תורה תמימה/אסתר/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''היה.'''  א"ר יוחנן, כל מי שנאמר בו היה הוא תחלתו והוא סופו {{תוספת|ז|ר"ל תחלתו וסופו שוין, מי שהוא צדיק היה בצדקתו מתחלתו ועד סופו ומי שהוא רשע הוא ברשעתו מתחלתו ועד סיפו. </i>, ומרדכי היה מתוקן לגאולה ^ח<i class="footnote">ר"ל מתחלת הווייתו נקרא לתכלית גאולת ישראל, וע' בדרשה הבאה. }}.<br>{{ממ|שם}}  

{{עוגןמ|ז}} '''את הדסה.'''  תניא, ר' מאיר אומר, אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר {{ממ|זכריה א'}} והוא עומד בין ההדסים {{תוספת|טו|בין הצדיקים שגלו לבבל, ובשכינה משתעי קרא. </i>, בן עזאי אומר, לפיכך נקרא שמה הדסה, לפי שהיתה לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדסה, ר' יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרוקת היתה [כהדסה] ^טו<i class="footnote">המלה כהדסה המוסגרת בין שני חצאי מרובע נמצאת כן בש"ס כ"י, והוא נכון, כי גם הוא מוסיף טעם לשם הדסה, ובגמרא מסיים [ואעפ"כ] חוט של חסד משוך עליה. ויובא לקמן בפסוק ותשא חן וחסד {{ממ|י"ז}} ושם יתבאר מקור לאותה דרשה ומה ששייך לדרשה זו. }}.<br>{{ממ|מגילה י"ג א'}}  

'''וישנה.'''  מהו וישנה – רב אמר שהאכילה מאכל יהודי, שמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי {{תוספת|כב|פי' בערוך שהוא עשב הצומח על ראש חזרת, והוא מאכל שרים, ועיין עוד מש"כ באות הבא. </i>, ור' יוחנן אמר, זרעונים האכילה, וכן הוא אומר {{ממ|דניאל א'}} ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים ^כג<i class="footnote">יש לפרש כל ענין מחלוקת זו, משום דבודאי גם לבד אסתר נתקבצו הרבה בתולות יהודיות ע"פ גזירת המלכות, ואין ספק שהתנהגו עמהם בכבוד ובחסד, ועל כן קרוב לומר שלמענן היה מוכן מאכל כשר ליהודים, כמו לבנות עמים אחרים שאר מאכלים. אך אסתר אשר לא הגידה את עמה ובמצאה חן בעיני הגי נתן את הבחירה בידה לאכול מטוב בית הנשים אשר ייטב בעיניה אין אונס [ובזה ניחא מה שתיכף אחר זה מגיד הכתוב אין אסתר מגדת מולדתה וגו', כלומר ולכן לא הוקבע לפניה מאכל מיוחד לעם מיוחד]. ועל זה יסבו פלוגתת החכמים בזה, רב מבאר את התואר וישנה לטוב – על הטוב המוסרי, מאכל כשר ע"פ דת יהודים, ושמואל מפרש שהציע לפניה מאכל טוב בחומריותו, והוא קדלי דחזירי, שעל זה אמרו {{ממ|חולין י"ז א'}} שהוראת הפסוק {{ממ|פ' ואתחנן}} ובתים מלאים כל טוב זו קדלי [או כתלי] דחזירי, אע"פ שלא אנסה לאכול מזה, ור' יוחנן מפרש תואר טוב על התועלת היוצא מאותו המאכל, והם זרעונים, שמצינו בדניאל וחביריו שאכלו זרעונים והיה מראיהם יותר טוב מבני גילם אשר אכלו דברים טובים. ולפי"ז אין צריך למה שפי' בערוך דקדלי דחזירי הוא מין עשב, ופשוט הדבר דהכריחו לפרש כן ולא כפשוטו משום דלא יתכן שאסתר אכלה זה, אבל לפי שכתבנו באמת לא אכלה זה, אלא בכלל הוצעו לפניה מאכלים שונים וגם זה בכלל ועם כל זה לא אנסוה לאכול, ודו"ק. }}.<br>{{ממ|מגילה י"ג א'}}  

{{עוגןמ|יב}} '''בשמן המר.'''  מאי שמן המור, ר' חייא בר אבא אמר – סטכת {{תוספת|כח|מין שמן טוב ובתרגום כאן העתיק שיתא ירחי בטכסת, ובילקוט כת"י כאן הגירסא אפרסמון ע' ד"ס. </i>, ורב הונא אמר, שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין בו, לפי שהוא משיר את השער ומעדן את הבשר ^כט<i class="footnote">ונ"מ במחלוקת זו לענין הנודר משמן המור למר אסור בשמן סטכת [אפרסמון] ולמר בשמן שלא הביא שליש. }}.<br>{{ממ|מגילה י"ג א'}}  

{{עוגןמ|יט}} '''ובהקבץ וגו'.'''  [מהו ובהקבץ בתולות שנית], אלא אזיל שקול עצה ממרדכי {{תוספת|לט|איך יסבב הדבר שתגלה לו. </i>, אמר ליה, אין אשה מתקנאת אלא בירך חבירתה [לפיכך קבץ בתולות שנית], ואפילו הכי לא גליא ליה, הדא הוא דכתיב ובהקבץ בתולות שנית אין אסתר מגדת מולדתה ^מ<i class="footnote">ואע"פ דמרדכי בעצמו צוה עליה שלא תגיד, ואיך זה יעץ עצה שתגיד, אך הוא חשב שאם אמנם ימצא לו אחשורוש אחרת הלא אין טוב מזה, ובזה הלא גם רצון אסתר שהרי היא נלקחה בעל כרחה וכמש"כ ותלקח אסתר וגו', וכפי דמשמע מלשונה כאשר אבדתי אבדתי. ועיקר טעם הדרשה שלקח עצה ממרדכי י"ל דמדייק ודריש המשך ושייכות הלשון ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך, מה שייכות ספור ישיבת מרדכי בשער המלך לענין קיבוץ הבתולות שנית, ולכן דריש דענין זה מהקיבוץ השני היה מעצת מרדכי שהיה יושב בשער המלך ומקורב לו ונטל עצה ממנו כדמפרש. }}.<br>{{ממ|שם שם}}  

{{עוגןמ|כג}} '''ויבקש הדבר וימצא.'''  [כיצד נמצא], א"ר יוחנן, בגתן ותרש שני טרסיים היו והיו מספרין בלשון טורסי {{תוספת|מה|יתכן דדריש ותרש כמו ותרשי ממדינת תרשיש דתרגומו טרסיס {{ממ|תהלים ע"ב י'}} ובגתן היה בן מדינתו, ולכן היו אמונים זל"ז ולא היו יראים לטכס עצה כזו. </i> ואומרים סיום שבאת זו לא ראינו שנה בעינינו ^מו<i class="footnote">כי היה מטייל ומשוחח עמה הרבה, ועיין פירש"י. </i>. בא ונטיל ארס בספל כדי שימות, אמר לו, והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה ^מז<i class="footnote">שאם היתה משמרתן שוה ביחד היה אחד יכול לשמור שם והשני יכול לילך להביא הארס ממקום שהיה, אבל כיון שאין משמרתי ומשמרתך שוה כאחד תהא משמרתי בטלה בעת שאני הולך להביא את הארס וירגישו בדבר. </i>, אמר לו, אני אשמור משמרתי ומשמרתך, והם לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה ויודע בשבעים לשון, והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא – שלא נמצאו במשמרתם ^מח<i class="footnote">דאין לפרש שמצאו הספל עם הארס, דאין זה מופת הכרחי שהם עשו זאת ולפחות לא שניהם יחד, משא"כ בחליפת המשמרות ניכר היו ששניהם היו בעצה אחת. }}.<br>{{ממ|שם י"ג ב'}}