לחם משנה/אבל/ח

לחם משנה ‏ אבל ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ואין צריך להבדיל שפת הבגד וכו'. נראה מדברי רבינו דמפרש כפירוש הטור הפך מפירוש רש"י ז"ל דרש"י נראה דמפרש דלאביו ולאמו צריך שיניח בית הצואר שלם ולמטה ממנו יקרע כדי שלא יהיה הקרע נראה כבית הצואר ומבדיל קמי שפה לפירושו ר"ל שעושה בין הקרע ובית הצואר שהוא השפה הבדלה שאין הקרע בצואר ממש משום דנראה הכל כבית הצואר אבל בשאר המתים אפי' שיהיה הקרע בבית הצואר עצמו לית לן בה ולפירושו מה שהביא ראיה שיהיו קרובים לשנים מקרא דויקרעם לשנים ר"ל שכשהקרע הוא בבית הצואר עצמו אינו נראה כקרוע לשנים אלא שהוא בית הצואר עצמו אבל כשיש הבדל בין בית הצואר לקרע נראה כקרוע לשנים ורבינו והטור מפרשים בהפך דלאביו ואמו צריך שיקרע משפת הבגד עצמו דהיינו האימרא שעושים סביב לבית הצואר בבגדיהם שהיו סתומים ולדידן שיש לנו בגדים פתוחים כבגדי מלבושי תוגרמה שפת הבגד מיקרי ג"כ אחד משני צדדי הבגד שהוא פתוח מלפנים וכן אנו נוהגים לעשות הקריעה בצד שמאל הצד שמשימין הלולאות וצריך שיקרע אותו הצד בשפתו ולא שיניח שפתו שלם ויקרע משם ולהלן והוא הדין לבגדי אנשי הגמ' שהיו סתומים לא יקרע סמוך לבית הצואר ויהיה בית הצואר שלם דכיון דבית הצואר שלם לא נראה קרוע לשנים כיון שהשפה היא שלימה לכך צריך לקרוע השפה כדי שיהיה נראה הקרע קרוע לשנים:

ג

ואם החליף בגד אחר חייב לקרוע וכו'. בגמרא איפליגו אי מתאחין אותן קרעים או לא ופסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל כמאן דאמר אין מתאחים וכן דעת רבינו ולכך סתם וסמך על מ"ש בריש פרק ט' דכל קרע שהוא קורע על אביו ואמו אינו מתאחה לעולם:

ה

וכן האשה קורעת על חמיה וכו'. רבינו לא חילק בין איש ואשה לענין הקריעה דלית ליה כרשב"א דסבר דהאשה מחזירה הקרע לאחוריה וכבר כתב בזה הרב ב"י ביו"ד סימן ש"מ כל הצורך:

ו

וכל היוצא בבגד קרוע וכו'. ופירש"י ז"ל בפרק ואלו מגלחין (דף כ"ו:) בבגד קרוע קודם לכן גוזל הכל שמרמה הכל שמראה להם שקרע על המת ונראה לומר שזו היא כוונת רבינו שכתב כלומר שהוא קרע עתה עליהן ר"ל שהוא מראה שהוא קרע עליהן ואינו כן אלא שהוא קרוע קודם לכן:

ז

האומר לחבירו השאילני חלוקך וכו'. הם דברי רשב"ג בברייתא פרק אלו מגלחין ומשמע דת"ק לא פליג אהא אע"ג דאמר רשב"ג אומר:

ח

מי שהיה לו חולה וכו'. בסוף פרק י"ב מהלכות נדרים כתב רבינו נדרה אשתו וסבור שהיא בתו והפר לה על דעת שהיא בתו וכו' צריך לחזור ולהפר וקשה דלמה לא חילק שם בין תכ"ד לאחר כדי דיבור דאם נודע לו תכ"ד אין צריך לחזור ולהפר לפי מאי דמוקי רב אשי בגמ' דהוא פסק כאן כוותיה וסובר דפליג רב אשי אשינויא קמא וכמ"ש כאן הרב כ"מ לאפוקי ממאי דכתב בטור יו"ד סימן רל"ג דרבינו לא כתב בהלכות נדרים כשום חד מהני שנויי משום דהני תרי שנויי פליגי אהדדי בדינא הילכך לא נקטינן כחד מינייהו דאי אפשר לומר כן דהרי פסק כרב אשי ואי משום דהכא הוי אבלות ופסק דתכ"ד אינו חייב לקרוע משום דהלכה כדברי המקל באבל זה אי אפשר משום דבפרק אלו מגלחין אמרינן דלא אמרו כן אלא באבלות ולא בקריעה והכי אמר שם אבילות לחוד וקריעה לחוד ועוד דאם כן היה לו לפסוק כלישנא קמא לקולא בסתם דאינו חייב לקרוע. מיהו יש לתרץ לדעתו דטפי מסתבר ליה לפסוק כשנויא דרב אשי דהוא בתרא הכא גבי קריעה ובנדרים דהוא איסור תורה אזיל לחומרא ולא פסק כחד מהני שנויי אבל קריעה דרבנן היא ולכך פסק כרב אשי כדכתיבנא וזה דוחק:

י

אמרו לו מת בנו וכו'. בפרק ואלו מגלחין בהך פליג ר' יהודה בן בתירא ואומר על כולן קרע אחד על אביו ואמו קרע אחר ומדברי הטור בהלכות קריעה והרב"י שם מתבאר דאיכא ארבעה פירושים בהך פלוגתא דר' יהודה. דלרש"י פליג אתרי בבי דרישא דהיינו מת אביו וקרע מת בנו והוסיף וכן במת בנו וקרע מת אביו והוסיף דלר' יהודה צריך שיהא קרע אביו ואמו בפני עצמו. ולהראב"ד דרך אחרת הפך מזה כמ"ש הרב"י דלא פליג ר' יהודה אשום בבא מבבי דרישא. ולרבינו פליג אסיפא דרישא ולא ארישא דרישא. ולר"י ן' מיגאש רבו נראה מדברי הרב"י שם דהוי בהפך דפליג ארישא דרישא ולא אסיפא דרישא ולדברי הר"י ן' מיגאש דייקא לישנא דברייתא דקאמרה לפי שאין מוסיפין על קרע אביו דבתחלה קרע על אביו דהיינו ברישא דרישא אבל לרבינו לא קרע בתחלה אלא על בנו דהיינו סיפא דרישא והוצרך הרב ב"י שם ביורה דעה סימן ש"מ לדחוק וליישב הברייתא לדעת רבינו וא"כ מ"ש כאן דרבינו אית ליה דפליג ארישא דרישא ולישנא דברייתא דייקא כוותיה אגב שטפא כתב כן דזה ודאי אינו דרבינו סובר דפליג אסיפא דרישא כדכתיבנא ודברים הללו שכתב כאן הרכ"מ כתבם בב"י על דברי ר"י הלוי שהוא מפרש בהפך דברי רבינו וכאן לא דק:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף