רד"ה בדקפדי אהדדיעריכה
שני הבעלים ואין רוצין ליהנות זה מזה כו'. העמיד רש"י שההקפדה היא במה שאינו רוצה שחלקו יתמנה על פסח של חבירו. ויש להקשות מדוע לא פירש שמקפידים זה על זה ואין רוצה למנות חלק חבירו על שלו. והיה אפשר לומר שאם כן מה דעתו וכי דעתו למנות רק חציו שלו אם כך גם לפי דעתו מה היה סבור שיאכל רק חצי עבד קרבן פסח. אלא שע"כ אי אפשר לומר כן שבסיפא דמתני' תנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו, ופרש"י במשנה דמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו, וגם על זה יש להקשות כנ"ל מה היה סבור וע"כ שאף שאם נשאל לו בודאי יחזור בו וימנה אף חלק החירות שהרי רצונו שיאכל מפסחו אך מכל מקום אין הדבר מונח בדעתו בשעת המינוי ואם כן שמא אף בשני שותפים כן הוא. ונראה ליישב שהוקשה לרש"י כיצד מהני מה שאין מקפידים זה על זה להתפיס המינוי הרי סוף סוף זה מינה על של וזה מינה על שלו. ועל כך פירש רש"י שבאמת אם ההקפדה היתה שאינו רוצה למנות חלק חבירו הרי שלא יועיל מה שאינו מקפיד כי מה בכך שלא מקפיד סוף סוף לא מינה את חלק חבירו ולא משמע שהא גופא אם אינו מקפיד ממילא ממנה גם את של חברו כי אף אם אינו מקפיד היינו על דרך השלילה שאין לו קפידא אך לא שיפעל באופן חיובי למנות גם חלק חבירו, ולכן פירש רש"י שההקפדה היא שאינו רוצה שחלקו ימנה על של חברו אך באמת מצד המינוי שלו עשה על שלו ועל של חברו, וכן חברו מקפיד שלא יאכל חלקו משלו אך מצד המינוי מינה את חלקו ואת חלק חברו, וממילא כיון דלא קפדי ממילא לא אכפת ליה שעבדו יתמנה במינוי שכבר מינהו חברו וממילא כשיסכים העבד בדעתו עם מי להמנות יתפוס המינוי הגמור של אותו שותף. ודוק. ש"ס יידן (שיחה) 00:15, 16 בפברואר 2021 (IST)