שו"ת חתם סופר/ג/ל
שו"ת חתם סופר 
ג ל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ע"ד אשה שהי' לה כמה בנים בחיי בעלה והילד הראשון הניקה איזה חדשי' ונסתכנה בחולה על החזה שלה והאשה הורגלה בחולה הוצאת לחה שזבים מראשה כנודע גם להרבה נשים והרופאי' אמרו שאם תינק תהי' היא והולד בסכנת נפשות ועל כרחה משכה דד מפיו ומן אז ילדה עוד ח' בנים אחריו ולא יכלה להניק שום א' מהם ובסוף ימי בעלה ירד מנכסיו ונתדלדל מאוד ואז ילדה תאומי' ולא הי' ביכולתו להמציא ב' מינקת לב' בנים ואפ"ה מחמת הסכנה לא הי' אפשר לה להניק אחד מהם ולבסוף מת בעלה והניחה מעוברת וילדה אח"כ ולא נתנה דד בפי התינוק כי לא יכלה והיא עני' ואביונה עם ה' בנים ואין לה משען ומשענה אפי' בית דירה אין לה ואין לה שום מנוס כ"א ליסע ממקום חיותא למקום שאין ידינו משגת להציל האשה וילדיה מקלקלא בעו"ה ואין להאריך כמובן והן עתה הקרה ה' שש אחד הרבני המופלא משועי העיר עתיר נכסין רוצה לישא אותה לעת זקנתו לקיים מ"ע פ"ו כי לא נבנה בבני' עדיין ורוצה לפרוש כנפיו על גוזליה ולהוריש לה ולבני' אחרי מאה שנים מאשר חננו ה' ועתה נפשו היפה בשאלתו אם יש להתיר לישא אותה בימי הנקת הולד הואיל והיא לא הניקה ולד מעולם מפני סכנת שניהם וגם להציל האשה וילדיה מקלקולא הדור:
ופר"מ נחית לעומקא דדינא כדרכו דרכים דרבנן והוציא לאור לעלומה בכוחא דהתירא וכן דעתי נוטה להתירא ואומר הנה הרב ב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ד מייתי לשון ריב"ש דליכא למיחש לא לחורבן בית ולא לקילקל הבחורה ע"ש ולכאורה הוא נגד מ"ש הרמ"א בשם מהר"י מינץ דיש להקל במפקרת כדי שיהי' בעלה משמרתה פי' ולא תתקלקל והוא לכאורה היפך מדברי הריב"ש הנ"ל ואמנם המעיין בפנים במהר"י מינץ סי' יו"ד דמשים תקלת שניהם התיר שהולד הי' בספק יציאה לתרבות רעה ועד כאן לא אמרה הריב"ש אלא לקילקל הבחורה לא חיישינן דמשום סכנת נפשות דולד וולדות דעלמא לא חיישינן לקלקול שלה ובזה נדחה הראי' דמייתי מהר"י מינץ מהאי אמתא דעבדה בה אנשי אסורא דפ' השולח דהתם איסורא והכא נפשות איכא כמ"ש התוס' סוטה ך"ד ע"א ד"ה והשאר וכו' ואמנם אי איכא למיחש לתרבות הרעה דהילד לימא להו לרבנן א"א בתקנת חכמים שחששו לחיי העה"ז לטרדני מהעה"ב וגדול המחטיא יותר מן ההורגו ומכ"ש בעובדא דילי' דמהר"י מינץ שכבר ינק הילד זמן מה דשוב ליכא סכנה ברורה אצל כל הילדי':
ולהוציא מלב מחוקי השם האומרי' דבזה"ז דרוב בנים אינם יונקים רק איזה חדשים וגומלי' אותם בטלה לה תקנת חכמים במניקת חבירו כדרכו של מורה רעה אחד הידוע אראהו דגם בימי חכמי התלמוד כן הי' דהרי ממ"ש תוס' ורש"י שמא תגמלנו קודם זמנו ומה שמא איכא הרי הוא ודאי קודם זמנו תוך כ"ד חודש למר וי"ח למר ועוד ממ"ש התוס' יבמות ל"ו ע"ב דהא דתני לא תתארס ולא תנשא לא תתארס רבותא למ"ד כ"ד חדש ולא תנשא רבותא למ"ד י"ח חדש והשת' אי ס"ד פליגי במציאת הטבע מאי רבותי' לכל מר ומר אע"כ לא פליגי במציאות כלל ולכ"ע רוב בנים סגי להו בי"ח חדש ואיכא דבעי כ"ד חדש ור"מ חייש למעוטא דלמא האי ינוקא ממיעטא הוא דבעי כ"ד חדש ור"י אזיל בתר רובא דסגי בי"ח חודש ומשו"ה בעי י"ח משום דאיכא קצת דמיעכר חלבא בג' חדשים ור"ג לא חייש נמי להא והאש"נ דרב יוסף בשם רב ושמואל פסקו הלכה כר"מ אע"ג דבעלמא קיי"ל כר"י לגבי ר"מ מ"מ רב ושמואל סבירי להו שילהי יומא אין הולכי' בפ"נ אחר הרוב וממילא חיישינן למעוטא הכא ואולי הילד הזה הוא ממיעוטא דבעי כ"ד חדש וא"ש מ"ש התוס' שמא תגמלנו קודם זמנו דאע"ג דהילד הזה שגמלתו חזינא בי' שזמנו הגיע להגמל מ"מ חיישינן לילד אחר ולמיעט דבעי טפי והיא תגמלנו תוך זמנו הראוי לו אבל טפי מכ"ד חדש ליכא שום ילד בעולם דצריך טפי ואפשר לישב בזה דעת הרמב"ם דמייתי נמי טעמא דדחסא די"ל למאי דמסיק ר"י דלמיעוטא נמי חיישינן ה"ה וכ"ש דחיישינן למיעוטא דדחסא ואין להאריך בזה. ומ"מ מבואר דתחלת גזירה כך הי' שרוב הבנים אינם צריכים להניק כ"ד חדש ומ"מ חששו בפ"נ למיעוטא וא"כ מאן ספן מאן חשוב למיעקר תקנתא דרבנן כתבתי לסכור פה דוברי שקר ומ"מ ביארנו דבתינק שכבר ינק איזה חדשים דליכא סכנתא ברוב תינוקת שבזמנינו רק דחיישינן למיעוטא בפ"נ א"נ משום ילדים דעלמא א"כ היכא דאיכא למיחש לקילקל התינוק שיצא לתרבות רעה פשיטא דלא ניחא לי' בתקנתא דרבנן וגם אין אומרי' לו חטא בתרבות רעה בשביל שיזכה חבירך בני גילך זהו סברת מהר"י מינץ ופסקה הרמ"א ואע"ג דאפשר שלא נתכוון לכן מ"מ לדינא לקיים דברי הריב"ש ודברי מהר"י מינץ נ"ל כנ"ל:
וא"כ בדמהר"י מינץ לא הי' מי שישכור מינקת להילד כמבואר שם באריכות דבריו התיר משום יצאה לתרבות רעה מכ"ש הכא דאיכא בעל עשיר וירא שמים ורוצה להשליש מעות להספיק מינקתו עד סוף כ"ד חדש רק משום חששא דלמא הדרא בי' והתינק כבר יצא מידי סכנה לפי רוב הולדות פשיטא דחששא דקילקל התינק הוי חששא גדולה וקילקול עצום שיבוא למקום שרוב בואיה לא ישובון ולא ישיגו אורחת חיים פשיטא דעדיף שתנשא לבעל הזה והבעל עכ"פ יחייב עצמו להשליש סך מה להספיק מלמד לילד הזה עד שיהי' בן י"ג שנים ויעמוד על דעת עצמו כדי שיתגדל על ברכי חכמים והנקה זו עדיפא לי' מחלב ודבש:
וכ"ש בנידון שלפנינו שהרופאי' אמרו שההנקה היא סכנה לה ולולד אע"ג דבעלמא אין האמנה להרופא אלא לספק עלינו ויהי' ספק פ"נ דדוחה שבת ויה"כ ובכמה תשובת השייכות להלכות נדה ביארתי לפענ"ד סמכו חז"ל על הרופאים על דרך כלל כגון שאמרו דאיכא במציאות שיהי' לאשה שומא במעיה שממנו מפלת כמין שערות והאמינם על טבע זו כדרך שאמרו חז"ל בשבת פר"ע לענין יניקת כלאי' אל תסיג גבול אשר גבלו הראשונים כי הי' חכמים בטבע עולם ואנו מאמינים להם על הכלל אבל לשפוט על הפרט על הגוף הזה של אשה זו שיש לה שומא לזה אין אנו מאמיני' אולי טועה בדמיונו ואין דבריו פועלין אלא לספק לנו הדבר וספק פ"נ דוחה אבל להתיר אשה לבעלה מספק לא ע"כ הצריכו חז"ל להטיל למים לראות אם נימוחו ואע"ג דדם יבש נמי טמא מ"מ כיון דרוב הדם נימוח והאי אינו נימוח וכבר ידענו מהרופאים דאיכא איתתא דאית לה שומא א"כ נימא גם האשה הזאת היא מאותן המועט כדי שלא להוציא דם זה מהרוב שנימוח ושם ביארתי ליישב קושי' הרא"ש בתשו' [עיין ח"ס יו"ד סי' קנ"ח]:
וה"נ עכ"פ מאמינים להרופא שעכ"פ ספק פ"נ איכא להאשה ושוב אינו משועבדת להניק ולסכן עצמה ומכ"ש דאיכא סכנה לילד. ובודאי בתחלת הנקה דרוב בנים מסוכנים לחלב ומסמוס ביעי בלי חלב כלל אינו מועיל וא"כ אם לא יניק כלל הוי לי' ודאי סכנה ודברי הרופא ספק אפשר שאין ספק מוציא מידי ודאי אבל אחר שכבר ינק איזה חדשים ועוד ייניק רק חששא דמיעוטא או משום שאר בנים כגילו בזה ודאי ספק פ"נ דילי' עדיף ואין מניחי' אותה להניקה וממילא מהיכא תיתי לעגנה בחנם ולחשוד להרופאי' שמשקרים במזיד ע"י חמרא דבטיש לשרגא הואיל והי' זה בחי' בעלה ולא נולד עכשיו וגם מוכיחה קיים שכל הנשים יודעת שיש לה מיחש זובת לחה מהראש וחולשת החזה וכבר הורה זקן בתשובה שבסוף ספר בני אהובה ככל החזיון הזה ואין לפקפק על היתר זה ומכ"ש לצרף לזה דאיכא למיחש לקילקול התינוק שיצא לתרבות רעה ח"ו וכנ"ל:
והנה בגוף זה הדין דחלב ארסי שנולד לנו מדברי הרא"ש מצימקי דדיה אומר מה שנתחדש לי בזה בעז"ה הנה כ' התוס' שהטעם שמא תוגמלנו והק' מהרש"א א"כ מאי ראי' מייתי מברייתא דרדופה התם משום לא פלוג והכא משום שמא תגמלנו דלא פלוג לא שייך הכא כיון דאית לה הכרא שאינה מינקת את בנה וע"כ משום שמא תמהר לגמלו ובנותנה בנה למינקה שמא תהדר בי' וא"כ איך שייך למילף מרדופה לכאן כיון שאין הגזירות שוות והיינו קושי' מהרש"א וכבר העיד בבני אהובה שהיא קושי' עצומה:
והנה בשנדקדק בסידור לשון הרא"ש שכ' צמוקה או גומלתו או פסק חלבה ונותנו למניקת נ"ל דלא זו אף זו קאמר לא מיבעי' צימוקה דאיכא הכירא בגופה ולא מבעי' גומלתו דעכ"פ איכא הפרש בינה לבין אחרת ולה אין לה בן היונק כלל שהרי גומלתו אלא אפי' פסק חלבה שלא מחמת צימק ואין תיכר בגופה בשדים צומקים וגם נותנת למינקת ולא גומלתו והרי יש לה בן יונק אלא שאינו יונק ממנה מ"מ כיון שהי' כל זה בחי' בעלה מותרת להנשא ומכ"ש פסק חלבה ונגמל ולא נותנת למינקת דמותרת ובחנם נתחבטו האחרונים בזה עיי' ב"ש ס"ק ך"ו וא"כ צ"ע בסידור הברייתא שמהפכת וכתבה תחלה נותנה בנה למינקת ואח"כ גומלתו ומת ולהנ"ל הוי זו ואצ"ל זו ע"כ נ"ל פשוט דפשוט מאוד דא"א לחז"ל לאסור נישואין משום חששא רחוקה דמיעוט וולדות ולהפסיד עי"ז רוב ילדי ישראל דהרי כל אשה תגמול בנה ולהך ברייתא גומלתו מותר א"כ בלי ספק כל אשה תעשה כך ותגמול בנה קודם זמנו כדי להנשא ואלו לא אסרוהו להנשא היתה מינקת אותו והולך ואולי לא תתעבר ואם תתעבר אולי ימסמס בבעי וחלב ואולי יהי' אחר איזה חדשים שכבר אינו צריך משא"כ עתה כל אשה תגמול והוי גזירות חכמים לקלקולא ח"ו ע"ד גזירתך קשה משל פרעה וע"כ הקדימה ברייתא תחלה התירא דנותנה בנה למינקת והכוונה למינקת כל הימים כגון שנשבעה עד"ר וכיוצא בזה דאל"ה לא נותנה בנה למינקת שעומדת במקום האם אע"כ מינקת רוצה לומר מינקת בטוחה שנשבעה או שנתנה ערבון או כעין ר"מ וכדומה וכיון שמהני מינקת שוב מהני נמי גומלתה כשהבינה האם שהגיע זמן לגמול התינוק הזה ולא חיישינן שלא הגיע זמנו ועשתה כן למען תנשא ולא שבקה התירא ועבדה איסורא שהרי לכשתנשא תשתדל שישכיר הבעל מינקת דלא הדרא בה ומשו"ה מותר גומלתו נמצא אתי סידר הברייתא מל נכון שבתחלה הוצרך לגלות ההיתר דנותנה בנה למינקת ואח"כ ההיתר עגומלתו וכל זה בברייתא דהתירא גומלתו אחר מיתת הבעלה ואיכא למיחש שתעשה כן שלא בזמנו כדי להנשא ע"כ הוצרך לשנות תחלה ההיתר דנותנה בנה למינקת משא"כ הרא"ש מיירי גומלתו בחי' בעלה דלא שייך למיחש שעשתה כן כדי להנשא א"כ הוי נותנה בנה למינקת רבותא טפי מגומלת כנלע"ד:
וממילא מיושב ק' מהרש"א דודאי מבואר מסידור הברייתא דחיישינן שתגמול שלא בזמנו כדי להנשא ורק משום דיש היתר ע"י מינקת שנשבעת והנה אין שום היכר בין מינקת שנשבעת ללא נשבעת וכיון דאתאינן לברייתא דרדופה כל היכא דליכא הכירא אמרינן לא פלוג א"כ ממילא ליכא לפלוגא בין מינקת שנשבעת למינקת שלא נשבעת וכיון שאסור להנשא ע"י נתינת מינקת שוב ממילא לאסור גומלתו דודאי תגמלנו כדי להנשא כיון שאין לה היתר ע"י מינקת ודבר נכון הוא בעזה"י:
ואמרתי רי"ף ורמב"ם דלא מייתי הא דבי ר"ג וכ' גדולי האחרונים דלא סבירי להו לחלק בין מינקת למינקת דלא פלוג אלא דקשה על ר"נ הא איהו גופא אמר הלכה כר"מ בגזירותיו א"כ איך התיר לדבי ר"ג נלענ"ד דר"נ סבירי לי' עד כאן לא גזר ר"מ אלא ברדופה דהוי חששא דאורייתא משא"כ הכא חששא דרבנן לא אמרינן לא פלוג ואמנם אנן קיי"ל כמסקנת דיבמות ל"ו ע"ב דלר"מ עשו רבנן חיזוק יותר משל תורה א"כ השתא ברדופה דאורי' אמרי' לא פלוג כ"ש בדרבנן ואסור כל שום מינקת בעולם וממילא נאסור גומלתו אחר מיתת בעלה אבל צומקי בחי' בעלה שרי כהרא"ש:
פסקי דהאי דינא אם הישיש הרבני הנ"ל משליש מעות שכר הנקה עד תשלום כ"ד חדש ומחייב עצמו בחיוב גמור להחזיק עכ"פ על התורה כל ימי חייו גם אח"כ יניח לו סך מסויים שעכ"פ יתגדל על ברכי חכמים עד היותו בן י"ג שנים ויען ג"כ כי לא תוכל להניק בנים מחמת סכנת האם והולד שריא איתתא דא להנשא להישיש הרבני נ"י יראה זרע יאריך ימים כ"ז כתבתי לענ"ד בראות שגם דעת פר"מ מסכים להתירא למטינא שיבא מכשורי ואחתום בברכה.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |