תוספות רי"ד/שבת/ד/ב
תוספות רי"ד שבת ד ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הכא באילן העומד ברשה"י ונופו נוטה לרה"ר כו'. פשט הלשון מוכיח כדפירש רבינו ברוך מחלב זצוק"ל דכי אמרינן שדי נופו בתר עיקרו מחייב משום דזרק מרה"ר לרה"י[1] ומאי דהוה קשיא לי במהדורא תנינא דכיון דנופו קאי ברה"ר היכי מצינן לחיובי' והא בית דכוליה אוי רשות היחיד וחורי הכתלים הסמוכים לרה"ר לאו כרה"י דמי זהו תירצא חורי הכתלים אינן זזים ממקומן הילכך ליכא למימר בהו שדינהו בתר רשה"י אלא או הן כרה"ר אליבא ד או הן מקום פטור אליבא דרבא נוף דנייד ואזיל ואתי התם אמרינן שדי נופו בתר עיקרו וכנח בעיקרו דמי והו"ל זורק מרה"ר לרה"י דאי כדפריש המורה[2] דעיקר מחשב ליה לנוף (כאלו הוי) למיהו דבר חשוב אבל לאו לשוי' רה"י אמאי אדכר כלל באילן העומד ברה"י הכי הו"ל למימר הכא כאזל ונח על גבי נוף כל שהוא ומשום דאמרי' שדי נופו בתר עיקרו{{הערה|וכה"ק הרשב"א ד"ה הא דאמרי', ומהרש"ל ברד"ה שדי דנוקי כשכל האילן ברה"ר. ועי' מהרש"א בתוד"ה זרק, שתי' דאוקי ברה"י כמו שנקט רב חסדא ברה"י, עיי"ש. ובמהרש"ל שם תי' דאביי דקדק מדנקט 'זיז' שסתמא הוא דבר היוצא מן הכותל, דהיינו מרה"י לרה"ר, וכן כ' 'כל שהוא', ומש' דפליגי אי שדי' נופו בתר עיקרו וחשיב כמונח ע"ג מקום ד', וחידש אביי דהברייתא נקטה דוקא בב' רשויות, לרבותא דאפי' לרבי ל"א שדי' רק לענין להיחשב כמונח במקום ד', אבל לא שדי לענין שינוי רשות, [והיינו לרש"י דס"ל דל"מ השדי' שיחשב כרה"י, אלא נשאר ברה"ר, רק שנחשב כמקום ד']. וע"ע חזו"א או"ח סי' ס"ב סק"ט. וע"ע מש"כ בתו"י אות ג' באופ"א דלא נקט כשכל האילן ברה"ר, דאין בזה עדיפות לרבנן כיון דלעולם פטרי ול"ה חידוש טפי, ולהכי אוקי בכה"ג שהעיקר ברה"י ונופו ברה"ר, דזה חידוש לרבי, דאפי' ברשות אחרת שדי' בתר עיקר. ובעיקר הענין, ע"ע תורא"ש לק' ח. ד"ה הכא בשם פירש"י, דאביי לא אוקי כשהאילן ברשות אחת, משום דברשות אחת אפי' רבנן מודו דשדי' נופו בתר עיקרו, וחשיב כמקום דע"ד, וכ"כ בפשט הש"ס ד"ה שדי, ובשפ"א ד"ה הכא, ובמצא חן בתוד"ה באילן, בד' רש"י הכא, וכ"ה שי' המאירי ד"ה אילן, והמיוחס לר"ן ד"ה הא, ועי' חי' מהרא"ל בתוד"ה באילן, דלפי"ז מבו' לרש"י הכא הטעם דלא אוקי פלוגתייהו כשכל האילן עומד ברה"ר. ובגור אריה ד"ה באילן, חידש, דרבי ורבנן פליגי כשהנוף ברה"ר אי נחשב ברה"י, אבל ל"א שדי' להחשיב הנוף שיש בו ד' כשיש בעיקרו ד', דצריך ד' במקום שהוא מונח, ודלא כרש"י. וע"ע ביאור ומו"מ בכל זה, בשבת של מי בתוס' שם, ובחי' מהרא"ל שם. ובחזו"א או"ח סי' ס"ב סק"ט, תי' דל"מ ברה"ר שדי נופו רק ברה"י, משום דאי עיקרו ברה"י נחשב נופו רה"י, מדין חורי רה"י, משא"כ ברה"ר דאין דין שהטפל אליו הוי כחורי רה"ר, דאין רה"ר אלא מקום רחבת ידים ומעבר לרבים. וע"ע כתר שלמה ד"ה ועיין בתוס', מש"כ כעי"ז.{{ש} ובעיקר הענין הנה כה"ק בתורא"ש ד"ה התם, ובתוד"ה באילן הק' לאידך גיסא דנוקי באילן העומד כולו ברה"י, [ובהמש"ד הק' על אביי לק' אמאי לא אוקי כשכל האילן ברה"ר עיי"ש מה שתי' ומש"ה אח"כ בשם רשב"א דר"ח ס"ל דגם ברה"ר אי"צ מקום ד'], ותי' מדנקט עיקרו ברה"י ונופו ברה"ר, דקאי אדאביי דלק' בכה"ג, עיי"ש. ועייש"ע מה שצויין ברשב"א שם.}}, אלא ודאי מדאדכר רה"י ש"מ לשוי' לנוף רה"י:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |