא [בששי] ע"ד הלשון בחז"ל {{ממ|תענית ב' ב' }} הא בחרפי הא באפלי פי' בקדמותא טרם זמן הנכון, ובסנהדרין ע' ב' פוק אחריפו, כלומר קדמו, וזה תואר ליום הששי שהוא קודם יום הנועד מתכלית הבריאה, יום השבת, וכהלשון הרגיל ערב שבת. רגועיתא [בשבת] על שם המנוחה והמרגוע שבו, והענין מבואר. }} {{מקור קטע|שם שם}}  

'''וישנה.'''  מהו וישנה – רב אמר שהאכילה מאכל יהודי, שמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי {{תוספת|כב|פי' בערוך שהוא עשב הצומח על ראש חזרת, והוא מאכל שרים, ועיין עוד מש"כ באות הבא. }}, ור' יוחנן אמר, זרעונים האכילה, וכן הוא אומר {{ממ|דניאל א'}} ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים {{תוספת|כג|יש לפרש כל ענין מחלוקת זו, משום דבודאי גם לבד אסתר נתקבצו הרבה בתולות יהודיות ע"פ גזירת המלכות, ואין ספק שהתנהגו עמהם בכבוד ובחסד, ועל כן קרוב לומר שלמענן היה מוכן מאכל כשר ליהודים, כמו לבנות עמים אחרים שאר מאכלים. אך אסתר אשר לא הגידה את עמה ובמצאה חן בעיני הגי נתן את הבחירה בידה לאכול מטוב בית הנשים אשר ייטב בעיניה אין אונס [ובזה ניחא מה שתיכף אחר זה מגיד הכתוב אין אסתר מגדת מולדתה וגו', כלומר ולכן לא הוקבע לפניה מאכל מיוחד לעם מיוחד]. ועל זה יסבו פלוגתת החכמים בזה, רב מבאר את התואר וישנה לטוב – על הטוב המוסרי, מאכל כשר ע"פ דת יהודים, ושמואל מפרש שהציע לפניה מאכל טוב בחומריותו, והוא קדלי דחזירי, שעל זה אמרו {{ממ|חולין י"ז א'}} שהוראת הפסוק {{ממ|פ' ואתחנן}} ובתים מלאים כל טוב זו קדלי [או כתלי] דחזירי, אע"פ שלא אנסה לאכול מזה, ור' יוחנן מפרש תואר טוב על התועלת היוצא מאותו המאכל, והם זרעונים, שמצינו בדניאל וחביריו שאכלו זרעונים והיה מראיהם יותר טוב מבני גילם אשר אכלו דברים טובים. ולפי"ז אין צריך למה שפי' בערוך דקדלי דחזירי הוא מין עשב, ופשוט הדבר דהכריחו לפרש כן ולא כפשוטו משום דלא יתכן שאסתר אכלה זה, אבל לפי שכתבנו באמת לא אכלה זה, אלא בכלל הוצעו לפניה מאכלים שונים וגם זה בכלל ועם כל זה לא אנסוה לאכול, ודו"ק. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}}  

{{עוגןמ|יא}} '''מרדכי מתהלך וגו'.'''  מרדכי הוא אחד מאלה שניתן להם רמז מן השמים וחשו, אמר, וכי אפשר לצדקת זו שתנשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידה, הדא הוא דכתיב ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר וגו' {{תוספת|כד|וסמיך זה על הלשון ומה יעשה בה, כלומר מה הוא הדבר שעתיד להעשות על ידה. ויתכן דמפרש הדורש את הלשון מתהלך מענין מחשבה והלוך רעיונות, וכמו בחנוך ויתהלך חנוך את האלהים, ובאברהם התהלך לפני, ובאלישע {{ממ|מ"ב ו'}} לא לבי הלך, שפירושו מענין מחשבה והגיון, ודריש שהיה מרדכי מחשב והוגה בענין זה, וכדמפרש. }} {{מקור קטע|מ"ר}}  

{{עוגןמ|יב}} '''בשמן המר.'''  מאי שמן המור, ר' חייא בר אבא אמר – סטכת {{תוספת|כח|מין שמן טוב ובתרגום כאן העתיק שיתא ירחי בטכסת, ובילקוט כת"י כאן הגירסא אפרסמון ע' ד"ס. }}, ורב הונא אמר, שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין בו, לפי שהוא משיר את השער ומעדן את הבשר {{תוספת|כט|ונ"מ במחלוקת זו לענין הנודר משמן המור למר אסור בשמן סטכת [אפרסמון] ולמר בשמן שלא הביא שליש. }} {{מקור קטע|מגילה י"ג א'}}  

{{עוגןמ|יד}} '''ובבקר היא שבה.'''  א"ר יוחנן, מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו, שלא היה משמש מטתו ביום {{תוספת|ל|והשבח בזה י"ל ע"פ מ"ש בנדה י"ז א' בטעם מניעה זו בכל האנשים שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך, ועיין במ"ר פרשה א' פסוק ג' חשיב ד' מדות טובות שהיו באחשורוש, וצ"ע שלא יחשיב מדה זו. }} {{מקור קטע|שם שם}}