שרשי הים/שבת/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ שבת יא

ה

{{מרכז|שורש אין עיבוד באוכלין

א' המעבד וא' המולח שהמליחה מין עיבוד הוא ואין עיבוד באוכלין כו'. עיין להרפ"ח בי"ד בה' דם סימן ס"ח ס"ק י"ז ד"ה ואכתי כו' שעמד בענין אי בליעה ופליטה תלייא בבישול והביא מחלוקת בדבר דלר"ת כל שאינו מבשל כגון כלי שני אינו מבליע ומפליט ובד"ה עוד הביא כו' כתב ע"ש הרשב"א דהרמב"ן סובר דלא תלי בבישול והביא ראיה מדין קערה שמלח בה בשר שאסורה כדאיתא בפרק כל הבשר משו' דמליח הרי הוא כרותח ואע"פ שאין במלח משום מבשל לגבי שבת ואפילו בדקבעי ליה לאורחא כדאיתא בפרק כלל גדול וכתב ע"ש הר"ן שבסוף מס' ע"ז דחה ראיה זו דשם בפרק כלל גדול לא אמרו אלא שאין בו משום מעבד אבל שלא יהא בו משום בישול לא למדנו עכ"ל ותמה עליו הרפ"ח דמדקאמר רבא התם אין עיבוד באוכלין משמע ודאי דאתא לאורויי שריות' במליחת אוכלין מן התורה דאם איתא אכתי מחייב משום מבשל. ועוד דאף למאן דמחייב לא מחייב אלא משום עיבוד דוקא ואלו לדברי הר"ן היה לו לומר אף משום מבשל ועוד דהתם פריך אמתני' דתני באבות מלאכות המולחו והמעבדו היינו מולח היינו מעבד ולא פריך היינו אופה היינו מולח. ותו במאי דמשני אפיק חד מינייהו עייל שירטוט משמע דמולח ואופה תרי ענייני נינהו לגמרי ואין במולח אלא משום מעבד דאל"כ היה לו לומר אפיק מולח שהרי נכללה תחת סוג אופה ועוד דבירושלמי כו' יע"ש ואין בכל דחיותיו הללו כדי לדחות דברי הר"ן ואדרבא יש לתמוה עליו בזה והוא דמה שהקשה מדאמר רבא אין עיבוד באוכלין דמשמע דאתא לאורויי שרייותא כו' אין זה הכרח משום דעלה דקאמר רבה בר רב הונא המולח בשר בשבת חייב משום מעבד קאמר רבא אין עיבוד באוכלין אבל משום בישול מחייב ורבה בר רב הונא קמ"ל דאם התרו בו משום מעבד חייב ומה שהק' עוד מדלא פריך היינו מעבד היינו אופה משמע דלא מחייב משום מבשל הא לא אירייא דתנא כל מילתא דהוה במשכן קחשיב כדקאמר תלמודא לעיל עלה דפרכינן היינו זורק היינו בורר היינו מרקד ומשני אביי ורבא דאמרי תרווייהו אע"ג דאיכא דדמייא ליה קחשיב לה כיון דבמשכן היה עיבוד בעורי' ואפייה בסמנים להכי חשיב להו משא"כ במולחו ומעבדו דכיון דהעיבוד היא המליחה אמאי חשיב לה בתרתי. גם מאי דמשמע ליה בדברי הר"ן דהמולח בשבת מחייב משום מבשל איכא לאתמוהי עליה טובא דהא קי"ל דהמבשל בחמי טברייא פטור משום דבעינן תולדה דאש דכל דליכא תולדה דאש לא חשיב בישול כדאיתא בפרק כיצד צולין דמ"א יע"ש. וא"כ איך יתחייב במולח בשבת משום מבשל. כי ע"כ נראה דכוונת הר"ן ז"ל כלפי מאי דמשמע ליה להרמב"ן ז"ל באותה סוגייא דפרק כלל גדול דליכא משום בישול כלל במולח מדקאמר רבה אין עיבוד באוכלין דמשמע דשרי לגמרי לזה דחה הר"ן ז"ל דליתא דאפשר דאכתי אסיר משום בישול ורבה לא קאמר אלא דלא מחייב חטאת משום עיבוד דאין עיבוד באוכלין אבל איסורא איכא משום בישול אלא דחיוב חטאת משום בישול ליכא דבעינן בישול דאתי מתולדה דאש אבל איסורא מיהא איכא וכיון שכן לענין בליעה ופליטה הא איכא נמי בישול ומה"ט אסיר. ועיין בספר שער המלך ה' חמץ ומצה פ"ה הכ"ד יע"ש.
ודע שהרב מש"ל בדין זה הק' דבפ' הקומץ רבה דכ"א אמרו תקריב מלח ואפי' בשבת דכיון דקי"ל דאין עיבוד באוכלין למה לי קרא להתי' מליחה בשבת כיון דאין כאן מלאכה ועיין מה שיישב ע"ש מוהר"י אלפ'אנדארי. ועיין בספר מוצל מאש שבס"ס רב יוסף סימן א' כי שם הביא דבריו יותר בארוכה. ועיין בספר שער המלך בהלכות יו"ט פ"ג ה"ד שעמד על דבריהם יע"ש וראיתי למוהר"י אלפאנדרי שתירץ בא' מן התירוצים עפ"י מ"ש בפסחים פ' אלו דברים שעירי הרגלים כשחל יו"ט בשבת שהכהנים אוכלין אותם חיין ואמרו בת"ך פרשת צו כחטאת כאשם מתנה לכהן רצו להפשיט מפשיטין רצו לאכול עם עורותיהן אוכלין. כת' הרא"ה בס' בדק הבית דס"ס דגם מה שנאכל לכהנים צריך מליחה והוא בכלל על כל קרבנך תקריב מלח וא"כ להכי איצטריך קרא כשרצו הכהנים לאוכלן בעורן דמולחים ואפילו בשבת עכ"ל. ותמיה לי דאיך יתכן שיהיו הכהנים מותרים לאכול שעירי הרגלים חיין וכ"ש בעודן בעורן שהרי בפרק הזרוע דקל"ב אמרי אמר ר"ח מתנות כהונה אינן נאכלות אלא צלי מ"ט אמ' קרא לך נתתיו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ופסקה רבינו בפ"ט מהל' בכורים ועיין במ"ש בפ"י מהלכות מעה"ק הל' יו"ד ובס' מש"ל שם. ועיין בנדרים דף ס"ה גבי צדקיה דאשכחיה לנבוכדנצר דהוה אכיל ארנבא חיה ופרש"י דהיינו בשר שאינה מבושלת ואף לאיכא דאמרי שכתב שם רש"י ארנבא חיה שלא נשחטה היינו ודאי משום דלישנא דארנבא חיה הכי משמע דאי שאינה מבושלת הול"ל בשר ארנבא אבל לא שאם היה אוכל בשר חי דרך המלכים בכך ובמנחות פרק שתי הלחם דצ"ט ע"ב שנינו שעיר של יוה"כ נאכל לערב והבבליים אוכלים אותו כשהוא חי מפני שדעתם יפה ואמרינן בגמרא לא בבליים היו אלא אלכסנדרים היו ומתוך ששונאים חכמי' את הבבליים קורין אותם על שמם יע"ש ובתוס' כתבו וז"ל אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמם לאוכלם כמו כן אף בשאר השנים דמחזי כרעבתנותא קורין להם כן יע"ש.
ועפ"י האמור אפשר דאפילו שיבואו לידי נותר היו מגנים אותם כיון שלא הותר להם אכילת הקדשים אלא כדרך שהמלכים אוכלים. ומ"מ יש לדחות דהיכא דאפש' אפש' והכתו' לא הקפיד אלא היכא דאפש' מיהו ההיא דפרק אלו דברים ק"ט כיון דאפשר לאכול בלילה למה יהיו מותרים בי"ט חיים מיהו יכולים אנו לומר דר"פ עדיפא מינה מקשה ליה דאפי' תימא שהיו יכולים הכהנים לאוכלן חיים אכתי ליכא שמחה. אמנם הרב ז"ל שרצה לומ' דלהכי אצטריך קרא ק"ט. ועיין עוד במ"ש הרב תי"ט שם במנחות גבי הבבליים אוכלים אותו דאע"ג דהיה צריך מליחה כו' מ"מ אין עיבוד באוכלים כו' יע"ש. ולא הזכיר סברת הרא"ה שכתבנו דמצוה זו דעל כל קרבנך תקריב מלח שייך אף בחלק הנאכל לכהנים. ועדיין יש לעיין בסברת הרוקח שכתב הרב מוצל מאש גבי שעירי הרגלים שנאכלים בלי מלח.
ודע שהרב שער המלך בהלכות יו"ט דמ"ט ע"ד ד"ה ואיך שיהיה עמד מתמיה על הרב מש"ל ומוהרי"א דאשתמיט מינייהו סוגיי' דפ"ק די"ט די"א ת"ר אין מולחין החלבים בי"ט וכו' וכתב הר"ן דמולח את החלבים שייך ביה עיבוד כיון דחלבי' לאו אוכלים גמורים נינהו ולהכי יש בו משום מעבד וכ"כ שם רש"י בגמ' ד"ה התם כו' וכ"כ הרב המאירי שם בהדייא וא"כ משו"ה אצטריך קרא דעל כל קרבנך תקריב מלח משום דבמליחת האימורים איכא משום עיבוד. ואולם הא ק"ל כיון דשיעור עיבוד הוא כדי הלוך מיל כמ"ש ה"ה בפ"ו מה' מ"א הל' יו"ד והכי איתא בפסחים פרק אלו עוברין דמ"ו ע"א עלה דמתני' הבצק החרש כו' אלא שבגירסתינו הוא ד' מילין ועיין בנידה דכ"ה וכיון שכן ק' דאכתי למה לי קרא דעל כל קרבנך תקריב מלח ואפי' בשבת כיון דאפשר למולחן ולא יבא לידי עיבוד שהיו מולחין אותם והיו מקריבין אותם מיד ע"ג מזבח כמ"ש הרשב"א בפ' גיד הנשה בשם הראב"ד ולא היה שוהה שיעור מיל דאז ליכא איסורא דעיבוד ובהכי ניחא ההיא דפרק ד' אחין דף ל"ד ע"ב דעלה דאמרינן זר ששמש במקדש בשבת חייב שתיים פרכינן זר ששמש במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואי בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא ואי בהקטרת האימורין הבערה ללאו יצתה כו' יע"ש ואמאי לא קאמר כגון זר שמלח אימורין הראש דאיכ' משום זרות דהא מליחת בשר עבודה היא כמ"ש שם רש"י בפרק הקומץ דכ"א עלה דאמרינן תקריב מלח ואפי' בשבת ואיכא משום שבות נמי דהא איכ' איסור עיבוד אלא משום דכיון דבמליחת האברי' ליכ' שיעורא דמיל משו"ה לא חשיב מליחה זו עיבוד ובכן אכתי קשה למה לי קרא דעל כל קרבנך תקריב מלח ואפי' בשבת כיון דאין במליחת הקרבן משום עיבוד. ועיין מה שיישב הרב הנז' לדעת ה"ה ז"ל עפ"י מ"ש בס' רב יוסף בדרשותיו די"ו בשם מוהר"מ בתשו' יע"ש בדף ן' ע"ג ד"ה הן אמת יע"ש ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דה"ה ז"ל מצי לפרש כוונת הברייתא דדריש תקריב מלח ואפי' בשבת היינו מהאי טעמא גופיה דאין במליחה זו שיעור עיבוד ומה"ט דרשינן תקריב ואפילו בשבת כיון דאין כאן מלאכת עיבוד ודוק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.