חכמת אדם/סו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png סו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין בישולי אין יהודי ושכר ומי דבש שלהם (סי' קי"ג וקי"ד)

א דבר שבשלו אפילו בביתו של ישראל ובכלי של ישראל אסרוהו חז"ל משום חתנות ועוד שאם יהי' הישראל רגיל לאכול מבישוליהם יאכילנו דבר טמא ולא אסרו אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם שיהי' מאכל שעולה על שולחן מלכים ללפת בו הפת או לקינוח סעודה או בתורת מאכל דבדבר שנאכל כמות שהוא חי לא חשיב הבישול כלל ואם אינו עולה עש"מ אין דרך להזמין עליו ולא יבאו לידי חתנות וגם אין כאן רגילות דליגזור משום דבר טמא (סעי' א'):

ב ולכן אעפ"י דפת אורז ודוחן מותר אבל מבושלים כיון שהם באים למאכל אסורים (ש"ך סי' קי"ב ס"ק ה' ופרי חדש סי' קי"ג) וכן ביצים אעפ"י שראוי לגמעה חי' כיון שאינו אלא ע"י דוחק גדול אפי' להמתירין לקמן סי' ג' באכילה על ידי הדחק אם בשלם אסורים (סעי' י"ד וט"ז שם) וכל מיני פירות שנאכלין חיים מותרים (רמ"א סעי' ב') ושאינן נאכלים חיים אלא ע"י דוחק גדול אסורים: ודייסא משעורים כתושים אינו עולה עש"מ ונ"ל דאורז שקורין הירז ג"כ אינו עולה עש"מ:

ג דגים מלוחים גדולים אינם נאכלים אלא ע"י הדחק ע"י מלחן וכ"ש בשר מלוח ולכן אסורים בין אם בשלן או צלאן וכן כ"ד שנאכל חי ע"י הדחק דינו כדגים גדולים אבל דגים קטנים שאינם עולין עש"מ כל עיקר כמו אלו שקורין פלאטקעס ושטינקעס וכיוצא בהן אפילו בשלן או שצלאן בתנור מותרים אבל שאר דגים קטנים שידוע שעעש"מ בין שכבר גדלו כל צרכם כגון אלו שקור' סטראנגן (ובל"א לאקס פארט) וכן מה שקורין אגורקעש ובל"א קול בערשט וכיוצא בהן ובין אלו שעתידין לגדל עוד כגון העכט קטנים ושא' דגים שבקטנותן מבשלים אותן בחמאה כידוע כ"ז אסורין ואם מלחן ישראל או אפילו נכרי עד שעי"ז נאכל לרוב בני אדם במלחן או שעשנן עד שיהי' ראוים לאכילה (ש"ך ס"ק י"ח) אע"פי שבשלן אח"כ אין יהודי מותרין דאין בישול אחר בישול דמליח חשוב כבישול (עיין בש"ך ס"ק ט"ז בשם הב"ח ואפשר דבדורו היה כך או שלא היה בקי במאכל השרים אבל בזמן הזה ידוע כמו שכתבתי) ולכן אותן העכט קטנים שצולים אותן בתנור אסור לאכלן ויש מתירין בכל דבר שנאכל ע"י הדחק ע"י המלח דהוי כאלו נתבשל כבר וכן אם עשנן תחלה:

ד מיצי לפתות שקורין מערין וריבין נ"ל אעפ"י שנאכלין חיין כיון שאין זה אלא לפרקים ע"י הדחק ועולה עש"מ אסורין וכן כמיהין ופטריאות שקורין שוועמליך (ש"ק ס"ק ב') ונ"ל דפירי שקורין ערד עפיל או בולבעס עול' עש"מ. כללו של דבר הכל הולך אחר המקום מה שדרך לאכול באותו מקום לרוב בני אדם כשהוא חי או שאינו עולה על ש"מ מותר וא"ל אסור אבל אם הוא אוכל כשהוא חי לא אזלינן בתרי' דבטלה דעתי' (פרי חדש):

ה אע"ג דקיי"ל דמליח וכבוש הוי כמבושל מ"מ לענין זה לא גזרו רק מה שמבשלין ע"י האור אבל על המליחה והכבישה לא גזרו וכן המעושן מותר (סעיף י"ג) ולכן נהגו לאכול מין דג' שקורין פלאנדערקעס ושאר מיני דגים יבישים אעפ"י שעולין עש"מ ואומרים שאינן מייבשין אותם בתנור שהוסק דא"כ הוי צלי ואסור אלא אומרין שתולין אותם ומניחים תחתיהם גחלים ודברים המרבים עשן ועל ידי זה נגמרין:

ו עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל אזלינן בתר העיקר וכן אם עשה אין יהודי פאנאדע ר"ל שממלאין פת עם שומן ואופין בתנור מקמח שלו דאם הקמח של ישראל הוא כפת ישראל שאפה אין יהודי דבלא"ה אסור (ובש"ך ס"ק ו' ט"ס וכצ"ל למ"ש הרב דאפילו בבשיל) אעפ"י שהקמח עיקר ובמקו' שמות' לאכול פת אין יהודי מ"מ אסור אם אפה חי או בשומן דגים שהרי השומן נאסר תיכף משנמחה קודם שנבלע בפת אבל אם אפה בשומן שכבר נתבשל ע"י ישראל מותר (סעיף ג' ובט"ז וש"ך) אבל מיני טיגון אסור לעולם משום בשולם שהרי אפי' עיסה של ישראל שאפה אין יהודי אסור כדלעיל:

ז אפילו בשלו השפחות הנשכרות לנו שלא שייך בזה חתנות שהרי עושין בע"כ אפ"ה אסור אם לא שחיתה אחד מבני הבית כמו שנבאר ומ"מ בהפ"מ יש להתיר (עיין ש"ך סק"ז):

ח מדינא נאע"ג דלענין פת מהני אם עשה א' מצרכי אפיה כמו שבארנו בכלל הקוד' סימן ה' זה דוקא בפת אבל בבשול לא מהני אלא מצרכי בשול כגון שהפך והגיס בו הישראל ובלא זה לא היה מתבשל או שיתן הישראל הקדירה על האש במקום שראוי להתבשל (ש"ך ס"ק ח') ולא מהני מה שהישראל מכניס רק לתנור אלא צריך לקרבו אל האש ממש (פרי חדש) אך מפני הדוחק יש לסמוך על המקילין דס"ל דה"ה הדלקת האש או שנפח באש או חתוי בגחלים אפילו חתוי בלא כונה או השלכת קיסם מהני ויזהר לכתחלה שיראה שיהיה החתוי מועיל לקרב הבישול ובדיעבד אפילו לא הועיל אין כח למחות אפילו אם רק הדליק מאש של ישראל או שהשליך קיסם (סעיף ו' ז' ובש"ך):

ט נתן הישראל קדירה על האש וסלקה קודם שהגיעה לשליש בשולו נמצא נתבטל מעשה הראשונה ואם החזיר אחר כך אין יהודי אסורה אם לא עשה ישראל שום דבר שנתבאר בסימן ח' ואם הגיע לשליש בישולו קודם שסילקה הוי כאלו כבר נתבשל ע"י ישראל ומותר (סעיף ח) ולפ"ז היה לנו לאסור אם נתבשל ע"י בלא שום סיועת ישראל כמאכל ב"ד שהוא שליש בישול ומ"מ מתירין בזה דלקולא אמרינן דהוי כאלו נתבשל כבר ולא לחומרא כיון דאיסור זה מדרבנן הוא לא גזרו בזה ואם סילקה והחזירה אם הישראל הדליק האש מותר אבל אם הניח הישראל אצל אש של אין יהודי וסילקה קודם שליש בישילו והחזירה אסור (ט"ז ופרי חדש וש"ך) (ואם ספק אם היה כבר מבושל שליש בשולו ע"י ישראל וכן ספק אם חתה הישראל וכל ספק בבשולם מותר כיון שהוא מדרבנן):

י בישל ולא נתכוין לבשול מותר. כיצד שהצית אור באגם כדי להעביר החציר ונתבשלו בו דגים מותר. ונ"ל דה"ה אם הצית אור בתנור בית החורף להחם הבית והיה עומד קדרה שם והוא לא ידע מזה ונתבשל מותר אבל אם כיון לשם בישול כגון שהסיק התנור לבשל בו והיה בו בשר תחלה או אפי' הסיק לחמם הבית אלא שידע שיש שם בשר אסור דמסתמא כיון לבשל (סעיף ה' ובט"ז):

יא כלים שבישל בהם דבר שאסור משים בישולם צריכים הכשר ולכן צריכין ליזהר שמי שיש לו משרת ומבשל דברים שיש בהם משום בשולם בקדירה של ישראל לעצמו נאסרו הכלים דכיון שמבשלה לעצמו אין רגילות שחתה ישראל ואפשר דלא מהני בזה חתוי דגרע מאילו מבשל בשביל ישראל (ש"ך ס"ק כ') ומ"מ לא החמירו חכמים בדבר והקילו דאע"ג דכלי חרס שנאסר אין לו תקנה אפילו בהגעלה בזה הקילו דאפי' כ"ח מגעילו ג"פ ודיו. ובדיעבד אם בישל בו בלא הגעלה התבשיל מותר כיון שיש עכ"פ רוב נגד הפליטה ובשולי אין יהודי בטל ברוב כמו הפת שלהם לעיל. וכן החמאה שלהם בטל ברוב (סעיף ט"ז):

יב אינו יהודי שבישל לחולה בשבת התבשיל אסור למ"ש אפי' לחולה אם לא שאין לו מה לאכול יש להתיר והכלים יש להתיר אחר מע"ל אפי' בלא הגעלה כן נ"ל (כיון שיש מתירין אפילו המאכל ססי' קי"ג ועוד שהרי י"א שאין צריך הכשר בסעיף ט"ז):

יג פירות קודם שנתבשלו כאגוזים וכיוצא בהם שאינן נאכלים חיין אפילו ע"י דחק שמטגנין אותו האומנים בצוקר אסורין משום בש"נ (ט"ז ס"ק י"ד) אבל אם נעשה ע"י כבישה בצוקר מותר. ואם הוא ספק מותר ככל ספק דרבנן אם לא שהרוב נעשה ע"י בשול:

יד שכר בין של תבואה בין של תאנים או של דבש שקורין מעד אע"ג דאין בזה איסור משום בישולם ואפילו בשל תבואה שהרי אין כאן אלא המים ולא התבואה והא ראיה שמברכין עליו שהכל ולא במ"מ אפ"ה אסרו חכמים משום חתנות. ואמנם לא אסרו בזה אלא במקום מכירתו וכשקובע עצמו לשתות בביתו אבל אם הביא השכר לביתו או שנכנס לביתו לשתות משום צמא או שלן בביתו מותר לשתות בין לשלוח לקנות במקום אחר ובין ששותה משל האכסניא מותר ואף שבזמן הזה נוהגי' להקל לשתות שכר של תבואה בביתו ואין למחות בידם כי יש מקילין אבל ראוי לכל בעל נפש להרחיק מזה (עיין פ"ח ואף שראיותיו מר"פ יש לדחות בקל מ"מ דבריו נכונים) וכ"ז בשכר שמצוי אבל יין תפוחים ושאר פירות מותר דדבר שאינו מצוי ל"ג וכן קאווע ושאקאלדע מותר לשתות בביתו (פרי חדש). אך בעו"ה בזמן הזה כמה קלקולים בא מזה ובפרט לשתות קאווע עם חלב שהוא איסור גמור מלבד שעי"ז ח"ו באים לידי זנות כידוע ע"כ כל אשר בו ריח תורה ירחיק מזה מלכנוס לבתיהם לשתות איזה משקה שיהיה (סי' קי"ד):

טו כל אלו המשקים וכן חומץ של שכר אסור לקנות מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין או שהוא משביח ביותר דחיישינן שמא עירב בהן יין עד שלא יהיה בו אחד מששה חלקים (עיין ט"ז ס"ק ד' ובמ"א סימן ר"ד ס"ק י"ז) ודוקא כשמוכרים בחנות אבל אם רואה שמוציאין מן החביות מותר שאין מערב בחביות יין שמתקלקל המשקה (סעיף ד'):

טז במדינות שהיין מצוי צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובשאר משקים שעושין אם נותנין בהם שמרים של יין דאם דרכן ליתן בו שמרים אסור לקנות מהם דהא עבידי לטעמא ולא בטל וכן יש מיני אוגערקעס בלייפציג ושאר מקומות שנכבשין ביין וכן חרדל שמתקנין אותו בחומץ יין וכ"ז צריך ליזהר ולידע אם אין בו יין וכן יש מיני דגים קטנים שקורין סערדעלין ונכבשים בחומץ יין ואסורין (סעיף ו'):

יז דין החמין של עכו"ם ושמן זית ודבש מבואר לעיל כלל נ"ד וכלל נ"ה:

יח דברים שדרך לערב בהם יין אבל אינו ידוע בודאי שערבו אלא מסתמא וידוע שעכו"ם א' הוא בעיר שאינו מערב בו יין מותר ליקח מכולם אפי' מתוך בתיהם דכל אחד ואחד שאני לוקח ממנו אני אומר זהו שלא עירב ואפילו רוב דרכן לערב כיון שאין ידוע בודאי שערבו אמרי' שא' שאינו מערב מציל על כלם אבל אם ידוע שמקצת עכו"ם ודאי מערבין ומקצתן ודאי אין מערבין רק שאינו ידוע מי הוא אזלינן בתר רוב ומ"מ אסור לקנות בבתיהם או בחנויות שלהם אע"ג שכבר הוליכו מבתיהם לחנות עיין בדין קבוע דהוי כקבוע כמחצה על מחצה אבל מותר לקנות בשוק אם הרוב אין מערבין דאמרינן כל דפריש מרובא פריש (מה שכתב הט"ז בס"ק י"ג במחבא דהוי איסור דאורייתא וכן כתב בא"ח בסימן תל"ט וצ"ע דבהדיא כתב הר"ן שם בכתובות דשבויה אינו אלא מדרבנן וגם מה שכתב שם בא"ח גם מה שהק' שם מפ"ז דתרומ' (כצ"ל והיא בפ"י דתרומות) דתרומה היא מה"ת צ"ע דע"כ מיירי בתרומה דרבנן דבהדיא אי' שם שאני אומר וצ"ע) וכן הדין בכל איסור דרבנן (ש"ך ס"ק י"ח י"ט):

יט זה הכלל כ"ד שדרך אותו מקום לתת לתוכו יין אסור לקנות מהן ואם היה היין יוקר מהדבר שנמכר מותר ובמקום שאין דרכם לתת לתוכו יין מותר לקנות מהם וכן להפקידו אצלם ולשלחם על ידם (סעיף י"א):

כ הרשב"א היה נזהר מכרכום מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש (סעיף י"ב וע"ש בש"ך):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.