חכמת אדם/קז

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png קז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שער בית הנשים
הלכות נדה
דין נדה וזבה מן התורה (סי' קפ"ג)

א כתיב בפ' קדושים ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה כו' ונכרתו שניהם מקרב עמם ודוה הוא כולל ב' מינים נדה וזבה (שדוה ר"ל שזב ממנה דם) וכתיב מקורה הערה למדנו שאפי' לא גמר ביאתו אלא שהערה בה לבד מ"מ חייבים כרת ואין הפרש אם היא גדולה או קטנה או פנויה בין שפחה בין משוחררת וגיורת ובין ראתה באונס או ברצון ואפי' לא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן המקור ועדיין הוא בבית החיצון דהיינו בין השינים מקום שמגיע אליו האצבע בשעת גמר ביאה טמאה (רמב"ן פ"ג): והנני מבאר לך מה היא נדה ומה היא זבה מדין תורה ואיך הוא מנהגנו עפ"י תקחז"ל ואעתיק לך לשון הזהב של הרמב"ן בהל' נדה וז"ל נדה האמורה בתורה כל שראתה דם בבשרה ממקור דמיה בין שלא ראתה אלא טפה אחת כחרדל או פחות מכן בין שהיתה שופעת דם ז' ימים ופסקה בסוף יום ז' דין אחד הוא וטובלת בלילה שהוא ליל שמיני וטהורה לבעלה וזו היא נדה האמורה בתורה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה. חזרה וראתה מליל שמיני ואילך זו היא הנקראה זבה שנאמ' ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה מפי השמועה למדו ימים רבים ג' לומר שאם ראתה אחר זמן נדתה או סמוך לנדתה ג' ימים רצופים שבכל יום תראה דם אפילו טפה פחותה מן החרדל ה"ז זבה גדולה ומאחר שתפסוק ראייתה צריכה לספור ז' ימים נקיים חוץ מן היום שפוסקת בו וטובלת ביום ז' לספירה אחר שתנץ החמה וטהורה לבעלה שנאמר וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר:

ב כל חייבי טבילות טבילתן ביום ספירתן אחר הנץ החמה מיד חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה שלאחר ספירה שנאמר בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן בנדות וכן יולדת זכר בליל שמיני ויולדת נקבה בליל ט"ו שהיולדת כנדה כמו שיתבאר:

ג ימים אלו שהזבה סופרת צריכה שלא תהא טומא' מפסקת ביניהם ואם ראתה אפי' ביום ז' סמוך לשקיעת החמה סותרת כל המנין וחוזרת וסופרת ז"נ רצופים לפיכך אעפ"י שטובלת ביום ז' לאחר הנץ החמה אם שמשה בו ביום ה"ז תרבות רעה ובעילתן תלויות שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה ונמצא בעל את הזבה שהוא בכרת:

ד אין יום אחר הלל"מ (הלשון מגומגם קצת). שי"א יום הסמוכים לז' ימי נדות בלבד שהאשה נעשית בהם זבה אבל מאחר שנשלמו הי"א חזרה לימי נדות שאפי' ראתה ביום ז' טובלת בליל שמיני וטהורה כמו שביארנו ואחד עשר ימים אלו הם הנקראים י"א יום שבין נדה לנדה מפני זה הטעם שבארנו:

ה הרואה בתוך י"א ימים הללו יום א' בלבד בין שראתה בתחלת הלילה ובין שראתה בסוף היום ופסקה בו משמרת כל הלילה אם לא ראתה משכמת וטובלת לאחר הנץ החמה. ראתה גם ביום ב' ופסקה בו משמרת יום ג' אם לא ראתה משכמת וטובלת לאחר הנץ החמה ובספירת ימים נקראת שומרת יום כנגד יום וזו היא שהחכמים קורין אותה זבה קטנה:

ו אע"פי שטובלת ביום שפירשה בין בשני ובין בשלישי לאחר שתנץ החמה מיד והרי היא טהורה אינה משמשת מפני שהיא תלויה שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:

ז אין אחד עשר עצמו צריך שימור מה"ת אלא אם ראתה בו טובלת בלילה וטהורה שהרי יום י"ב מימי נדות ואינו מצטרף לזיבה:

ח אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא ספירת ז' והבאת קרבן שזבה גדולה צריכה לספור ז' ימים נקיים וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר ולא זבה קטנה אבל למנין טומאה ואיסורי ביאות שתיהן שוות:

ט ספירת הנדות והזיבה כך הוא. הרואה דם תחלה יושבת ז' לנדתה ראתה יום ח' נעשית זבה קטנה ושומרת יום כנגד יום ראתה יום ט' שומרת יום כנגד יום ראתה יום עשירי ה"ז זבה גדולה וצריכה ז"נ:

י משעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז"נ כיצד הרי שראתה ג' ימים בסוף י"א ושפעה וראתה גם ביום רביעי שהוא מן הימים הראוים לנדה אפי' התחילו נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וסתרה אינה אלא זבה שסותרת וכשתשלים ז"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה בין שהתחילה לראות בראשון של י"א בין ג' אחרונים שהם תשיעי עשירי וי"א מכיון שנעשית זבה גדולה אפי' שופעת אח"כ ק' יום משתספור ז"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה:

יא ראתה נדה בתחלה ולא ראתה בי"א יום משתראה ביום י"ט לראייתה היא נדה לא ראתה בתחלה עד יום כ"ו אין מונין ליום הראוי לזיבה אלא ה"ז תחלת נדה:

יב אין זיבה אלא בי"א שסמוכין לז' שראתה בהן נדות והזהר במנין זה שכבר טעה בו אחד מגדולי המחברים (כונתו על הרמב"ם בש"ך סימן קפ"ג):

יג ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבה קטנה שאם ראתה יום עשירי לזיבה ויום י"א וחזרה וראתה ביום י"ב אם עבר עליה יום א' בלא ראייה מן הששה שמשלמת לנדתה טובלת בליל ח' לנדתה וטהורה אבל בזבה גדולה אצ"ל שהרי אינה נעשית זבה כמו שבארנו:

יד אין האשה טמאה עד שתראה דם ממקור דמיה והוא המקום שהחכמים קורין אותו חדר ואין כל המשקה היוצא מן החדר מטמא אלא הדם בלבד. ומראות היו לחכמים שבהן מטמאין הדמים וכל שאינה מאותן המראות מטהרין אותו:

טו כשנתמעט לבן של חכמים מפני כובד ותכיפת הצרות חששו שמא יבואו לטעות בדבר שזדונו כרת שהרי אפשר שתראה האשה בימי נדתה ז' ימים ויהיה של ששה דם טהור ושל יום ז' דם טמא ואפי' מראה דם לחכם גדול ובקי אפשר שתטעה בעצמה במנין הנדות והזיבה:

טז הרי שראתה בסוף י"א מימי הזיבה ומחרתו וטעתה והיתה סבורה שראיה ראשונה בימי הנדות ומונה ממנה ואינה ראויה למנות אלא מיום המחרת שבו התחילה נדותיה ולפיכך עמד רבינו הקדוש ותקן שכל אשה שתראה יום אחד תספיר ז"נ ואם ראתה שנים תשב ו' נקיים ואם ראתה ג' תשב ז"נ ובכל ימים שתראה כך היא נידונית ואינה צריכה להראו' דם לחכם ולא למנות ימי נדות וזיבה:

יז אעפ"י שזו התקנה אין בה בית מיחוש החמירו בנות ישראל על עצמן שאפילו ראתה יום א' טפה כל שהיא ופסק הדם סופרת לה ז"נ בין שראתה בעת נדתה בין שראתה יום א' או ב' או הז' כלן או יותר משיפסוק הדם סופרת ז"נ כדין זבה גדולה:

יח ומפני מה החמירו בנות ישראל כך על עצמן כדי שיהיו בכ"ז מונות מנין אחד ולא תשתנה מנהגן בין ראיה א' לג' ימים הרי שראתה ג' ונעשית זבה התחילה וספרה עד ז"נ וראתה בז' טפה כחרדל ודאי צריכה לישב ז"נ שאינן בקיאות בין תחלת ראיה לסתירת הספירה ויבא הדבר לידי טעות:

יט חומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני החכמים ועשו אותה כהלכה פסוקה בכל מקום לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם עכ"ל רמב"ן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.