שו"ת חתם סופר/ב/סד
שו"ת חתם סופר 
ב סד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכל טוב ושמחת י"ט לידידי הרב המופלג ומופלא בתורה כש"ת מוה' שלמה זלמן ני' אב"ד דק"ק מארגיטין: -
גי"ה הגיעני ונפשו היפה בשאלתו נידון עדר צאן מאה ושלשים עמדו בחצר סמוך לבית מוקף מחיצות לערך כ' אמות אורך וח' רוחב ובין השמשות הרגישו בני הבית קירקור הצאן יצאו ושאלו לנכרי הרועה מה קול הצאן הזה ואמר שהי' זאב בעדר ופצע צאן א' והוא גרשו מיד במקל ולא נגע בשארי הצאן ולמחר מצאו אחד הנפצע ועתה שאל השואל מה דינם של שארי הצאן עכ"ל השאלה: -
ופלפל מעלתו אי גוי מסל"ת נאמן בדרבנן ואתחזק אי' והוכיח שאינו נאמן מריש פסחים ד' הכל נאמנים על ביעור חמץ אפי' אשה אפי' קטן ופריך מ"ט מהימני והוקשה למעלתו וכי לא ידע דבדיקת חמץ דרבנן אלא הוה ס"ל דאיתחזק איסור' ואכתי קשה לוקמא במסל"ת ש"מ בדרבנן ואתחזק איסורא לא מהני מסל"ת וכהש"ך סי' ס"ט סקמ"ב ודלא כפר"ח והכא נהי דלא דרס אלא מיעוט ונתבטלו ברוב ושוב הוה דרבנן מ"מ איתחזק דבהמה בחיי' בחזקת אי' עומדת שאינה זבוחה ולא מהימן גוי מסל"ת ואסורים רק יש להסתפק אי מותר למוכרם לגוי אלו דבריו: -
מה שהוכיח מגמ' לא נ"ל דלא הו"מל דאיירי במסל"ת דא"כ מאי הכל נאמנים אפי' נשים פי' לא מיבעי' ע"א כשר אלא אפי' נשים ובעד כשר עדיף מתכוון להעיד ממסל"ת ובעד שאינו כשר ההיפוך כמבואר במתניתין סוף יבמות וא"כ לא שייך לומר במס"לת הכל כשרים אעד כשר ובלא"ה לא זו הדרך ומ"ש דהוה מסל"ת זה תימה ע"י שאלה אינו מסל"ת ומכ"ש הכא דאמר להשביח עצמו וגבורתו שגירש הזאב ולא נגע בכל הצאן ומ"ש בהמה בחזק' אי' עומדת חלילה רוב בהמות כשרים ובחזקת היתר עומדת אך בחזקת שאינו זבות ע"כ אם נולד הספק טריפות בחיים טרם שיצאה מחזקת שאינה זבוחה אע"ג דלענין טרפות בחזקת כשרות עומדת מ"מ כשתשחט ורוצים להוציאה מחזקת שאינה זבוחה כבר יש בה ספק דרוסה ומתחזקת מאיסור לאיסור והוא פלוגתת הפוסקים בסי' נו"ן והוא מתוס' ריש פא"ט וביבמות ל' ע"ב ועיין ר"ן כאן גבי דרוסה ואין כאן מקומו דעל הצאן הנפצע שיצאה מחזקתה אין אנו דנים רק על הנותרים דלא נמצא בהו ריעותא - ונחזי אנן פא"ט נ"ג ע"ב ס' כלבא ס' שונרא אימר כלבא איכא ג' שיטות לרש"י פ' השוחט מ"ג ע"ב לעולם לא תלי' בדורס כלל וכלל וכדאתא לקמן נפצע תלי' בקני' וכלבא ולתוס' מחמירינין דוקא היכא דליכא קמן מידי אבל אי איכא שונרא קמן תלי' להחמיר אבל מודו כי ליכא קמן מידי תלי' להקל: -
ורשב"א מחמיר יותר דוקא כי איכא כלבא לקמן אבל כי ליכא שום מידי תלי' במצוי בין להקל ובין להחמיר וכ' שכן דעת הרמב"ם ואמנם בחי' הרשב"א פי' דהיכי דליכא מידי תלי' בחתול דמצוי טפי בבית וכן בתה"א ורמב"ם ספ"ה הכל מיירי בעוף דס' שונרא שכיח טפי בביתא אבל בבהמה דס' כלבא ספק זאב וארי בוודאי כלבא מצוי טפי בבית ותימה דבלשון המחבר בש"ע לא נזהר מזה והרא"ה בבד"ה והר"ן ס"ל דלעולם לא חיישי' לדריסה כלל דדריסה מילתא אחריתי הוא ע"ש: -
נמצא לולי דברי הגוי ושמענו מקרקרים ומצאנו א' נפצע ולא ראינו בעל חי נכנס ולא יוצא לכל הפוסקים הנ"ל מותר אפילו אותו הנפצע באכילה דתלינן במצוי בבית ואין זאב וארי מצוי בבית ולרוב הפוסקים אפילו בלא טעם דמצויים כלבים בבית בלאה"נ מותר מיהו לא נשאלנו על הפצוע רק על שלימי' ופשיטא שמותרים אפי' בלא תערובות מכ"ש שודאי לא נגע אלא במיעוט ונתערבו בכמה פעמים כיוצא בהם וליכא אלא אי' דרבנן דבע"ח לא בטילי ופשיטא יותר מביעא בכותחא דמותרים ורק משום שהרועה אחר ששאלהו מה הי' השיב שזאב בא ופצע א' מהם והוא הבריחהו פשיטא דמעיקר הדין אין גוי נאמן לא לאיסור ולא להתיר ומכ"ש דאמר להשביח ולהתפאר איך שמר שמירה מעולה והבריח הדורס מן העדר וכל זה מבואר בפשיטות בש"ך סי' קכ"ז סוף סק"כ ואם מ"מ באנו להאמין להגוי שזה הי' הזאב אם כן נאמין לו ג"כ שלא נגע אלא בזה הנפצע והפה שאסר הוא הפה שהתיר כבמשנה בפ"ח דעדיות הובא בכתובות כ"ו ע"ב אם אתם מאמינים שהורהנה וכו': -
אבל אין לצרף לזה דעת הפוסקי' דבחצר רחב אפי' מוקף יש להקל דהאי חצר לאו רחב הוא למאה ושלשים צאנים דאורך כ' ורוחב ח' יש בתשבורת ק"ס אמות ואינו מגיע לצאן מקום אמה ורביע אבל אין צריך לזה מעיקר הדין אפי' לישראל מותר ואם רוצה להחמיר למוכרם לגוי זכור לטוב ואחתום בטוב א"נ: - פ"ב יום ב' יו"ד ניסן תקצ"ו לפ"ק:- משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |