רש"י/ברכות/ב/א
מאימתי קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. כהנים שנטמאו וטבלו והעריב שמשן והגיע עתם לאכול בתרומה:
עד סוף האשמורה הראשונה. שליש הלילה כדמפרש בגמרא (דף ג.) ומשם ואילך עבר זמן דלא מקרי תו זמן שכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי הכי נמי לאו[1] זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה והכי תניא בבריי' בברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא[2]:
עד שיעלה עמוד השחר. שכל הלילה קרוי זמן שכיבה:
הקטר חלבים ואברים. של קרבנות שנזרק דמן ביום[3]:
מצותן. להעלות כל הלילה ואינן נפסלים בלינה עד שיעלה עמוד השחר והן למטה מן המזבח דכתי' לא ילין לבקר (שמות לד):
חלבים. של כל קרבנות:
אברים. של עולה:
וכל הנאכלים ליום אחד. כגון חטאת ואשם וכבשי עצרת ומנחות ותודה:
מצותן. זמן אכילתן:
עד שיעלה עמוד השחר. והוא מביאן להיות נותר דכתיב בתודה לא יניח ממנו עד בקר (ויקרא ז) וכלם מתודה ילמדו:
אם כן למה אמרו חכמים עד חצות. בקריאת שמע ובאכילת קדשי':
כדי להרחיק אדם מן העבירה. ואסרום באכילה קודם זמנן כדי שלא יבא לאכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת וכן בקריאת שמע לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. והקטר חלבים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה[4]. והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה (דף כ:) כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים[5]:
גמ' היכא קאי. מהיכא קא סליק דתנא ביה חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה:
אקרא קאי. ושם למד חובת הקריאה:
ואיבע"א. הא דתנא ערבין ברישא יליף מברייתו של עולם:
והדר תנא בשחרית. מאימתי קורין את שמע בשחרית:
משעת צאת הכוכבים. שהוא גמר ביאת השמש כדיליף לקמן (עמוד ב):
[6]לא מעכבא. טומאה שטהרתה תלויה בקרבן כגון זב וזבה ויולדת ומצורע אין כפרתן מעכבתן אלא משבא השמש ללילו שיביא קרבנו למחרת מיד מותר לאכול תרומה:
ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים. מוקמינן ליה להאי קרא באכילת תרומה במסכת יבמות בפרק הערל (דף עד:) דאמרינן התם טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו וכו':
ביאת השמש. שקיעת החמה:
ומאי וטהר טהר יומא. וה"ק קרא לכשתשקע החמה ויפנה היום וטהר מן תוך חללו של עולם ששקעה לגמרי דהיינו צאת הכוכבים לפי שזמן שקיעת אורה מהלך חמשה מילין כדאמרינן בפסחים (דף צד.) ואחר יאכל מן הקדשים:
- ↑ באו"ז העתיק לשון רש"י והגיע זמנם לאכול בתרומתן ומקמי הכי יממא הוא ולאו זמן שכיבה כו', וכ"מ בנמ"י, וכ"ה "יממא הוא" ברש"י שעל הרי"ף ושו"ת הרשב"א סי' מז (מס' חומת אש, וז"ל שם אבל שידרתיה [נוסח האו"ז] קמיה דהגר"ח קניבסקי [זצוק"ל] לדעת אם לסמוך ע"ז או"ד אפשר דהאו"ז קיצר לשון רש"י, והשיבני כהצד השני).
- ↑ התוס' (ד"ה מאימתי) הקשו על רש"י כמה קושיות כיצד יוצא ידי חובתו בקריאת שמע שעל המיטה. ועיין ברשב"א מה שיישב, וע"ע שאגת אריה (סימן ג) מה שחידש בביאור דברי רש"י.
- ↑ משמע שדין זה נוהג בכל הקרבנות אף אלו שנקרבו קודם תמיד של בין הערבים, וכן סתם הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פ"ד ה"ב), הלכות תמידין (פ"ד) ובפירוש המשנה (כאן), אמנם בפירוש המשנה למגילה (פ"ב מ"ו) כתב: והקטר חלבים ואברים, שארית תמיד של בין הערבים, והוא אמרו היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. ומשמע שדין זה נאמר בעולת תמיד של בין הערבים דווקא, וכן כתב הרע"ב (כאן): ואיברים של עולת תמיד של בין הערבים שנזרק דמו ביום וכו'. ובתוספות יום טוב (כאן) כתב שודאי אף הם מודים שהוא הדין בכל עולה ולאו דוקא בעולת התמיד אלא שנקטו מילתא דפסיקא וכמבואר ברמב"ם בשאר דוכתי. ובזרע יצחק הקשה מנין לרמב"ם דקרא ד'היא העולה' איירי בתמיד של בין הערבים דווקא, הלא פשטיה דקרא בכל עולה כתיב.
- ↑ הרמב"ם (מעשה הקרבנות פ"ד ה"ב) כתב שאף בהקטר חלבים ואברים גזרו חכמים סייג עד חצות. וכן דעת התוספות (פסחים קכ:). ובכסף משנה כתב מקורו מדברי משנתנו, והעיר התוס' יו"ט (פ"א מ"א) שלדברי רש"י אין מקור לפסק הרמב"ם ממשנתנו, ולכן ביאר שלמד כן הרמב"ם מדברי התוספתא במגילה (פ"ב ה"י-יא) וכל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים כו' אבל אין חייבין עליהן משום נותר ואין מחשבה פוסלת בהן עד שיעלה עמוד השחר. ולכאורה קשה לשון "אבל", דאדרבה כיון שזמנה עד עמוד השחר לכן אין חייבין עליה משום נותר עד שעה זו, ועל כן פירש הרמב"ם שאף שכל הלילה כשר להקטרה היינו בדיעבד אך לכתחילה זמנה עד חצות, אבל מכל מקום אין חייבין עליהן משום נותר עד עלות השחר.
- ↑ התוספות יו"ט (פ"א מ"א) ביאר ראיית רש"י שכיון שבמגילה מבואר שזמנה כל הלילה ובשום דוכתא לא אשתמיט תנא למיתני עד חצות ש"מ שאף לכתחילה זמנה כל הלילה. אך כתב שם שאין זו ראיה גמורה שהרי מאחר שכבר אמר כן רבן גמליאל בדעת חכמים וסידר רבינו הקודש דבריו במשנתנו, שוב סמך על עדותו ולא הוצרך לשנות דברי חכמים בהדיא. וע"ע בשיטה מקובצת שכתב שעיקר דינא קתני שאם לא הקטיר עד חצות מצות עד שיעלה עמוד השחר.
- ↑ מכאן עד סה"ע ליתא בדפוסים, ונוסף ע"פ דפו"ר.