לחם משנה/עבודה זרה/ג

לחם משנה ‏ עבודה זרה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

במה דברים אמורים וכו'. כל זה שם בברייתא תנו רבנן אילו נאמר זובח יחרם הייתי אומר וכו': (או שזבח למרקוליס חייב) שם (דף ס"א) אמרו אם אינו ענין לכדרכה תנהו ענין וכו' x:

ד

ספת לה צואה וכו'. פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ':) אמר רב יהודה אמר רב עבודת כוכבים שעובדים אותה במקל וכו'. (עיין בכ"מ). עוד שם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב עבודת כוכבים שעובדים אותה במקל שבר מקל בפניה חייב ונאסרת זרק מקל לפניה חייב ואינה נאסרת וכו' לפירש״י ז״ל הני תרי מימרא לא פליגי אלא דמימרא קמא מיירי דעובדין אותה בקשקוש ומשום הכי קאמר זרק מקל לפניה פטור. ומימרא תנינא שעובדים אותה כדרכה וקאמר דאפילו הכי אינה נאסרת משום דבעינן כעין פנים. ואם רבינו מפרש כן קשה דאמאי לא קאמר בהא דספת לה צואה שהיא צואה לחה דבעינן זריקה משתברת כדאמר בגמרא למימרא קמא. לכך נראה ודאי דסבירא ליה דפליגי והני תרי מימרי איירי בקשקוש והוו תרי אמוראי אליבא דרב והוא פסק כרב נחמן דלא בעינן זריקה משתברת לענין חיובא אלא לענין איסור דוקא. והשתא ברייתא דצואה דאיירי לענין חיוב הוי אפילו בצואה עבה וכן הא דתנן פ' ר' ישמעאל בשם אחרים עוד אמרו שם אמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום שהוא פטור שנאמר זובח וכו'. ונראה ליישב דעת רבינו דמימרא דר' יוחנן וכן ברייתא דספת לה צואה כלהו אליבא דהלכתא דהיינו אליבא דרבנן וסבירא ליה דרבנן דפטרי בחגב פטרי נמי בעלת מום אבל בספת לה צואה מודו דחייב דעדיף טפי. וא״ת לדעת רבינו עדיף שבר מקל משחט חגב דבשחט חגב כתב דפטור ובשבר מקל חייב. וא״כ קשה דאיך תירצו בגמ' לא דכ״ע לא אמרינן כעין זביחה וכו' כלומר ודכולי עלמא דלא כרב דבשבר מקל כ״ע מודו דפטור אדרבה הסברא הוי איפכא וה״ל לאוקמי כולהו כרב וכ״ע מודו דכששבר מקל חייב משום דעדיף טפי. וי״ל דס״ל לרבינו דשבר מקל לא עדיף משחט חגב אדרבה גרע משחט חגב כדאמר בגמ' הואיל וצוארו ארוך לענין דינא הם שוין דכי היכי דבשבר מקל כשעובדים אותה בקשקוש היכא דשבר מקל בפניה חייב ה״נ בחגב היכא דעובדים אותה בחגב אע״פ שאין עובדים אותה בשחיטת חגב ממש חייב וחכמים דפטרי בחגב איירי בשאין עובדים אותה בחגב כלל. וא״ת א״כ איך אמר לימא כתנאי לימא דכולהו סברי כרב וחכמים דפטרי התם משום דאין עובדין אותה בחגב כלל אבל הכא דעובדין אותה בקשקוש לא וכמו שהקשו התוס' וי״ל דהמקשה היה סבור דהוי כל כך בחגב אע״פ שאין עובדין אותה כלל כמו בשבר מקל היכא דעובדים אותה בקשקוש. ומה שמחייב במקל וחגב התם משום דאסיק אדעתיה טעמא דהואיל וצוארו ארוך כצואר בהמה ואהני לן הך טעמא לחייב אפילו שאין עובדים בחגב כלל וכה״ג חייב במקל היכא שעובדין אותה בקשקוש והמתרץ תירץ דאע״ג דר' יהודה מחייב בחגב מ״מ הכא מודה דפטור דאהני לן כ״כ טעמא דהואיל וצוארו ארוך דאפילו שאין עובדים בחגב כלל חייב טפי משבר דעובדין אותה בקשקוש. ולפי זה מה שכתב רבינו אא״כ עבודתה בכך אינו ר״ל בשחיטת חגב ממש אלא עבודתה בחגב בלבד כמו שעובדים אותה במקל דלקמן דעובדין אותה דרוצה לומר בקשקוש מקל. והשתא לפירושו אתי שפיר הברייתא ור' יוחנן אתי כרבנן אע״ג דהסברא היא קשה מאד דס״ל דבספת חייב טפי משחיטת חגב דבספת חייב אע״פ שאין עובדין אותה כלל משא״כ בחגב. והראב״ד ז״ל בהשגות יש לו דרך אחרת והוא סבר דחגב ובהמה בעלת מום וספת דינם שוה ור' יוחנן דפטר בבעלת מום ס״ל כרבנן ולכך בספת ובחגב נמי פטר וכן בשבר מקל ור' יהודה דמחייב בחגב ס״ל דבכלהו חייב בספת ובשבר מקל ובהמה בעלת מום ולדידיה ר' יוחנן ורב פליגי דר' יוחנן ס״ל כרבנן ורב כרבי יהודה ופסק כרב ולדידיה כל כעין זביחה וזריקת פנים המשתברים חייב ותרי מימרי דרב נחמן ורב יהודה לא פליגי כדפירש״י ז״ל ואפילו שיהיה שלא כדרכה חייב. ומ״ש שעובדין אותה במקל דהיינו אפילו בקשקוש כדפירש״י ז״ל אין הכונה דבהני דוקא חייב היכא דשבר אבל היכא דאין עובדים אותה בקשקוש פטור אלא מאי דנקט קשקוש משום סיפא נקטיה דאע״ג דעובדים אותה בקשקוש פטור היכא דזרק מקל אבל לעולם הוא חייב בכל גוונא אפילו שאין עובדים אותה בקשקוש ומשום הכי צ״ל על כרחין דפליגי רב ורבי יוחנן משום דלא מצית לאוקמי לר' יוחנן היכא דאין עובדין אותה כלל דאפילו בכי האי גוונא מחייב רב וקצת מדברי אלה מבוארים בדברי הר״ן ז״ל בפ' רבי ישמעאל:

המקבל עליו אחד מכל מיני עבודת כוכבים באלוה חייב סקילה וכו'. בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס') אמר במשנה ואחד המקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה, ומפרש רבינו דמקבלו באלוה ר״ל שהיה כבר עבודת כוכבים ועתה קבלו עליו באלוה, ואומר לו אלי אתה ר״ל שלא היה מתחלה עבודת כוכבים אלא שהוא עשה אותה עתה עבודת כוכבים ומתני' זו אף זו קתני. ומדנקט רבינו הגביה לבנה לכאורה משמע דבעי דליעביד מעשה ואינו נראה דכי אמרו בגמרא פרק כל הצלמים דבעי דליעביד מעשה גבי זקף לבנה להשתחוות לה וכו' דהיינו זקף דהוא מעשה היינו דוקא לענין ליאסר עליו אבל לענין חיוב באמירה בעלמא סגי כדאמרו בגמרא בפרק ארבע מיתות בפסקא אר״נ וכו' כיון שאמר לו אלי אתה חייב ואמרינן אמאי כו' והקשו והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה ע״כ. משמע דמתני' איירי בדליכא מעשה דאל״כ מאי קושיא הא עשה מעשה דזקף לבנה אלא ודאי נראה דלא בעינן זקף. ורבינו דנקט הגביה לאו דוקא אלא אפילו בלא הגביה נמי:

ו

המגפף וכו'. כל אלו במשנה. ומה שכתב רבינו ועשהו לעבדה קשה דהא אמרינן בפעור ומרקוליס דאע״ג דקא מכוין לבזותה חייב כדאמרינן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ד) ואם כן למה לי לעבדה, וי״ל דרבינו סובר ומפרש כפירוש התוספות דמכוין לעובדה בביזוי:

ט

והעושה עבודת כוכבים לעצמו וכו'. קשה היכא דעשאוה אחרים לו אמאי לוקה והא לאו שאין בו מעשה הוא ואין לוקין עליו כמו שפסק רבינו בפרק ט"ז מהלכות סנהדרין. ויש לומר דכיון דהאחר עושה מעשה בשליחותו הוי כאלו עשאו הוא וחייב:

י

אסור לעשות צורות וכו'. כל זה פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ג) ועיין בהר״ן שהאריך שם הרבה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף