90,717
עריכות
קרית ספר/סנהדרין/יב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''דיני ''' | '''דיני ''' נפשות צריך התראה להבחין בין שוגג למזיד וכדילפינן פרק היו בודקין מדכתיב וראה את ערותה אטו בראיה תליא מילתא משום דראה אותה מתחייב אלא עד שיראוהו טעמו של דבר שהיא ערוה והאי גבי כרת כתיב אם אינו ענין לכרת דקמי שמיא גליא אם שוגג או מזיד הוא תנהו ענין להתראת מלקות דשייך באחותו. דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדין הוא מזיד דמנא ידעינן דמזיד הוא אלא שהתרו בו. ל"א ואם יזיד לא נאמר אלא וכי יזיד דמשמע תמיד הוא בזדונו וזה עיקר כך פירש"י ז"ל. דבי רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדין הוא מקושש דהא שקישש עצים לא נאמר אלא מקושש שלאחר שמצאוהו היה מקושש ומה טעם תלוי בכך אם לא שהתרו ועדין היה מקושש. דבי ר' תנא על דבר אשר ענה עסקי דיבור דהינו התראה וצריכי כולהו קראי וכדאיתא התם דף מ"א. וצריך שיקבל עליו התראה ויתיר עצמו למיתה וכדילפינן נמי התם מדכתיב יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה דהמת משמע שכבר הוא כמת קודם שבא לב"ד שחייב עצמו מיתה בפיו וצריך שיעבור תכף תוך כדי דיבור דאי לאו הכי שמא שכח התראה. ומאיימין ב"ד על העדים כדתנן התם דף ל"ז וטעמא דאיום זה משום דכל הני קולי דילפינן לדיני נפשות מדיני ממונות כדי להציל נפש. מקום שהורגים בו הוא רחוק מב"ד כדכתיב הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה אלמא לאו במקום הוועד קטלוהו. | ||
== ד == | == ד == | ||
'''ומשנגמר ''' | '''ומשנגמר ''' דינו אין משהין אותו כדאמר' לעיל אלא יהרג ביומו דכשנגמר דינו הוא מצפה למיתה והוי עינוי הדין דילפינן אפילו היתה עוברה אין ממתינין לה עד שתלד כדתנן סוף פרק דערכין וילפינן לה מדכתיב ומתו גם שניהם לרבות את הוולד [ומהכא משמע נמי דאין מענין את הדין כיון שאין ממתינין לה עד שתלד] והיינו משום עינוי הדין [דהוי בכלל לא תעשו עול (ויקרא יט, טו) כדאמרינן פרק עשרים (ה"ו)] ורש"י פי' משום דחד גופא הוא ואם ישבה על המשבר קודם שנגמר דינה ממתינין לה עד שתלד דכיון שעקר ונע ממקומו גופא אחרינא הוא. וכל אשה שתהרג מותר ליהנות בשערה כרב נחמן סוף פרק קמא דתניא כוותיה משום דאשה מיתתה אוסרתה ושיער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות. | ||
== ה == | == ה == | ||
'''מי ''' | '''מי ''' שיצא ליהרג והיה זבחו זבוח אין הורגין אותו עד שמזין עליו מדם חטאתו ואשמו כדתניא התם דלא הויא כחטאת שמתו בעליה כל זמן שלא נהרג אבל כשלא נשחט הזבח אין מענין את דינו: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||