שואל ומשיב/ב/ב/כח

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן כח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשר שאלת בהא דכתב הב"י סי' ש"ג בחו"מ מחלוקת הרמב"ם והרא"ש דדעת הרמב"ם דשומרים אינם חייבין בשמירתם רק משעת משיכה ודעת הרא"ש דמשעה שנסתלקו הבעלים משמירתן חייבין השומרין וכתב שכן דעת התוס' וכן העתיק מחלוקתם בסי' רצ"א ובסי' ש"ז ובסי' ש"מ והיינו בכל השלשה שומרין שומר חנם ושומר שכר ושואל. ועל זה הקשה מעלתו דבתוס' משמע דדוקא שומר חנם ושומר שכר חייבים מיד כשנסתלקו אבל שואל משעת משיכה חייב והב"י לא הרגיש בזה. יפה הקשית וכבר הרגשתי בה זה כמה שכן מבואר מן דברי התוס' ב"מ דף צ"ט ד"ה כך שכתבו דבשואל גם מן התור' לא קני אלא במשיכה ע"ש ומצאתי במחנה אפרים הלכות שומרין סי' ז' שהרגיש בזה על הב"י אלא שהעלים דברי התוס' איה מקומם וכן נרא' מדברי התוס' בב"ק דף ע"ט ע"ש היטב. והנה המחנה אפרים נתקשה מדוע יתחייבו שומר חנם ושומר שכר מיד שנסתלקו הבעלים משמירתן דלא שייך לא דין ערב כל שלא אמר ואני אתחייב ולא מדינא דגרמי כל שלא ידעינן שפשע ע"ש. אבל באמת הדבר פשוט דבאמת נתחייב מטעם דכל דחבירו סומך עליו שהוא ישמור הדבר והוא לא שמרו כפי שהי' מתחייב אם שומר חנם או שומר שכר בפשיעה ובגניבה ואבידה כל חד לפי דינו פשיטא דנתחייב ואף בדיבור בעלמא קני והרי בהא דמקשה הש"ס בב"מ דף צ"ג במאי בדברים ומשני בשקנו מידו הקשה הראב"ד הובא בשיטה שם והא כל תנאי שהיא בשעת משיכה ובשעת מעשה אין צריך קנין כלל וכתב הרשב"א שלא מצינו שיתחייב האדם אלא מחמת שנהנ' מחבירו או בהלואה או בש"ש ואדרבה יש לתמוה ש"ח שחייבה התור' בפשיעה אלא כיון שקיבל על עצמו וזה נשען על שמירתו ונאבד בפשיעה חייב ע"ש הרי לפניך דכל שזה נשען על שמירתו חייב ול"ד לאומר זרוק מנה לים ואני ערב דדעת הרמב"ן דאינו חייב עד שיאמר ואני אתחייב היינו דוקא התם דלא מטי ליה הנא' וזה לא נשען על שמירתו אבל כל שסמך עליו שפיר חייב אף בשומר חנם בפשיעה כיון שזה סמך על שמירתו הרי זה קרוב למזיק ושפיר חייב מדין ערב וז"ב ונכון ועיין בשיטה מקובצת ב"מ דף צ"ט ועיין בתוס' כתובות דף נ"א ע"ב דהתור' ירדה לסוף דעתן של השומרין והם רצו להתחייב כל אחד בשמירתו ע"ש. ובזה מבואר היטב דלכך בשואל דעת התוס' דאינו חייב רק משעת משיכה דבזה לא שייך שזה סמך על שמירתו דלענין אונסין ודאי אין בידו לשמרו מן האונסין רק דשואל כיון שכל הנאה שלו חייב עצמו לשמור אף באונסין אבל פשיטא דבדברים בעלמא לא נתחייב בחיוב אמיץ כזה להתחייב באונסין וכיון שלא נתחייב בזה בדברים בעלמא לכך אינו נעשה שואל וממילא פטור אף מפשיעה וגניבה ואבידה דכל דלא נתחייב מתורת שאלה שוב לא נתחייב כלל דלא מצינו קבלת שמירה לחצאין כי אם בקנין ובהתנה בפירוש ובלא"ה יש לומר כיון דכל הטעם דשואל חייב באונסין הוא משום דכל הנאה שלו וכדאמרו ריש פרק השואל וכיון שכן כל שלא נשתמש בו וגם לא משכו לשמרו הרי לא נהנה עדיין ממנה ובמה יתחייב ובשלמא כשמשכה אף שלא התחיל במלאכ' חייב מתורת משיכה שהוא קנין ומידי דהוי אמתנה ש"ח להיות כשואל דבקנו מידו מועיל ומכ"ש משיכה אבל בלא קנין במה יתחייב ואדרבא השואל לא נהנה עדיין והמשאיל נהנה דזה מחוייב לשמרו מאונסין והוא לא נהנה עדיין ובכה"ג ודאי אינו חייב בשאלה וז"ב מאד בטעמם של בעלי התוס':

ובזה מיושב מה שהקשה הב"י לשיטת הרא"ש ודעימיה דאם כן היאך אמרו בכתובות דף ל"ד משעת משיכה נתחייב במזונותי' וגם בב"מ דף צ"א אמרו כן והא משעה שנסתלקו הבעלים משמירתן נתחייב ע"ש בסי' ש"מ בבדק הבית שנתעצם בזה שזו תשובה ניצחת. ולפמ"ש אתי שפיר דר"פ רצה לומר דין הכולל בשומרין כלם ולכך נקט משעת משיכה שהיא כולל גם השואל ובכתובות מיירי בשואל אם כן ודאי אתי שפיר ודו"ק. ובחידושי אמרתי ראיה לשיטת התוס' דשואל חייב משעת משיכה דוקא מהא דפריך בב"מ דף צ"ב ע"ב עמה ממש מי משכחת לה בעלים באמיר' ופרה במשיכה וקשה לשיטת הרא"ש ודעימיה משעה שנסתלקו הבעלים משמירתן נתחייב השומר ואף השואל אם כן משכחת לה שהיתה הפרה בר"ה ושם נתחייבו שניהם ביחד הבעלים והפרה דמשעה שנסתלקו הבעלי' נתחייב שומר לשמור והוא נתחייב להיות במלאכתו והיא קושיא גדולה לדעתם ועיין בשיטה שם מ"ש בשם הראב"ד וע"כ דבשואל ודאי אינו מתחייב רק משעת משיכה. וליישב לדעת הרא"ש ודעימיה צ"ל דכל הטעם דנתחייב משעה שנסתלקו הבעלים היא כמ"ש משום שהבעלי' סמכו על שמירת השומרין וכאן שהבעלים נתחייבו להיות במלאכת השואל אולי לא סמכו ע"ז וסמכו שהם בעצמם ישמרו. אבל זה דוחק דאטו יהי' דוקא עם הפרה ביחד וכל שמכין עצמו למלאכת הבעה"ב אף שהוא במקום אחר במלאכת הבעה"ב מקרי בעליו עמו ואף שלא היה בשעת שבורה ומתה מקרי בעליו עמו כמבואר סי' שמ"ו. וע"כ מכאן ראיה לדעת התוס' ושיטתם מחוורה. והנה לפמ"ש נ"ל ברור דלשיטת התוס' דשואל אינו חייב עד משיכה אם כן במתנה שומר חנם להיות כשואל דנתחייב עכ"פ גם לענין שיפטור עד שעת משיכה קיבל על עצמו דין שואל דאינו בדין שיתחייב בתורת שאלה טרם שבא החיוב של שואל. ובזה נרא' לי הא דפריך בש"ס בדף צ"ג במאי בדברים ונתקשו הקדמונים דהא תנאי שהיא בשעת מעשה אין צריך קנין. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דנפיק לה קולא שאינו מתחייב משעת שנסתלקו הבעלים וא"כ במה יצא מדין שומר חנם להיות דינו כשואל וע"ז משני בשקנו מידו או בהאי הנאה דקא נפיק עליה קלא דאיניש מהימנא הוא גמר ומשעביד נפשיה וכיון שקיבל עליו דין שואל החמור משומר שכר בדין הוא שיפקע מיני' שיעבוד הש"ש משעה שנסתלקו הבעלים משמירתן ומכ"ש אם נימא דעד משיכה או התחלת מלאכה יש לו דין ש"ש ואחר כך נעשה שואל בודאי אתי שפיר קושית הש"ס במאי בדברים דהרי הוי ליה דין שומר שכר ודין שואל ולא מצינו שתי חיובים וע"ז משני בקנו מידו או בהאי הנאה ובזה נמשך עליו חיוב השואל. והנה המחנה אפרים נסתפק בשומר שכר דאיכא דמי אי נתחייב משעה שקיבל הדמים וכסף עושה קנין. ואני כתבתי על הגליון שבנימוק"י בב"ק גבי תקנו משיכה בשומרין כתב דבשומר שכר הוא דמבעיא משום דאיכא דמי ע"ש. ובזה י"ל מה דנקיט דוקא מתנה שומר שכר להיות כשואל ולא נקיט בש"ח משום דבש"ש מיירי כשקיבל דמים ואם כן נתחייב תיכף בש"ש ואפילו הכי נעשה שואל אבל בשומר חנם לשיטת הרמב"ם דכלם לא נתחייבו בו רק בשעת משיכה אין כאן שום רבותא ויש להאריך בזה:

והנה בהא דאמרו בב"מ דף צ"ט כיון שיוצאת מרשות משאיל חייב הקשו בתוס' שם היאך קנה בר"ה ובאמת לשיטת הרא"ש לא קשה דכל שנסתלקו הבעלים משמירתן קנה השומר וכן נרא' שרמז הרא"ש שם וכן מצאתי בש"ך סי' ש"מ ס"ק יו"ד אבל התוס' לשיטתייהו דבשואל צריך משיכה ושפיר הקשו ודו"ק ועיין בתוס' קידושין דף מ"ז ע"ב ורמזו הש"ך שם ס"ק ח' ודו"ק. וראיתי במחנה אפרים הלכות שומרים סי' ב' שנסתפק באם הביא כלי לביתו של חבירו ואמר לו שמור לי כלי זו והניחו ברשותו והלה שותק אי נתחייב בשתיקה דנימא דהוי כהודאה או לא וכתב דלא הוי שתיקה כהודאה דלא כספר בני אהרן. ואני תמה דש"ס מפורש היא בקידושין דף י"ג דא"ל כנסי סלע זה בפקדון וחזר וא"ל התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת ומפרש הש"ס דלא רצתה דשתקה משתיק והיינו דשתקה על הקידושין וע"ז אמרו שם התם דבתורת פקדון יהבינהו ניהלה סברה אי שדינהו ומתברא מחייבנא. הרי דשם לא נזכר שקבלתה על מנת לשמור רק דהוא א"ל כנסי לשם פקדון ואפ"ה מחייבה. ואף לפמ"ש המחנה אפרים סי' ג' שם דאם קבלו הנפקד בידו אחר שא"ל שמור לי מחייב אף בשתק. מכל מקום קשה דהרי בשעת מתן מעות מיירי דלא קבלה עדיין רק שהוא אמר קבלי לשם פקדון ואח"כ אמר לה התקדשי לי בו ואם כן גם אח"כ שלא בשעת מתן מעות מיירי שלא קבלתו רק שהניח הפקדון ברשותה ואפ"ה מחייבה ועוד דגם במשך אח"כ האריך המח"א דלא מועיל ע"ש. ולכאורה רציתי לומר דבאמת לא מחייבה רק דהיא סברה שתהי' חייבת ומצאתי בחידושי הרשב"א שכ' לפרש כן אבל לא מטעם זה ע"ש. ועכ"פ שם משמע גם כן דכל שא"ל קבלי פקדון זה נתחייבה לשמור. ומ"ש המחנה אפרים ראיה מהריטב"א בקידושין דף ח' תמהני דאדרבא משם ראי' להיפך דדוקא בזורקתו לפניו הוא דלא מחייבה וכן ביאר בהדיא בדף י"ג שם ודברי המח"א צע"ג:

והנה חכם אחד רצה לומר דשאני התם שקבלתו בידה אף ששתקה מועיל משא"כ בהניחו ברשותה בלבד דפטור. והנה מלבד דמהריטב"א נרא' שאין לחלק דהרי כתב ונוטלתו וזרקתו בפניו דמשמע דכל דלא זרקתו חייבת ואף דדוחק לומר דרק בקבלתו בידה היא דבעי זורקתו לפניו. עכ"פ מבואר דראייתו של המחנה אפרים ודאי אין ראי' ומצד הסברא מה נ"מ בין קבלתו בידה או ברשותה דאמרינן אי לא ניחא לה תשדיה וז"ב:

והנה בשנת תרי"ד ד' אחרי קדושים עשרים למב"י היה אצלי צורבא מרבנן ושמו מו"ה אהרן נ"י מסיגיט במדינת הגר הקשה אותי במ"ש התוס' בכורות י"ג ע"ב ד"ה ד"ת דלר"ל לא שייך משיכה בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא וע"ז הקשה דאם כן למה לי קרא למעט הקדש משמירה הא אי נימא כשיטת הפוסקים דבעי משיכה בשומרין ובהקדש לא שייך משיכה ולפ"ז לר"ל בחולין דף קל"ט קודם דשמעה מר"י אם כן בהקדש בה"ב לא שייך כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולפ"ז צ"ב היאך כתבו התוס' לר"ל דלא שייך משיכה בהקדש הא לר"ל לשיטתו שייך משיכה וצ"ל דהתוס' קאי לפי מה דחזר בו או כיון דלענין קדשי הגוף לא שייך משיכה לא רצו חז"ל לחלק בין הקדש מזבח ובין הקדש בדק הבית ולפ"ז לפמ"ש הרמ"ע מפאנו סי' ס"ב דאנן קי"ל דבקדשי בה"ב לא שייך כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא אם כן שפיר איצטריך קרא למעט הקדש בדק הבית משמירה. מיהו אני כבר השגתי על הרמ"ע בחיבורי יד שאול סי' ר"ג יעו"ש עוד אמרתי דהא שייך הגבהה והגבהה קונה בכל מקום כמבואר בחו"מ סי' קצ"ז ס"ב והתוס' לא כתבו רק דמשיכה לא שייך בהקדש אבל הגבהה לא הקשו דבדבר שאין דרכו להגביה ל"מ הגבהה כמבואר שם בסי' קצ"ח א"כ שפיר משכחת לה שהגביהה ע"מ להתחייב בשמירה. עוד אמרתי דכיון דלא שייך משיכה בהקדש אם כן ע"כ נקנה בכסף וכמ"ש התוס' לענין מתנה דל"ש כסף ע"כ קונה משיכה לר"י והוא הדין להיפך לר"ל ועיין תוס' ע"ז דף ע"ב ובשיטה מקובצת ב"מ דף מ"ז ע"ב ואף בש"ח שייך עכ"פ כסף קנין ולא כסף משיכה. עוד נלפענ"ד דבהקדש בדק הבית כיון דאין מועל אחר מועל ואם כן יכול הגזבר להכניסו ברשות השומר ויצא לחולין והשומר מתחייב באחריות והתוס' שפיר כתבו דלא שייך משיכה בהקדש דאם אינו מתכוין לשנותו לא שייך משיכה ועדן ברשותא דהקדש הוא אבל שפיר משכחת לה שיתחייב שומר באחריות כיון דמתכוין להכניסו לרשותו ועיין תוס' קידושין דף נ"ה ובמלמ"ל פ"ז ממעילה ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף