רשב"א/מגילה/לב/א
[הלכה מקום שמפסיקין בשבת בשחרית וכו'] ולימא הלכה כרבי יהודה משום דאפכי להו. ואם תאמר לימא הלכה כתנא דמתניתין (לא.) דקתני ואין עולה להם מן החשבון. יש לומר דהוה אמינא דמתניתין הכי קתני בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן, במקום דמסיים בשני שם מתחיל בחמישי ואין עולה להם לשבת הבאה מן המנין אלא חוזר וקורא מראש הסדר, וזו מחלוקת שלישי, והלכך לאפוקי מילתיה מכל ספק אמר הכין בהדיא:
כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן [כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה]. קשיא לי ותיפוק לי' משום דבתורה לא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין[1]. ויש לומר אע"פ שממעך קולו הרבה מן המתרגם שאין קולו מעכב[2] קול המתרגם:
[הלוחות והבימות. פירש רש"י ז"ל הלוחות שעל גבי ספרים שלנו שאינן בגולל. ועוד פירשו העמודים שבראש הספר וסופו. והוא תימה, דהללו תשמישי קדושה הן. ובערוך (ערך באות) פירש גליונין שבספרים. וגם זה תימה יותר, שבפרק כל כתבי הקדש (שבת קטז.) משמע שהן קדושין ואפילו נגזזין מן הספר בעיא ולא איפשיטא התם, ואם איתא ליפשטוה מהא:]
אמר ר' שפטיה עשרה שקראו בתורה [גדול שבכולן גולל ספר תורה]. אע"פ שאין קורין אלא שבעה, כיון דאין קורין [בתורה] בפחות מעשרה נקט עשרה. ומשמע שהגדול שבעשרה גולל אע"פ שלא קרא, דחולקין כבוד לגדול ליטול שכר הרבה.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |