שואל ומשיב/א/ג/קנח

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קנח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה להרב המאור הגדול מוה' שמואל נחום נ"י האבד"ק ליבטשוב בהיותו אצלינו ההוא אמר שנסתפק בחמץ לאחר שש שעות דא"י לבטלו ולהפקירו ואמר הוא דלמה לא יוכל לסלק ממנו עכ"פ ומ"ל בזה שאינו ברשותו אטו לא נוכל לסלק מדבר שא"ב והנה באמת בחמץ בפסח בלא"ה ל"ש סילוק דכיון דבאמת עשה הכתוב כאלו הוא ברשותו א"כ מה מועיל סילוקו הא התורה גזרה שלא יועיל סילוקו ובע"כ הוא שלו כל עוד שלא ביטלו וביערו קודם הזמן אך אף בשאר דבר דא"ב נראה לפע"ד דל"מ סילוק דכשם דא"י להפקיר דבר שא"ב וכדמוכח מהך דצנועין בב"ק דף ס"ט ועיין קצה"ח סי' רי"א כמו כן ל"מ סילוק דאל"כ יקשה למה לא סילקו עצמן מהפירות וע"כ דכל שהוא אינו ברשותו ל"מ סילוק דסילוק הוא ג"כ סעיף מסעיפי ההפקר דע"כ מה שמסלק עצמו הוא בשביל שאינו ביקש וחפץ בדבר ומפקירו וכל שא"ב ל"מ סילוק דממה מסלק נפשו והו"ל סילוק דברים וז"ב לפע"ד ועיין קצה"ח סי' ל"ז בסופו ומה שרצה מעלתו לומר דבסילוק בעינן קנו מידו וא"כ בחמץ בפסח מי יקנה לו הסודר ליתא דמלבד דעכו"ם יכול לתת לו ק"ס ועיין סי' קצ"ה ובלא"ה כיון דאסור בהנאה פשיטא דאף בדברים מועיל סילוק ול"צ קנין ומ"ש הוא הנכון.

שוב מצאתי במהרי"ט חלק אהע"ז סי' מ' שכת' בהיתר הראשון דל"מ סילוק והפקר באינו ברשותו ע"ש והנה בסילוק בדבר שא"ב נחלקו הסמ"ע והט"ז בחו"מ סי' ר"ט וכבר כתבתי בגליון הט"ז שם דדברי הסמ"ע נכונים מדבר שלבל"ע כ"ז דלא הי' לו קצת זכייה בגווה והדבר מבואר בר"ן בהא דאמר בכותב לה ועודה ארוסה דדוקא ארוסה שיש לו קצת זכייה בגווה אבל בדבר שלא הי' לו זכייה כלל לא יוכל להסתלק וכן קיי"ל באהע"ז סי' צ"ב ס"א בהג"ה אברא דלכאורה קשה בהא דאמר הש"ס בכתובות דף ע"ט בגונב ולד בהמת מלוג הכפל לאשה מ"ט פירי תיקינו רבנן פירי דפירי לא תקינו רבנן לי' והקשה הרי"ף דהא גם פ"פ לבעל כדאמר ריש הכותב לעולם הוא אוכל פירות ופ"פ וכו' וכת' לישב דשם כל שמוכר הפירות ילקח בדמיהן קרקע א"כ לא אכל הפירות אז הפ"פ נעשו פירות אבל היכא דשקיל לפירא לא מגיע לו הכפל דהוה פ"פ ופ"פ לא תקינו ליה רבנן ולפ"ז קשה בהא דאמר ריש הכותב כת' לה דין ודברים אין לי בנכסייך ופ"פ מהו שיאכל פירות מפ"פ סליק נפשיה מפירי לא סליק נפשיה והיינו ע"כ לשיטת הרי"ף דס"ל דפ"פ לא תיקינו ליה רבנן מפרש דסליק נפשיה מפ"פ היינו כשימכור הפירי וילקח קרקע אז סילק נפשיה מפירי וקשה לפ"ז היאך מועיל סילוק בזה הא הו"ל דבר שלבל"ע וא"ל דאית ליה זכייה קצת דהא בפ"פ באמת לא תקינו ליה רבנן ורק כשימכור הפירי וילקח קרקע ויהי' נעשה פירי וזה הוה דבר שלבל"ע ממש ול"מ סילוק והיא קושיא נפלאה ובאמת בהפלאה שהקשה לשיטת הרי"ף דלא תקינו ליה רבנן פ"פ רק במקום דסילק עצמו מפירי וא"כ מה מבעיא אי סילק נפשו מכל מילי ת"ל דאל"כ למה סילק עצמו מפ"פ והא בלא"ה אית ליה פ"פ ע"ש בחידושינו ובק"א סי' צ"ב ונפלאתי דכפי הנראה הבין כוונת הרי"ף דשם שסילק עצמו מפירי הו"ל פ"פ במקום פירי וע"כ הקשה אבל באמת כוונת הרי"ף אף שלא סילק עצמו מפירי רק כל שמוכר הפירי ולוקח בהם קרקע נעשין הפ"פ פירי וא"כ י"ל דבאמת לא סילק עצמו מפירי רק מפ"פ והיינו אם לא יאכל הפירי רק שימכרם וילקח בהם קרקע לא יהיה לו פ"פ ול"ק כלל אבל מה שהקשיתי קשה טובא דהא הו"ל דבר שלבל"ע ולכאורה רציתי לומר דהרי בלא"ה קשה למה דמבואר בסי' צ"ב דיכול להסתלק בעודה ארוסה מנכסים שיפלו לה אח"כ לאחר הנשואין וקשה היאך מועיל סילוק בזה הא הו"ל דבר שלבל"ע ממש וצ"ל דלשון בנכסייך כולל כל הנכסים ואגב דמועיל סילוק מנכסים שנפלו לה כבר מועיל גם לאחר מכאן וכמו במקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם דמהני ומכ"ש בזה להסתלק עצמו פשיטא דכל דיש לו לסלק עצמו מאיזה דבר מהני אף לדבר שלבל"ע וה"ה כאן אך ז"א דא"כ מה מבעיא לי' אם סילק עצמו מכל מילי פשיטא דסילק נפשו מכל דבר דאל"כ לא מועיל הסילוק על פ"פ מיהו י"ל דלפמ"ש הב"ש סי' פ"ה ס"ק ל"ח דנשמע מדברי הרי"ף אם הבעל מוכר הפירות ולוקח קרקע אז גוף הקרקע שייך להאשה ואין לו לבעל רק הפירות א"כ מועיל עכ"פ הסילוק מגוף הקרקע ושוב מועיל הסילוק גם מפ"פ וז"ב ומכאן ראיה ברורה להב"ש והאחרונים דחו דבריו והנה שיטת התוס' דדוקא כפל דאתי מעלמא לא תיקני ליה רבנן אבל פ"פ דאתי מני' לבעל והקשו האחרונים דא"ה מה הקשה הש"ס פשיטא דמכל מילי סילק נפשיה דא"א וכו' כיון דאכלינהו לפירות פ"פ מהיכא ומה קושיא הא משכחת לה בולד ולד נ"מ דישנו בעולם הולד והולד ולד ולפע"ד נראה דכיון דאם מכר הולד ולקח בהם קרקע הי' הולד ולד במקום ולד כיון דלא אכיל לפירי א"כ פשיטא דגם התוס' מודו לשיטת הרי"ף דפ"פ במקום פירי קאי וא"כ היאך מועיל הסילוק כ"ז שלא אכל ונהנה מפירי הא יוכל למכרו וליקח בהם קרקע ואז נעשה ולד ולד פירי ומפירי לא סילק נפשיה וע"כ דמיירי במקום דאכל הפירי ושוב הפ"פ אינו מיקרי פירי רק פ"פ וא"כ כיון דאכל לפירי פ"פ מהיכא ול"מ לומר דמיירי בולד נכ"מ דהא בעודה ארוסה עוד לא אכל הפירי א"כ יוכל ליקח בהם קרקע ולא מועיל הסילוק וע"כ דמיירי מפ"פ דאתי מפירי ובכה"ג שנהנה ממנה וא"כ היאך משכחת לה פ"פ וע"ז משני בדשיירא ודו"ק.

ומדי דברי זכור אזכור במה דק"ל בהיותי משוטט עיני בכתובות דף ע"ט דמשני לעולם חיישי למיתה ושאני בהמה דאיכא עורה וקשה אם נימא דעור אדם אינו אסור בהנאה ועיין תוס' ב"ק דף יו"ד ובשו"ת שבות יעקב רצה לומר דבעור עבד ודאי ליכא איסור וא"כ כאן דמיירי בשפחת נ"מ יש ג"כ עור וצ"ע למה לא הרגישו בזה והנה בגוף קושית האחרונים על שיטת התוס' הנ"ל נראה לפע"ד לישב דהנה ז"ב דאף לשיטת הרי"ף דפ"פ לא תיקנו רבנן היינו דוקא כשנתחדש הפ"פ לאחר הנשואין אבל כל מה שהכניסה לו בעת האירוסין פשיטא דכ"ז מקרי פרי דמה נ"מ בולד או בולד ולד כל מה שיש לה הכניסה לו וז"פ ולפי"ז יקשה בהא דאבעיא לי' אם מכל מילי סליק נפשיה והא ע"כ לא מיירי שהי' כבר הפ"פ דא"כ היינו פירי עצמו וע"כ מה שיהי' אח"כ וא"כ יקשה דהיאך מצי לסלק מפ"פ ולא מפירי והא לא מועיל דהו"ל דבר שלבל"ע דבשלמא כשסליק מכל מילי מועיל אגב הפירי וכמ"ש לעיל וע"כ דמיירי מפ"פ דמכר הפירי דאז שפיר מסלק מהפירי ונעשה פ"פ וא"כ שוב סילק נפשו גם מהפירי ואי כשאכלן שוב אין לו פ"פ והבן כי קצרתי ודו"ק ובגוף הדבר אי מועיל סילוק והפקר בדבר שא"ב הנה אא"ז הב"ח ז"ל סי' קכ"ד בתשובותיו דעתו דיכול להפקיר דבר שא"ב ויכול לבטל חמצו מה שיתחמץ אח"כ וכבר כתבתי דהקצה"ח סי' רי"א נחלק עליו אך לפע"ד נראה להדר פני אא"ז הב"ח ז"ל דהנה באמת מצד הסברא לכאורה נראין דבריו נכונים דלמה לא יוכל להפקיר ולסלק נפשו מדבר שא"ב ואדרבא דבר שא"ב מסתבר טפי שיוכל להפקיע נפשו מדבר שהוא ברשותו אך נראה דהרי הפקר הוא כשמיטה דיליף לה מונטשת יש לך נטישה אחרת שהוא כזו והיינו הפקר והפקר בעי שיופקר לכל כשמיטה ולפ"ז לכך י"ל דא"י להפקיר דבר שא"ב דהא כל שאחר גזלו ממנו או שאחר זכה בו ובאופן דאינו ברשותו של המפקיר א"כ כיון שעכ"פ א"י להפקיר לכל דמים שהפקיר וזכה בו הלה א"כ לא מקרי הפקר כשמיטה ולכך אינו מועיל ההפקר וז"ב ומעתה מיושבין היטב דברי הב"ח דהב"ח קאי שם לענין חמץ דעכ"פ הוא מפקירו לכל ורק דחמץ מצד איסורו מקרי א"ב א"כ למה לא יוכל להפקיר לכל העולם ואף דישראל א"י לזכות מ"מ מצד הפקירו מופקר לכל משא"כ היכא דא"י להפקיר לכל כמו התם בצנועין דלאחר שילקטו הרי הוא של הגזלנים ואינו שלו א"כ א"י להפקיר וז"ב בישוב דברי הב"ח ובזה עמדתי על דברת התוס' ב"ק דף ס"ו שכתבו להוכיח דיאוש אינו כהפקר גמור דאל"כ למה לא יועיל היכא דבאיסורא אתי לידי' ומה דאמרו גבי נתיאשתי מפלוני עבדי דא"צ גט שחרור היינו משום זכי' ותמה הפ"י בחידושיו לגיטין דף ל"ח דהיאך אפשר דיאוש הוא מטעם הפקר הא הפקר אינו מועיל בדבר שאינו ברשותו והנוב"י במהד"ב חלק אהע"ז ס"ו תמה דמה ראיה הביאו מנתיאשתי דשם העבד ברשותו ויכול להפקירו ע"ש שנדחק ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דא"מ הפקר בדבר שאינו ברשותו הוא באופן שלא יכול להפקר לכל ולפ"ז ביאוש באבידה שפיר מועיל דהוא מפקירו לכל ודו"ק היטב.

עוד הי' נראה לי בישוב דברי הב"ח הנ"ל דהנה הא דל"מ הפקר בדבר שאינו ברשותו כבר כתבתי לעיל שצ"ב דאדרבא כל שאינו ברשותו יוכל יותר להפקיע מאתו מדבר שהיא ברשותו אך נראה דהנה כל דבר צריך דעת קונה ומקנה וז"פ רק במציאה והפקר דל"ש ביה דעת מקנה סגי בדעת קונה לבד לפ"ז בשלמא במפקיר דבר שברשותו וא"כ בעת ההפקר איכא דעת המפקיר ואח"כ כשנעשה ההפקר שוב מי שזכה בו זוכה מן ההפקר וא"צ דעת אבל בדבר שאינו ברשותו איך יוכל להפקיר הא כיון דאינו ברשותו א"כ ליכא כאן דעת מפקיר דהא יד אחר מעורב בו וא"כ איך יהי' מועיל הפקרו הא ליכא כאן דעת מקנה וכל שא"י לזכות מכח הפקר רק שחברו צריך להקנות או להפקיר שוב אין מועיל ההפקר ולכך גבי צנועין דא"ב א"י לחלל או להפקיר כיון דהם כבר לקחו הפירות וז"ב ובזה יש לומר דלכך גם הוא בעצמו א"מ הפקירו דהא עכ"פ אינו מועיל הפקירו רק אליו ולא לאחרים ובכה"ג ל"מ הפקר ז"ב ומעתה שם דכעת הוא שלו שייך לאחר שיתחמץ א"ב אבל להפקיר פשיטא דמועיל דהא איכא כאן דעת קונה ומקנה דמי שירצה לזכות בהחמץ דהיינו נכרי יוכל לזכות ושפיר מועיל ההפקר וז"ב ודו"ק.

ובזה י"ל דזה סברת התוס' דלכך יאוש לא הוה הפקר גמור דהרי יאוש אינו רוצה להפקירו רק שאומר ווי לח"כ אבל היאך יקנה זה הא ליכא כאן דעת אחרת מקנה דאטו רוצה להפקיר הוא מתיאש בע"כ דבשלמא כל הפקר מדעת א"כ הוא מפקיר מדעת ובעת ההוא ישנו לדעת אחרת המפקיר ואח"כ זכה בו כדין הזוכה מן ההפקר אבל ביאוש היכא דבאיסורא אתי לידי' דבעינן דעת אחרת מקנה וזה אינו מפקיר מדעתו רק שמתיאש לח"כ וא"כ איך יקנה זה וז"ש התוס' דיאוש אינו כהפקר גמור והיינו משום דאין כאן דעת אחרת מקנה ולזה הביאו ראיה מדלא אהני באיסורא אתי לידי' וע"כ משום דליכא דעת אחרת מקנה וכנ"ל ומיושב קושית הפ"י דבלא"ה ע"כ יאוש אינו כהפקר דל"מ להפקר בדבר שא"ב ולפמ"ש א"ש דזהו באמת כוונת התוס' וע"ז שפיר מביאין ראיה מהאומר נתיאשתי מפלוני עבדי וכמ"ש הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ז שנתקשה בזה דמה ראיה מהתם דשם העבד ברשותו ולפמ"ש א"ש דביאוש אף דהוה ברשותו הא אינו רוצה להקנות רק שנתיאש כגון שברח ממנו וכדומה ובאופן דלא רצה לשחררו וא"כ איך מועיל וע"כ דלא הוה כהפקר והנו"ב שם כתב דלא נזכר לשון נתיאשתי מפלוני עבדי ובמחכ"ת אשתמיטתיה ש"ס ערוך בגיטין דף ל"ט ע"ב ע"ש ובזה יש לישב מ"ש רש"י בגיטין דף ל"ח דשבאי קנה העבד משעה שנתיאש האדון דהוה כהפקר ותמה הפ"י דמה מועיל הפקר בדבר שא"ב ולפמ"ש א"ש דכיון דהעבד תפוס בעצמו א"כ כל שנתיאש האדון שוב זכה העבד עכ"פ בעצמו ויש לו דעת בעצמו להקנות עצמו לרבו שני וא"כ יש כאן דעת אחרת מקנה ובזה א"ש דלכך בקרקעות ל"מ יאוש דהא אין כאן דעת אחרת מקנה רק דבמטלטלין אף דאינו הפקר גמור מ"מ יאוש קנה אבל במקרקעי דהארץ לעולם עומדת ל"מ יאוש וז"ב ובזה מיושב קושית התוס' בסוכה הנ"ל דשם דהוה גזל ערבי וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תרנ"ב וא"כ כל שנתיאש ל"מ גזל דכל שנסתלק הגוי שוב קנה הישראל אף דליכא דעת אחרת מקנה וכדאמרו בב"מ דף נ"ד נכסי עכו"ם הרי הן כהפקר כיון דנסתלק נכרי הרי הן הפקר וז"ב ודו"ק.

והנה בהא דאמרו בב"מ דף כ"א מאימת כל אדם מותרים בלקט משילכו הנמושות וכו' ואמאי ניהו דעניי דהכא מייאשי עניי דדוכתא אחריתא לא מייאשי אמרי כיון דאיכא עניי הכא מעיקרא איאושי קא מיאשו ולכאורה צ"ב דמה מועיל יאוש עניים הא לא עדיף יאוש מהפקר והרי בדבר שאינו ברשותו לא מועיל הפקר וכאן לעניים הו"ל דבר שא"ב וצ"ל כיון דאם רוצים ללקוט מותרים א"כ הוה דבר שברשותו דהרי הרשות של בעה"ב משועבד לעניים והרי דעת הרשב"ם דרשות המפקיד שהחפץ מונח בו נקנה להנפקד מכ"ש אותו מקום שהלקט מונח בו נקנה להעניים והו"ל כרשותם ויכולים ליאש עצמם וז"ב ובזה מיושב היטב קושית הרב הגאון מוה' עקיבא איגר ז"ל [ששמעתי שנדפס משמו על המשניות נקרא בשם תוספות ר"ע ז"ל] שהקשה דאמאי יהי' כל אדם מותרים בלקט ונימא דלקני החצר של בעה"ב לבעה"ב והרי החצר משומר להבעה"ב ונפשוט מיניה דבעי שיהי' עומד בצד שדה בב"מ דף ט"ו ולפמ"ש א"ש דאם נימא דנקנה לבעה"ב א"כ ממילא תיכף ברגע שהלכו הנמושות נקנה הלקט לבעה"ב ושוב ל"מ יאוש בעניים שבדוכתא אחריתא דהא בדבר שאינו ברשותו לא מהני יאוש והרי מכיון שנתייאשו העניים מן הלקט ממילא שוב חזר הרשות לבעה"ב ושוב אין ביד העניים ליאש עצמם ולכך כל אדם מותר בו ושוב החצר שהלקט מונח בו נקנה לכל אדם ושוב מועיל יאוש עניים אחרים וממילא מותר לכל אדם ובלא"ה יש לומר דבמשנה לא קתני רק שמותר לכל אדם ואין בו משום קדושה אבל אה"נ דמיירי באופן דלא נקנה לבעה"ב וכגון דבעה"ב אינו רוצה לקנות ומסתמא הוא כן דאם עניים מיאשים עצמם מכ"ש הבעה"ב בעצמם ודו"ק.

והנה בהא דאמר ר"ש בב"מ דף קי"ח ע"ב בשתי גינות דכל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי הוא שלו ופירש"י דהשאר הוא גופא אפקריה להתחתון ולכאורה צ"ב כיון דהשאר מונח על אוירו של התחתון א"כ מה מועיל שהפקירו הא הו"ל דבר שאינו ברשותו ול"מ ההפקר וכמ"ש למעלה וצ"ל דגם זה מקרי סילוק שמסלק ידו וסילוק מועיל בדבר שאינו ברשותו ובזה נראה לפע"ד בהא דבעי ר"י מגיע לנופו ואין מגיע לעקרו מאי ותמה הרא"ש דכיון דהטעם הוא משום דאפקרי' לפי שגנאי הוא לו ללכת לרשות חברו ולפ"ז כל שמגיע לנופו מה"ת דלפקרי' ועיין בב"י בחו"מ סי' קס"ז וגם בהא דאמר ר' ינאי ובלבד שלא יאנוס הקשה בשטמ"ק בב"מ שם דמה בכך שיאנוס מכ"מ לא אפקרי' ולפמ"ש א"ש דבאמת גוף דברי ר"ש דאמר שהשאר של התחתון כבר כתבתי דהוה דבר שאינו ברשותו ורק מתורת סילוק אתינן עלה והנה בדבר שמעולם לא הי' לו זכות וצריך שיגיע לידו ל"ש סילוק ועיין משנה למלך פכ"א מאשות שהאריך בזה ולפ"ז אדרבא בדבר שאם הי' אונס עצמו הי' יכול ללקטו או במגיע לנופו רק שאינו מגיע לעיקרו וא"כ מצד סילוק שפיר מועיל בזה כיון דבידו לתלשו ומקרי קצת זכייה ובזה שייך סילוק וכמ"ש הר"ן לענין כותב לה ועודה ארוסה דמקרי קצת זכייה ומועיל הסילוק וז"ב ויש להאריך שם בסוגיא ואכ"מ וגם הי' מקום לומר דל"ש יאוש בקרקע רק דבפירות שנגמרו וא"צ לקרקע לא הוה כקרקע וא"כ כל שיכול לאנוס או שמגיע לנופו מועיל היאוש ודו"ק אך בגוף הקושיא דאיך מועיל הפקר בדבר שא"ב לפע"ד הי' נראה דלפמ"ש בתשובה אחת באורך דלאותו איש שהדבר בידו מועיל הפקר ואף שאינו ברשות המפקיר והבאתי שכן מצאתי בשו"ת שאגת ארי' סי' צ"ג שכ"כ בפשיטות ולפ"ז כיון דמונח על אוירו של השני שפיר מועיל ההפקר אף שאינו ברשותו וז"ב.

ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש הט"ז בחו"מ סי' קס"ח בהא דאמרו בב"מ דף ק"א דיכול לומר לו אלו את נטעת הוה אסור לך משום ערלה ותמה הט"ז דהא הי' מקום לבעל הפירות למכור הפירות לעכו"ם דאז אין בו משום ערלה כמבואר ביו"ד סי' רצ"ד ולפמ"ש א"ש דבאמת שם ג"כ מתורת הפקר נגעו בה דכיון דשטף הנהר זיתיו הפקירן הבעה"ב לבעל השדה ולפ"ז כיון דבדבר שאינו ברשותו לא שייך הפקר וע"כ צ"ל כיון דהפקירן למי שישנו תחת ידו וא"כ אם נימא דהוא אסור ליהנות מהם רק דיוכל למכור לנכרי שוב אינו מועיל הפקר דגם זה שישנו תחת ידו אסורים לו ומקרי דבר שאינו ברשותו כמו כל א"ה ובפרט היכא שצריך למכרו לאחר ושוב ל"מ ההפקר וז"ב ונחמד מיהו בגוף הקושיא באמת בש"ס אמרו שם דמשום שבחה דא"י נגעו וא"כ בא"י לא מהני קנין גוי לאפקועי מידי ערלה ועיין בש"ס שם וגם לדידן לא קשה לפענ"ד דאכתי מה ירוויח כיון דצריך למכרו לנכרי ואינו לוקח רק דמי הקרקע שיכול לזרוע בהן הזיתים וא"כ עכ"פ למה יהיו כל הזיתים שלו הא גם הנכרי לא יתן לו רק לפי ערך שיווי הקרקע שיטע בה הזיתים וגם בעל הזיתים רוצה לשלם לו בעד הקרקע וז"פ.

והנה לכאורה קשה בהא דאמרו בקידושין דף ס"ג ויבמות דף צ"ג דרבי ס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע דהרי אמר דלא תסגיר עבד אל אדוניו מיירי בקונה עבד ע"מ לשחררו ואומר לו לכשאקחך הרי את קנוי לך ולכאורה קשה דמנ"ל דהוא מתורת קנין דלמא הוא מתורת סילוק שהרב מסלק שעבוד שיש לו על עבד וסילוק מהראוי שיהי' מועיל יותר בדבר שלבל"ע אך באמת ז"א דאדרבא בסילוק נחלקו הסמ"ע והט"ז אם מועיל בדבר שלא הי' לו שייכות בגוה וכ"כ למעלה כבדברי הסמ"ע מבואר בר"ן פ' הכותב בכותב לה ועודה ארוסה ועכ"פ לא עדיף מקנין בדבר שלבל"ע ובזה מיושב קושיות התוס' מה דנקט קנוי לך מעכשיו והקשו למה לי מעכשיו למ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע ולפמ"ש א"ש דבלא מעכשיו הוה אמינא משום תורת סילוק קמ"ל דהקנה לו מעכשיו וכעת ל"ש סילוק דאין לו שום זכות בגויה וגם לפמ"ש המרדכי דאם אמר לכשיהיו בעולם קנה וכן קבע הרמ"א בחו"מ סי' ר"ט להלכה א"כ באומר לכשאקחך הו"ל כאלו אמר לכשיהיו בעולם ולכך קנוי מעכשיו דבזה ל"מ דהרי מקנהו מעכשיו ודו"ק. וראיתי בא"מ סי' מ"ג שרצה לחדש באשה שאינה רק מבטלת רצונה בלבד מהני אף בדבר שלא בא לעולם ורצה לישב בזה קושיות התוס' ודבריו תמוהים דלא עדיף מסילוק שאינו רק מסלק שיעבודו ואפ"ה ל"מ בדבר שלבל"ע כמ"ש למעלה ומכ"ש באשה שהגוף שלה ואינה רק מסלקת עצמה ומפקרת עצמה לבעלה למה יהי' מועיל בדבר שלבל"ע וז"ב. ובמה שנחלקו הסמ"ע והט"ז בסי' ר"ט שהבאתי הלא מראש אם סילוק מועיל בדשלבל"ע הנה מצאתי באהע"ז סי' צ' סעיף י"ג בהג"ה דמועיל סילוק ועיין בחו"מ שם ס"ק סמ"ך ובהפלאה בק"א שם הרגיש קצת בזה אבל לא הזכיר כי זה דברי הר"ן דדוקא בעודה ארוסה יכול להסתלק ולא קודם אירוסין ע"ש אמנם עכ"פ מבואר בכל הפוסקים דעכ"פ למחול א"י לדבר שלבל"ע ומן האמור תמהני על מה שמצאתי בשו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' כ"א שהוא רצה לעקור תחומי הלכה זו והביא מדברי הרשב"א שהביא הב"י בחו"מ סי' רמ"א באם אמר לחברו הריני מוחל לך כל מה שתטול מנכסי כל מה שנטל נטל והרב מהר"ם די ביטון הקשה דברי הרשב"א והר"ן אהדדי והמהרי"ט תירץ דל"ק דהר"ן בסי' מ"ג מיירי דלא יועיל המחילה למה שנתחייב אח"כ אבל כל שנתחייב רק שהוא דבר שלבל"ע מועיל מחילה ותמהני על עצמי ובוש אני לומר שלא עיין בגוף התשובה דשם בא מבואר דל"מ ליטול רק אם נטל מועיל וכמו בכל דבר שלבל"ע דמודה ר"נ דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה וכדקי"ל בסי' ר"ט ועיין בסי' רמ"א ס"ג ומה שסייע המהרי"ט סברא זו דיכול למחול מהא דאמרו בנדרים סוף נערה המאורסה אם מיפר נדרים שבאו לכלל איסור אף הוא מיפר נדרים שלא באו לכלל איסור וכן אמרו מכורה כבר יוצאת וכו' וה"ה בזה אם מוחל דבר שכבר נתחייב לו מכ"ש שיפקיע החוב קודם שיחול אני תמה על הדר גאונו שכמעט אין ערוך אליו בחריפתו ובקיאתו בכל ספרי התשובות של אחרונים איך עלתה כזאת לפניו דא"כ לדבריו יהיה יכול למכור ולהקדיש דבר שלבל"ע דמה שיכול למכור ולהקדיש דבר שכבר הוא שלו מכ"ש מה שלא הי' עדן שלו ובאמת אפכא מסתברא דדבר שיש לו וברשותו זה גמר בלבו לקנות וזה להקנות אבל דבר שלא הי' בידו זה לא סמך להקנות וזה לקנות וגם במחילה כל שאינו בעולם לא סמכה דעתו של זה וזה ולכך ל"מ ובאמת שגם דברי הרשב"א קצת צ"ע דלמה לא יוכל לטול תחלה מנכסיו כיון דנכסיו יש בעולם למה לא יסמוך דעתו וצ"ל דהחיוב הוה דבר שלבל"ע דכ"ז שלא נטל לא נתחייב והו"ל מחילה בדשלב"ל ולכך כל מה שנטל נטל דכבר נתחייב ואף שהוא מחל קודם מ"מ הא תפס ולא מפקינן מיניה וז"ב ופשוט לולא שנסתבכו בזה גדולי ישראל מהר"ם די בוטין והמהרי"ט זצ"ל וצע"ג.

אחר שנים רבות מצאתי במהרי"ט בחלק אהע"ז סי' מ"ם שכת' בהדיא דאין מועיל סילוק והפקר בדבר שא"ב וע"ש דדשלב"ל הוה כא"ב לכל דבר ועיין במרדכי ריש הכותב מבואר דא"י להסתלק מדשלב"ל ע"ש ודו"ק ועיין בבית מאיר סי' ק' שכפי הנראה רמז לזה ועיין בא"מ שם ס"ק ד' ועמלמ"ל פכ"ג מאישות ה"א ולא תטעה בלשונו שכת' כ"פ דמועיל סילוק בדשלב"ל דהוא מיירי ביש לו זכות קצת בזה וכמו כותב לה ועודה ארוסה אבל באין לו זכות כלל פשיטא דל"מ סילוק ומכ"ש מחילה וע"ש בדברי המ"ל ויש לי שם הערות רבות והמשכיל על דבר ימצא ועיין בתוס' קידושין דף ס"א ד"ה אי דכתבו דנעשו ב"ג וב"ר כמי שסילקו עצמן מלחלוק בארץ כנען וקשה היאך מועיל סילוק בירושת תורה וניהו דיש להם זכות קצת דא"י הי' מוחזקת מ"מ היאך מועיל סילוק בירושת תורה ואולי כיון דלא סלקו רק בשביל שרצו לקבל בארץ סיחון ועוג א"כ לא הוה כשאר סילוק דעלמא דזה סילק עצמו לטובתו ובכה"ג מועיל סילוק וצ"ע.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף